הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פיתויים חריפים
 
איך מעבירה ברמנית בפאב שבוע בלי אלכוהול? מיטל פרדו שיגעה את העובדים איתה, וסבלה מהחברים שצחקו עליה. בסוף הבינה עד כמה הטיפה המרה היא מרכיב חשוב בחייה
מאת מיטל פרדו | 04.04.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

וודקה רד בול, ערק אשכוליות, קוקטיילים, צ'ייסרים ובירות. זה כיף לשתות אלכוהול! בים, במסיבה, עם חברים, בארוחה טובה, בזמן העבודה ואפילו סתם בבית. אני אולי נשמעת כמו אלכוהוליסטית או מישהי שנואשת לטיפה המרה אבל אני עדיין לא כזו. זו רק ההתפרצות שלאחר שבוע בלי אלכוהול.
 
זה יכול להישמע לאדם רגיל לא מאתגר במיוחד. אפשר לא לשתות עם החבר'ה וללכת לים בלי בירה, אבל אני עובדת בפאב. לעבוד ארבע פעמים בשבוע בתוך בר מלא בכל טוב, ולא לגעת בכלום - הופך את האתגר למשימה כמעט בלתי אפשרית. איך אפשר להעביר משמרת בלי להרים צ'ייסר, לטעום קוקטיילים או להמציא משקאות חדשים? בהתחלה חשבתי להוריד את כמות המשמרות אבל אז לא היה טעם למטלה. לכן עבדתי כרגיל, אבל ניסיתי למצוא פתרונות מקוריים. להפתעתי מה ששבר אותי היה משהו אחר לגמרי.

השבוע ללא אלכוהול התחיל ביום שהלכתי לחתונה. חודשים חיכיתי, קניתי שמלה, נעליים ובקבוקי משקה בכמויות, ועד שסוף סוף אפשר היה לחגוג, אסור לי לשתות. כשהגעתי לאולם המזל היה לצדי. לא הייתה שתייה בבר (לפחות לא כזו ששווה להישבר בגללה) והחברים שהיו איתי עוד לא שתו. החופה עברה בשלום, התיישבנו - והבעיות התחילו. על השולחן קרצו לי בקבוקי וודקה, פיג'לינג, וויסקי, יין וייגר. כולם סביבי התנפלו על השתייה, ואני שאלתי את עצמי אם להמשיך או להישבר. לא היססתי לרגע, השארתי את המצפון בצד ושתיתי. היום הראשון במשימה נכשל.

הברמן הכין לי קפה הפוך עם תוספת של "בייליס אייריש קרים". אפשר לסרב לזה?
תצלום : מאל בנאוליאל. תצלום לובי: רונית כהן


למחרת קמתי לבוקר חדש עם שאלת מיליון הדולר - האם אני חזקה מספיק כדי לא להתפתות שוב? בדרך לעבודה חשבתי על תירוצים כדי להתחמק מלשתות. הגעתי באיחור קל, והפיתוי הראשון הגיע כשהברמן הכין לי את הקפה הרגיל, הפוך עם תוספת חזקה של "בייליס אייריש קרים". איך אפשר לסרב לזה? אי אפשר, אבל חייבים. במקום לשלוף את אחת האמתלות הנפלאות שחשבתי עליהן בדרך, הדבר הראשון שיצא זו האמת.

אחרי שהברמן צחק עליי בערך שעה, הוא ניסה לשכנע אותי להפסיק עם הרעיון, ופשוט להמציא סיפור על השבוע שלי ללא אלכוהול. "הרי מי באמת יידע שלא שתית?" הוא שאל. בהתחלה חשבתי שהוא צודק ושבאמת אף אחד לא יידע. אחרי כמה דקות הבנתי שהמצפון לא יירשה לי, ושאני לא באמת אצליח לשקר, לכן סירבתי לפיתוי והמשכתי הלאה.

שעת העומס התחילה ואיתה זרימת הצ'ייסרים והקוקטיילים. איך אפשר להכין קוקטייל בלי לטעום אותו? איך אפשר להוציא צ'ייסר בלי לשתות אותו? חשבתי על פתרונות, איך לצמצם את המגע עם האלכוהול. עם הצ'ייסרים היה קל, בכל פעם שיצא אחד יצאתי להביא משהו, והברמן הגיש אותם, וכמובן גם שתה. עם הקוקטיילים הייתה לי קצת יותר בעיה, והגעתי למסקנה שבלי להיעזר בשאר העובדים אני לא אצליח. כשעברו לידי מלצרים הכרחתי אותם לחכות עד שאני מסיימת להכין את המשקה, ונתתי להם לטעום. בסוף הסתדרתי איכשהו, ועברתי את היום הראשון בעבודה וגם את הראשון ללא.

סוף השבוע עבר בשלום, ויום ראשון הגיע עם שיחת טלפון מחברות שרוצות להתראות. קפצתי על ההזמנה ונפגשנו באחד מבתי הקפה בעיר. כמובן שאיחרתי, וכשהגעתי כבר היה בקבוק למברוסקו על השולחן. ממש חוק מרפי, דווקא בשבוע שאסור לי לשתות אלכוהול, יש לי את הכי הרבה פיתויים. הפעם, במקום לחשוב על תירוצים סיפרתי להן את האמת וגם הן צחקו עליי, ובו זמנית שמחו כי נשארה להן יותר שתייה. מה יהיה הפיתוי הבא? להפתעתי ביטלו לי את המשמרת האחרונה לשבוע ולא הייתי צריכה לעמוד בעוד מבחן ולפחד להישבר.

וכך היום האחרון למשימה הגיע והסתיים בהצלחה. מה שהבנתי מכל השבוע הזה הוא שהאלכוהול הוא מרכיב חיוני בחיי, לא פחות מכוס מים או פרוסת לחם. הוא נמצא בעבודה שלי, עם החברים ובכלל בסביבתי. טוב, די עם בלבולי המוח והמסקנות המיותרות. עזבתי את המחשב, והלכתי לחגוג. בשתייה כמובן. 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©