הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה כבר ביקשנו
 
איך אפשר להסתדר שבוע בלי הדבר שאנחנו הכי אוהבים? כתבי "הזיקית" הסכימו לנסות. מה שבטוח: רובם לעולם לא יעשו זאת שוב, אפילו לא בצחוק. פרויקט לפסח
מאת כתבי הזיקית | 04.04.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


רעש של שקיות קרטון שמתחככות זו בזו
 

קרב אבוד מראש > מה הבעיה לתת לכרטיס האשראי התשוש שלך שבעה ימים של מנוחה? לקארין פלוטניק, שופוהוליק בהכחשה, אין ספק ששבוע בלי חמצן היה קל יותר. ככה זה כשאפילו הבובות בחלון הראווה קורצות לה

 

"תתחדשי, ותודה שקנית זארה" המוכרת חייכה אליי והושיטה לי שקית כחולה קטנה. יצאתי מהחנות, נשמתי לרווחה והבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אבחר במשהו קל יותר לביצוע. אולי שבוע בלי אוכל. ככה זה, ישנם דברים שרק שופוהוליק אמיתית יכולה להבין. כמו המגע המיוחד של סוודר חדש על הגוף ורעש שקיות קרטון שמתחככות זו בזו.

 

בוכה כשאין לי, צוחקת כשיש לי
 

בגן העדן של ילדות > נועה רון עשתה הכול כדי לחיות שבוע אחד בלי מושא תשוקתה, אהוב ליבה: הש-ו-ק-ו-ל-ד. אבל הוא לא ויתר והופיע גם בחלומות. היה מתיש

בבוקר יום א' הזברה קמה. טוב, לא ממש, אני קמה לשבוע חדש שבו אצטרך לחיות ללא מושא תשוקתי, אהוב ליבי, מחמל נפשי, מעוז חפצי. ש-ו-ק-ו-ל-ד. אולי נדמה לכם שאני מגזימה, ומה כבר הבעיה להעביר שבוע אחד בלי שוקולד? אז זהו, שישנה בעיה. והיא די חמורה האמת. הסיפור שלי ושלו התחיל מזמן, בעודי פעוטה של ממש, לא הולכת, לא מדברת, לא מתקשרת, רק רוצה שוקולד. בוכה כשאין לי, צוחקת ומחייכת כשיש לי.


הגיע הרגע להכיר באמת המרה
 

לחיות באפלה > אף אחד מהסובבים אותה לא האמין שאריאלה אביר תצליח לחיות שבוע בלי לצפות בטלוויזיה, אבל התוצאות והתובנות הפתיעו גם אותה. החיים מחוץ לקופסה - גרסת המציאות

הצעד הראשון בפיתרון בעיה הוא להודות שהיא קיימת. ואכן, לאחר חודש בו הספקתי לצפות בעונה שלמה של "אחים ואחיות", "חיים בלתי צפויים" ושלוש עונות של "עקרות בית נואשות" הגיע הרגע להכיר באמת המרה. הקופסה השחורה שמקשטת לפחות חדר אחד בביתנו, תופסת מקום מאוד גדול בליבי. משפחה וחברים זה הכי שנות ה-90. 

 

 

 

 

הנחתי על הספרים את החתולה
 

ויפאסנה בסלון > דווקא בשבוע בו שכבה במיטה עם דלקת ריאות, ניסתה מיטל קויפמן להתנגד לריח המפתה של דפי הספרים החדשים שהמתינו לה בעצבים

 

הרומן שלי עם ספרים התחיל כשוויקיפדיה הייתה רק בתיאוריה, ומארק צוקרברג היה עוד ילד גמלוני בכיתה ג'. סוכן מכירות פקד את ביתנו, ובלכתו השאיר תריסר כרכים של אנציקלופדיה לילדים ונוער שממנה למדתי המון. התמכרתי לדפים החלקים ולריח החדש. בכיתה ד' כבר אחזתי במנוי כפול לספריית המבוגרים בעיר. אם אמי הייתה יודעת ש-15 שנה מאוחר יותר היא תצטרך לקנות מניות בסטימצקי, היא בוודאי הייתה מגרשת אותו וקונה לי גיים בוי.

 

 

הרגשתי מפורקת, מרוסקת, עייפה ורצוצה
 

איך שרדתי? אלוהים יודע > היא מתחילה את הבוקר עם שתי כוסות קפה לפחות, וצמודה כל היום לדיאט קולה. אין פלא ששבוע בלי קפאין הפך את מור הדר לפצצה אנושית מתקתקת או במקרה שלה, מתעפצת

 

"יהיה בסדר", שיקרתי לעצמי ויצאתי לדרכי בבוקר יום ראשון אל שבוע נטול קפאין ונטול חיים. כן, בלי קפה, בלי תה ובלי דיאט קולה. כלומר, בעולם בו אני חיה - שבוע בלי נוזלים שכיף, טעים והכרחי לשתות כדי להתקיים, ובעולם של כולנו - שבוע בלי אנרגיות. הרי גם ככה על הפחמימות כבר ויתרתי במאבק על שמירת הגזרה. מה עוד נשאר לי? מים מינרלים. באמת תודה.

 
התבאסתי שאי אפשר לשתף 465 "חברים"
 
מבזבז לה את הזמן > למרות שהיא נהנית לחטט לאנשים בחייהם, שבוע בלי פייסבוק עבר על יוליה ברודסקי ממש בקלות. אבל אז סיפרו לה שתייגו אותה בתמונות חדשות. אוי לא

ארבעה חודשים ארוכים של אבטלה הובילו אותי לחברות קרובה מדי עם הפייסבוק. הייתי קמה, ומיד מציצה אם משהו חדש הופיע על הקיר שלי. מוזגת את הקפה ושוב מתיישבת מול הפייסבוק. קצת חדשות ובדיקה נוספת אם מישהו עדכן סטטוס משעשע. לא היה שום דבר ממשי שחיכיתי לראותו, סתם הרגל מגונה שהחזיר אותי שוב ושוב לבדוק אם יש התראות חדשות, שנכתבו במיוחד בשבילי.

 

 

 

 

אחותי טענה שהפכתי למטרד
 
שרתי לך ארצי > אחרי שניתקה את מערכת הסטריאו מהחשמל והשתיקה את הווליום במחשב, שיר קומפני העבירה שבוע בלי מוסיקה, וגילתה שקשה להתחמק ממנה כי היא נמצאת בכל מקום
 

זה אולי לא נשמע מקורי, אבל אני מכורה למוסיקה. מהרגע שאני פוקחת את עיניי, ולוחצת על מערכת הסטריאו ועד שאני הולכת לישון ומוציאה את האוזניות מהאוזניים, כל פעולה שלי מלווה בה. בחלומות הכי גרועים לא הייתי מתארת מצב שאני מתפקדת יום אחד בלעדיה, שלא לדבר על שבוע שלם. תגידו שאני מגזימה, קיצונית או נסחפת, אבל זה היה השבוע הכי ארוך בחיים שלי.

 

בדרך לעבודה חשבתי על תירוצים
 

פיתויים חריפים > איך מעבירה ברמנית בפאב שבוע בלי אלכוהול? מיטל פרדו שיגעה את העובדים איתה, וסבלה מהחברים שצחקו עליה. בסוף היא הבינה עד כמה הטיפה המרה היא מרכיב חשוב בחייה

 

וודקה רד בול, ערק אשכוליות, קוקטיילים, צ'ייסרים ובירות. זה כיף לשתות אלכוהול! בים, במסיבה, עם חברים, בארוחה טובה, בזמן העבודה ואפילו סתם בבית. אני אולי נשמעת כמו אלכוהוליסטית או מישהי שנואשת לטיפה המרה אבל אני עדיין לא כזו. זו רק ההתפרצות שלאחר שבוע שלם בלי אלכוהול. זה יכול להישמע לאדם רגיל לא מאתגר במיוחד, אבל אני עובדת בפאב.


קצת שכחתי לנשום
 

למה לי לקחת ללב > למורן ברגמן לא חסרות סיבות להרגיש אשמה, אך היא החליטה להניח אותן בצד ולעשות מעשה טוב שיעזור לה לשנות את עצמה

 

השבוע התחיל עם רגשות אשם. לא חסר על מה. בשנה האחרונה מצאתי לי אינספור סיבות: שוב הוצאתי יותר כסף ממה שיש לי בבנק, הדלקתי יותר מדי שעות את הדוד של המים החמים, לא למדתי מספיק למבחנים, לא פיניתי מספיק זמן לנגן בגיטרה, לא כתבתי מספיק שירים, אין לי יותר מדי זמן לחברים, לא צלצלתי מספיק לסבתא וסבא, לא קראתי כמעט ספרים בזמן האחרון ולא טיילתי עם הכלבים שלי.

 

 

 

מתגעגעת למי שאני ולאיך שאני נראית
 
נטושה > ירדן פרסיקו חיפשה שלוליות באביב כדי לחפש את הצללית שלה, הייתה מוכנה לשלם כדי שמישהו יגיד לה מה לא בסדר בשיער, והכי גרוע היה כשהרגישה לא מעניינת. כך נראה הסיוט - שבוע בלי מראה
 

להתראות מראה - שלום לשלולית, לזכוכית ולמצלמה של הסמארטפון, היא תמיד אורבת לי שם. בדלת צדדית בארון הבגדים, במסדרון שבדירה ובמקלחת. המראה מתנהגת כמו חברה טובה שבכל מקום שאצטרך אותה היא תסדר אותי, תטפח אותי, תאמר אם שמנתי או רזיתי. לפעמים אני גם מודה שקל לי להאשים אותה, ולהכריז שהיא "לא מחמיאה לי" ושזו לא אני, זו הרי היא.


דווקא השבוע הוא שבר שיא. מסי
 

רעב למשחק > גלעד שינדורף כעס על השכן שלו שצעק אחרי כל גול של מסי וחש אשם כשמכבי תל אביב בכדורסל הפסידה  באתונה. אחרי שבוע בלי כדורגל אפילו דרבי ללא שערים ריתק אותו

 

"הנה זה מגיע" שירם של אוהדי הכדורגל, תיאר במדויק את הרגשתי לאחר שבוע שלם שבו התנזרתי מהמשחק על כל צורותיו. את עיתוני הספורט בשבוע החולף פתחתי, שלא כהרגלי, בעמודים האחרונים וקראתי מעט על טניס, כדוריד, כדורסל ועל כל ענף ספורט אחר שלא משוחק באמצעות הרגליים. משם המשכתי לאקטואליה ולחדשות מהארץ ומהעולם ונחשפתי גם  ל"האח הגדול".


חג שמח :-)))

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©