הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סטירה מצלצלת
 
להתגבר על פרידה ממישהי אהובה זה לא עניין פשוט, בייחוד לאחר שהיא המשיכה מזמן למערכת היחסים הבאה. עילם מילוא מתאושש לאט מהטראומה
מאת עילם מילוא | 21.02.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


כבר כמה חודשים אני חושב בכל לילה לפני השינה שהגיע הזמן להוציא הכול החוצה, למרות ששורף לי עדיין בפנים. כעת, כשאני עוד מעט חוגג שנה לסיום הטראומה, אני מרגיש שהגיע הזמן לשחרר את זה ממני. והפעם לתמיד. היא אומנם לא הייתה האהבה הראשונה שלי, היא הייתה השנייה, אבל מאז לא זכיתי להרגיש את התחושה הזו.

הכרתי אותה בצבא, ומיד התחברנו כמו חלקים בפאזל. יצאנו, התנשקנו ושכבנו. הכול הלך לפי הספר. כשסיימנו את השירות פחות או יותר במקביל, החלטנו לטוס
יחד לטיול בדרום ומרכז אמריקה. "השתגעת?" החברים שאלו אותי וקבעו: "לא עושים טיול עם החברה". אולם אני הייתי בשלי. היה לי ברור שנסתדר, ואכן כך היה.


חצי שנה עברנו שם ביחד. עשינו הכול זה עם זו אכלנו
, בילינו וטיילנו ותמיד ישנו יחד, אפילו כשהיה מדובר בלחלוק מיטת יחיד בחדר עם ארבעה אנשים או יותר. ואז חזרנו לישראל, ולאט לאט הכול התפרק. אנשים הבטיחו לי שאם עברנו את הטיול - נעבור הכול. אבל אתם יודעים מה? זה ממש לא נכון. הפאזל שהורכב בקפידה במשך למעלה משנתיים וחצי הפך לפירמידה שהתמוטטה שלב אחר שלב.

"השתגעת?" אמרו לי החברים, "לא עושים טיול עם החברה". תצלום : sxc
תצלום לובי : Flickr, syl

אחרי חמישה חודשים נפרדנו. לא נשאר בינינו כלום
, רק נתק מוחלט. בקושי הודעות לנייד או שיחת טלפון. ארבעה חודשים אחרי הפרידה התקשרתי אליה. אמרתי לה שכדאי לנו לשקול ולנסות לחזור למה שהיה. היא חשבה על זה וסירבה בנימוס. במקום להתרומם מהדיכאון בו שקעתי, בראשי המשיכו לרוץ מחשבות בלתי פוסקות עליה, עלינו יחד, ובעיקר על הטיול המשותף. במשך כל התקופה הזו לא ניסיתי אפילו להתחיל קשר רומנטי חדש. נתקעתי מאחור.


שלושה חודשים חלפו עד שנשברתי שוב. שלחתי לה הודעת "בוקר טוב" ושאלתי לשלומה. היא אומנם ענתה, אבל מיהרה להבהיר שיש לה בן זוג חדש מזה שלושה חודשים. יותר מזה, היא סיפרה שהם עברו לגור יחד בירושלים, קרוב לאוניברסיטה - הרי שנה א' בפתח. זוג יונים שכמותם. היא כתבה שהייתה בטוחה ששנינו המשכנו הלאה. רציתי לענות שאני ממש לא בכיוון של להמשיך הלאה, שאפילו לא ניסיתי, ושאין יום שעובר בלי שאחשוב עליה. אבל לא היה בכך טעם, אז פשוט כתבתי לה בהצלחה. ומאז זה נגמר. והפעם לתמיד.

קשה לתאר את הסטירה שחטפתי בנקודה ההיא. כל החשיבה שלי השתנתה, כאילו החליפו לי במכה בורג בראש, ולאחד משוכלל יותר. המכה הזו, בדיעבד, רק עשתה לי טוב. חזרתי לצאת עם בחורות, והתנסיתי עם כל אחת שרק נתנה לי הזדמנות. והאמת היא שהלך לי לא רע. אפילו טוב פלוס. קשרים קצרצרים של חודש-חודשיים הפכו לחלק מחיי השגרה שלי, למרות שממש לא הייתי רגיל לזה. אפילו התחלתי ליהנות מהסטטוס החדש: רווק. סוף כל סוף הצלחתי לעכל: אני רווק ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, מתי ואיך שנראה לי לנכון.

שנה עברה מאז הפרידה, והיא כבר לא מהדהדת לי בראש בכל דקה. היא הפכה לזיכרון ישן, ואפילו טוב. וכן, אני עדיין רווק שיצא לא מזמן מעוד קשר קצרצר של חודשיים בלבד. למרות שנתקעתי בעבר למדתי שאף אחד לא מחכה לאף אחד. כולם ממהרים. עדיף להמשיך הלאה עם ראש מורם לפני שתגיע הסטירה שתחזיר אתכם אל המציאות, כי היא עשויה להיות חזקה וכואבת. אני את שלי קיבלתי.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. זה מרענן לקרוא זווית נוספת
מאיה 23.02.2012
 
 
2. וואו
מזדהה 28.03.2012
 
 
3. אוי ההזדהות
מתן 24.04.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©