הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מגיע לה יותר
 
מריל סטריפ לא מצליחה להציל את הסרט "אשת הברזל" שעושה עוול למרגרט תאצ'ר. לירן עבדי יצא בתחושת אלצהיימר קלה
מאת לירן עבדי | 22.03.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

באמת ובתמים חשבתי שהסרט "אשת הברזל" יעסוק באשת הברזל, הלוא היא מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה הקשוחה והנחושה של שנות ה-80. לצערי, נחלתי אכזבה מרה. במקום שיעור מעניין בהיסטוריה הלא כל-כך רחוקה של הממלכה המאוחדת, קיבלתי שעה ו-45 דקות של דרמה משעממת ומלאה בנתונים יבשים שניתן לדלות מהוויקיפדיה או מכל מקור מידע בפחות זמן.

פילידה לויד, בימאית הסרט, משתפת פעולה בפעם השנייה עם מריל סטריפ (הראשונה הייתה ב"מאמא מיה") ומציגה את דמותה האיתנה, קרת הרוח והשנויה במחלוקת של תאצ'ר שקיבלה החלטות קיצוניות ושמרניות לאורך כהונתה. העלילה מתרחשת כשהיא כבר אינה "אשת הברזל" אלא אשת החוסר-בברזל. היא סובלת מאלצהיימר ומפליגה במחשבותיה בעולם משלה.

מרבית הסרט מוצג מנקודת מבטה, וכולל הבזקים שמחזירים את הצופה לנקודות ציון משמעותיות בחייה: בחירתה ליו"ר מפלגת השמרנים בגיל צעיר, דיונים בפרלמנט הבריטי וניהול מלחמת פוקלנד. לרובם מתלוות שיחות עם דניס, בעלה המדומיין (ג'ים ברודבנט החביב המוכר מסדרת סרטי "הארי פוטר") שנפטר ממחלת הסרטן כמה שנים קודם. דמותו מוסיפה לה נדבך גדול ומרשים של רגישות. למשל בסצנות האחרונות שהבטיחו לסטריפ את האוסקר השלישי שלה.

ההתנהגות ותהליך הזיקנה - תאצ'ר המקורית לא הייתה עושה זאת טוב יותר. סטריפ
תצלומים: צילומי מסך מתוך הסרט "אשת הברזל"


איזה מזל שיש ל"אשת הברזל" גיבורה שמנסה להציל את המצב, תרתי משמע. הו, מריל. האמריקאית היחידה בצוות השחקנים, נשמעת בריטית יותר מהבריטים עצמם. השחקנית בעלת אינסוף התארים (3 זכיות באוסקר, כולל על הסרט הנוכחי, ו-17 מועמדויות) עושה זאת שוב. המבטא, ההתנהגות ותהליך הזיקנה - כל אלה מגולמים על ידה בצורה אנושית. תאצ'ר המקורית לא הייתה עושה זאת טוב יותר בעצמה. לויד צריכה להודות לה (ואולי גם למאפרים ולתפאורנים) על הימנעות מכישלון מוחלט.

העלילה מציגה תקופה חשוכה של בריטניה בשנות ה-80, מדינה בה אין מקום לפוליטיקאיות ולכן התסריט מלא ברמיזות סקסיסטיות. החל מסצנות רבות שמדגישות את ההבדל בבגדיה הצבעוניים של ראש הממשלה אל מול הפוליטיקאים הלבושים שחור, ועד לקולה הגבוה בדיוני בית הנבחרים. נדמה כי יש ניסיון לספר את סיפורה של האישה שניסתה לנצח במגרש שאינו שלה, באמצעות גישתה הבלתי-מתפשרת וכאחת שמאמינה בצדקת דרכה. עם זאת, לא שוכנעתי. דווקא הסצנות האלה שאמורות לאפיין את הדמות הקשה עושות עמה עוול ויוצרות אישה עקשנית ולא הגיונית, שעשרות מומחים מייעצים לה לעשות את ההפך, אך היא בשלה. הסרט לא מציג את המחשבות שקדמו להחלטותיה, והצופה נאלץ להסתפק בתסריט חובבני וקלישאתי, שכתבה אבי מורגן.

הסצנות בסרט יוצרות רצף לא ברור, שכן הן לא תמיד קשורות אחת לשנייה. התוצאה, ספק אם מכוונת, היא גרימת אלצהיימר לצופים, שחווים אותו אפקט ומובלים מסצנה לסצנה בלי להבין דבר. צריך כישרון אמיתי של במאי כדי לגרום לצופים להרגיש את המחלה עמה מתמודדת הגיבורה בלי לאבד את הסיפור שמאחוריה. במקרה של "אשת הברזל" לויד הצליחה להעביר רק את המחלה, ולכן ישנה תחושה של סרט עם פוטנציאל שפספס בגדול. לתאצ'ר מגיע סרט טוב יותר. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©