הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איש אחד עם כנות אכזרית
 
לקראת הופעתה של "רובים ושושנים", יואב כהן נזכר בפרובוקציות של אקסל רוז, הסולן בעל הקול הצווחני שאומר כל מה שעל ליבו, ועושה מה שבא לו
מאת יואב כהן | 11.03.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

"יש לנו את חומות הבירה שיזכירו לנו שלא ניתן לבטוח בחופש שלא נמצא בידיים שלך, כשכולם נלחמים על הארץ המובטחת שלהם... ואני לא צריך את המלחמה הזו, שמאכילה את העשירים וקוברת את העניים". המילים הלקוחות מתוך השיר  Civil War  של "רובים ושושנים" מצביעות במעט על הקוטביות שבאופיו של סולן הלהקה וכותב השיר אקסל רוז. זהו שיר אנטי מלחמתי עם מילים מדהימות, שיוצא נגד מלחמת האזרחים שהובילה לשחרור העבדים האפרו-אמריקאים בארצות הברית. אולם ייתכן שהן סותרות את דעותיו של הזמר ששחרר לא פעם אמירות גזעניות.

אומנם הוא גרס שההתבטאויות הללו הוצאו מהקשרן, שהשימוש במילה Niggers בשיר One In A Million מתייחס אל בעיה ולאו דווקא לאפרו-אמריקאים, ואחר כך טען שזה בעצם נבע מזעם על שחורים שניסו לשדוד אותו. אך עדיין לא ניתן להגיד הרבה מילים טובות על רוז, שחגג לאחרונה יום הולדת 50, ועל החיים שלו, שכלל, בין היתר, הסתבכות בקטטות שהובילו למעצר, ביטול הופעות, איחורים לחזרות ומכות עם מעריץ במהלך הופעה. בקיצור, חיים טיפוסיים לכוכב רוק.

הלהקה, שרוז הוא השריד היחיד שנשאר מהרכבה המקורי, תגיע להופעה בישראל בקיץ הקרוב. בהתחשב בהלך הרוח שאפיין את הרוקיסט במהלך תקופת הזוהר של הקריירה שלו, ניתן לשער שעד אז דברים ישתנו. למרות ההרכב האחר, אי אפשר להתעלם מפיסת הנוסטלגיה שמביאה איתה אחת הלהקות המצליחות בכל הזמנים, שתיכנס באפריל להיכל התהילה של הרוק. זהו כבר גורם מספיק משמעותי בשביל להתרגש, ולו במקצת, מההופעה המתקרבת.

גם מושא הערצה וגם מעורר סלידה. רוז בהופעה בישראל, דצמבר 2004
תצלום : ויקיפדיה, אליבאבא. לובי: Flickr, Ed Vill

על מנת ללמוד על אופיו הבעייתי של הזמר, שווה להסתכל על הדרך בה ניהל את חייו מבחינת עמידה בזמנים. רוז ממש לא שונה למעשה מרכבת ישראל, שיום אחד עלולה להגיע בזמן ולפעול כראוי, ולמחרת לבוא באיחור או להיות מושבתת בהתראה של דקות ספורות. באוגוסט 1992 הופיעה הלהקה עם מטאליקה, אך נאלצה לקצר את הופעתה עקב בעיות בריאות של ג'יימס הטפילד, הסולן. רוז איחר, והקהל נאלץ להמתין זמן רב. אך זה לא סוף הסיפור. לאחר 55 דקות הוא טען שיש בעיות עם הסאונד במקום, והחליט להחזיר לקהל את הכסף ולסיים את ההופעה. את הצופים זה לא עניין במיוחד, והם הרסו את הבימה וגרמו לנזק בשווי של כ-400 אלף דולר.

ההסתבכויות של רוז לא הסתכמו רק בבימה אלא התרחשו גם מחוצה לה. למשל כשהיכה את אשתו ארין אוורלי (על פי עדות שלה) בטענה שעשה זאת בשל טיפול שגרם לו להאמין כי היא וארוסתו לשעבר, סטפני סימור, היו אחיות בגלגול הקודם והן הרגו את ילדיו המשותפים עם סימור. למרות זאת עם שירים שנכנסו לפנתאון כמו Welcome To The Jungle, Don't Cry ו-Paradise City, לא מפתיע שלמרות כל המקרים הידועים לשמצה, הוא נחרט בלבבותיהם של אנשים רבים, וגם בליבי.

אומנם רוז הוכיח במקרים רבים שעל אף שהוא חלק מלהקה, בסופו של דבר מדובר במופע של איש אחד, אך ללא חברי ההרכב המקורי: סלאש הגיטריסט הכישרוני, דאף מק'אגן הבאסיסט, ואיזי סטראדלין הגיטריסט המלווה (שלפעמים מנגן גם בהרכב החדש) הזמר הפרובוקטיבי לא היה זוכה לעמוד בראש אחת הלהקות שעשתה היסטוריה ברוק העולמי. התמונה הראשונה שעולה לי בראש כשמזכירים את שמו היא כזאת של אדם עם קול צווחני שנשמע כמו צפרדע. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוז הוא ההוכחה הניצחת לכך שגם עם קול זוועתי להחריד, אפשר להוביל להקה חשובה.

סלאש אמר עליו בביוגרפיה שלו: "הייתה לו תמיד כנות אכזרית. הוא מאמין במה שהוא אומר מכל הלב, יותר מכול אחד אחר שאי פעם פגשתי". ובעצם יכול להיות שמעבר למוסיקה, האופי שלו כפי שמתואר בציטוט, הוא בדיוק מה שהפך אותו למה שהוא. הרי בסופו של דבר סביר להניח כי אף אחד לא באמת רוצה שמושא ההערצה שלו יהיה חייכן מזויף אלא אדם אמיתי, שאומר את אשר על ליבו, גם אם זה מעורר סלידה. ועל הדגם הזה רוז בטוח עונה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©