הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לחיות באפלה
 
אף אחד מהסובבים לא האמין שאריאלה אביר תצליח לחיות שבוע בלי לצפות בטלוויזיה, אבל התוצאות והתובנות הפתיעו גם אותה. החיים מחוץ לקופסה - גרסת המציאות
מאת אריאלה אביר | 04.04.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

הצעד הראשון בפיתרון בעיה הוא להודות שהיא קיימת. ואכן, לאחר חודש בו הספקתי לצפות
בעונה שלמה של "אחים ואחיות", "חיים בלתי צפויים" ושלוש עונות של "עקרות בית נואשות" הגיע הרגע להכיר באמת המרה. הקופסה השחורה שמקשטת לפחות חדר אחד בביתנו, תופסת מקום מאוד גדול בליבי. משפחה וחברים זה הכי שנות ה-90, המילניום החדש עומד בסימן של קשרים עמוקים עם סלבריטאים בעלי שיניים צחורות ובעיות אכילה. הגיע הזמן לטפל בה.

המשימה הייתה קשה, על סף הבלתי אפשרית, וכללה רגעי שפל רבים ורגעי בהייה בקיר רבים עוד יותר. קשה להאמין כמה זמן מתפנה במהלך היום כשלא יושבים חסרי הבעה מול האורות המרצדים של הטלוויזיה. את אותו זמן יקר ערך אפשר סוף סוף להקדיש לדברים חשובים, כמו צפייה בסרטונים ב"יוטיוב" והשלמת שעות שינה. כמובן שעדיף היה למלא את השעות המתות במטלות מהלימודים שהספיקו להצטבר, אבל מי יכול להתרכז בשיעורים כשכל מה שעובר לי בראש זה "מעניין מה אביבית מחממת עכשיו במיקרו".

ואם באביבית עסקינן, היה ברור מאליו שהמחסור בשעות צפייה ב"האח הגדול" יהיה העניין העיקרי שיקשה על המשימה. לפספס במודע פרק של הריאליטי המצליח, לשבת מול הפייסבוק ולקרוא סטטוסים שמתדיינים על כל הזוועות שקרו בו, זה כמו לשמוע חוויות ממסיבה פרועה שלא הוזמנתי אליה. בעבר, כדי להימנע מספוילרים על תוכנית שטרם צפינו בה, היינו צריכים פשוט להתרחק מהברזייה, הקולר או מכשיר ה"תמי 4" במקום העבודה. אבל אני זכיתי לקבל ספוילר על ההדחה הכואבת מאסי עזר בכבודו ובעצמו, שהעלה לטוויטר תמונה שלו עם המודחים הטריים. אם כבר להרוס את חווית הצפייה, אז רק בסטייל.

המילניום החדש עומד בסימן של קשרים עמוקים עם סלבריטאים בעלי שיניים צחורות
תצלום לובי: sxc


חבל שאי אפשר לומר אותם שבחים על The Voice ישראל. בזמנים קשים לומדים מיהם חברינו האמיתיים, ואני גיליתי שאפילו לא הרגשתי בחסרונם של השופטים המלוקקים, ואוסף המתחרים המעיקים שנותר לאחר הניפוי התמוה. אולי אם התוכנית הייתה כוללת משהו מעבר ל- 15 דקות של תוכן ועוד 105 דקות של פרסומות, הדברים היו נראים אחרת. כנראה שלא נועדנו להיות ביחד, ועליי למצוא דרך לבשר זאת למיכאל אלוני בלי שייפגע.
למרות השקט הכבד ששרר בשבוע הזה, אפשר היה למצוא כמה צדדים חיוביים למצב אליו נקלעתי. המחסור הפתאומי בסדרות נעורים אמריקאיות שמשחזרות את עצמן, גרם לשינוי דרסטי במצב רוחי. במשך שבוע לא ספגתי את חייהן הזוהרים, העמוסים בבגדי מעצבים, שיער מסוגנן וחבר יפהפה של בחורות בגילי.

התעסקתי אך ורק בחיי הצנועים, ואפילו הסתפקתי בהם. האימפריאליזם האמריקאי איבד לכמה רגעים לקוחה נאמנה במיוחד.
מצב הרוח רק המשיך לעלות בצורה חדה בעקבות התנתקות גם ממהדורת החדשות המרכזית. כצרכנית חדשות בטלוויזיה, שלא טורחת לפתוח עיתון או אתרי חדשות, שמחתי על הניתוק הארוך מכל הרוע שסובב אותנו, ובמיוחד מיונית לוי. בתקופה שברירית שכזו, עדיף להיות עם היד על הדופק, רק כדי שנדע מתי לרדת למקלט. ובכל זאת, היה מאוד משחרר לחיות באפלה, ולא לשמוע את דני קושמרו מספר על עוד רצח ועוד שחיתות חדשה שהתגלתה. בעולם שבו משפחות שלמות נמחקות בן רגע מהעולם, חוסר ידיעה הוא ברכה.

השבוע הזה הביא עימו הרבה מחשבות פילוסופיות על החיים. וכמו שהדור של היום תוהה לעצמו איך יכולנו לחיות בלי אייפון, תהיתי איך אנשים העבירו את הזמן בלי מכשיר הפלאים שקדם לו. התשובה, באופן הזוי ביותר, החלה להתנגן בדיוק באותו הרגע ברדיו: "אדון שוקו הולך לבקר חבר שלו, אדון שוקו אחר". ואם כבר הצלחתי לפתח שדר טלפתי ביני לבין העורך המוזיקלי של גלגל"צ, מי אני שלא אקשיב לעצתו של אריק איינשטיין. ניצלתי את הזמן להיפגש עם חברות, ואפילו סבתא זכתה לשמוע ממני קצת יותר מעשרה משפטים במפגש השבועי שלנו.

מצאתי את הפירצה

וכמו בכל צום שמתחיל להיות קשה בעיקר לקראת הסוף, כשמריחים את החזרה לשגרה
, כך היה גם הפעם. סוף השבוע הגיע, ואיתו חוסר שקט, עצבנות, שיעמום ועוויתות בלתי נשלטות. הרגשתי שהטלוויזיה מסתכלת עליי במבט מתחנן, משתוקקת שאדליק אותה ואצפה, לא משנה במה. מנסה לשכנע אותי שאין שום טעם לנסות להוכיח שהיא לא שולטת בי, כי הרי ברור שיהיה זה שקר גס. ואז מצאתי את הפירצה המושלמת בגדר, שתסיט את תשומת ליבי מההזיות שאחזו בי.
"סינמה סיטי", פשוט ומתוחכם כאחד. שבוע בלי טלוויזיה לא כולל תכנים שמוקרנים על מסך גדול, כשלפניהם מקבלות את פניי באהבה עשרות פרסומות שמבטיחות שהמוצר שלהן הוא זה שיהפוך את חיינו לשלמים.
 
זוהי הדרך הטובה ביותר להישאר שפויים במשימה
, שעצם ההסכמה לבצעה גובלת בחוסר שפיות זמני. בנוסף, התמזל גורלי ומרצים רבים במכללה, כמו מודעים לייאושי הגדול, מילאו את השיעורים בדוגמאות ויזואליות. דרמה משנות ה-40 בשחור לבן וסרט המראה את תפקידו של החוקר האיכותני - התקבלו בחיבה בלתי מוסברת. הסצנה הקצרה מ"צעירים חסרי מנוח" זכתה באהבה ללא גבולות, בעודי סופגת כל תנועת מצלמה, וכל ריס מזויף שהודבק על עיניה של השחקנית הלא מוכרת
. כשאדם פוצח בדיאטה, כל מאכל שנראה כחסר חשיבות ביומיום, נתפס כמעדן צרפתי שהוכן והותאם לטעמו המיוחד. כשאדם פוצח בדיאטת טלוויזיה, אפילו טלנובלה טורקית שצועקת וצווחת מצידו השני של החדר נראית מרתקת.

בעודי משתעממת עד מוות בין ארבעת קירות חדרי, שסיפקו הגנה מהפיתויים הרבים שיש לעולם להציע, מכשיר ה"הוט מג'יק" שלי הקליט שעות נוספות, ובתקווה שלא יתבע אותי בגין עבדות מודרנית. העמידה במשימה הייתה מאוד מספקת, בעיקר בגלל
שאנשים רבים סביבי לא האמינו שאשרוד אותה. אין כמו תרגום של חוסר אמונה למוטיבציה להישגים גבוהים. המסקנה העיקרית מהחוויה הזו היא שהמשימה הבאה ברשימה היא "שבוע בלי לימודים", כי צריך להשלים איכשהו את כל הסדרות והתוכניות שהקלטתי.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חחחחח את ענקית!!!!!
חן ראשון 23.04.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©