הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תו הקסם הבעייתי
 
לעמוד חסרי אונים מול מדרגות, לוותר על בילויים וטיולים ותמיד להיות נמוכים, אלה רק חלק מהקשיים של הנכים. אז בבקשה, לפחות אל תתפסו להם את החנייה
מאת שירה יצחקי | 09.04.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

ריבוע כחול עם איש לבן. זה התמרור הישראלי לחנייה ממש קרובה ונוחה. בעיקרון, זה תמרור של חניית נכים, בגלל זה האיש הלבן נמצא בתוך חצי עיגול שאמור להיות ציור של כיסא גלגלים. נכון, לא ככה נראה כיסא גלגלים, אבל גם לחיות כנכה זה לא תמיד כמו מה שזה נראה. אבא שלי נכה. הוא חלה בפוליו בגיל צעיר, ומאז נעזר בקביים ובכיסא גלגלים. למען האמת, בכלל לא חשבתי על כך, עד שחברות ציינו בפניי עד כמה זה לא מובן מאליו שהוא יחזיק עבודה אחת מסודרת כל חייו, יתחתן עם אישה לא נכה, יגדל שלוש בנות, וינהל אורח חיים רגיל לחלוטין.

אדם נכה נתקל בחייו בקשיים רבים, כמו לשטוף ידיים בכיור שלא מותאם לגובהו, לבחור כיסאות לסרט מתוך שורה אחת בלבד, לנהוג רק בכלי רכב מסוים, לוותר על טיולים, הצגות ומופעים ולעמוד חסר אונים מול מדרגות. כנראה בגלל שצייר התמרורים לא היה מוכשר מספיק, הוא לא הצליח להעביר את תחושת התסכול שחווים כשאתה נכה והחנייה תפוסה. לעמוד מול שלט המצביע על מקומות שמורים ולראות מתחתיו שלוש מכוניות כשעל אף אחת מהן אין תו חנייה לנכה, וכשמאחת מהן בדיוק יוצא מישהו בהליכה קלילה, מחזיק ביד את מפתחות המכונית וקופסת סיגריות. זה נותן תחושה חמימה, כאילו משתינים עליך בקשת.

נסיעה לבילוי בתל אביב נשמעת פעולה די פשוטה - נכנסים לאוטו, מחפשים חנייה, מתייאשים, נכנסים לחניון והולכים ברגל למסעדה. לאדם נכה אין אפשרות כזאת, כי עבורו הליכה היא עסק מסובך, גם עם קביים. הוא צריך למצוא חנייה עם מרווח של שניים וחצי מטרים מכלי רכב אחר, כדי שניתן יהיה להוריד את כיסא הגלגלים מהאוטו, והסיכוי לכך קלוש. אז נוסעים הביתה ובדרך עוצרים בפלאפל. כי זה גם נחשב לאכול בחוץ.

"את רופאה שאת בכלל מתערבת?". תמיד יש להם תשובות
תצלומים: נמרוד הלברטל ומורן חלפון

על פי החוק מותר לנכה, בתנאים מסוימים, להחנות את המכונית על המדרכה. בפועל, קשה למצוא מקום שאין עליו אופניים, אופנועים, ספסלים או סתם עמודי מתכת. וגם כשכבר נמצאה מדרכה פנויה, פקחים מזדרזים לתת דו"חות בלי לבדוק אם מדובר בבעלי תו. חבר הכנסת אילן גילאון ממרצ (שגם הוא נכה) העלה את נושא התעמרות עיריית תל אביב כבר כמה פעמים, ואף העלה הצעת חוק על פיה פקחים ברשויות המקומיות יוכלו לרשום דו"חות לכלי רכב של נכים רק אם באמת בוצעה עבירה ותועדה במצלמה.

כשחונים לשווא בחניית נכים, הפקחים מושכים בכתפיים. חוץ מקנסות אין להם מה לעשות. אפילו לבקש להזיז את כלי הרכב מהמקום אסור להם, לפי הוראות העירייה. אני לא מצפה מאדם שלא פגש נכה מימיו להבין את התסכול שהוא חווה כשהוא צריך לחזור הביתה כי אין חנייה, כשהוא נאלץ לאכול פלאפל במקום ללכת למסעדה איטלקית או כשהוא מתנחם בעובדה שלפחות הוא לא רכש מראש כרטיסים לסרט. טוב נו, אז הוא יישאר בבית, יזמין פיצה ויוריד סרט מהאינטרנט. לנסות ולא להצליח בגלל גורם קטן ומטופש שנקרא חוסר התחשבות, להיות אסיר בביתך כי אין איפה לחנות. המודעות שואפת לאפס, והפרסום בנושא עדיין בחיתולים.

אנשים שיש להם תו בגלל מישהו ממשפחתם נכה זה כבר סיפור אחר. כלי הרכב כמובן משותף לכולם, ובהיעדר יכולת אכיפה, מתאפשר לכל מי שנוהג בו ניצול ציני של התו. חונים כמעט בכל מקום בלי לקבל קנס, כולל באזורי פריקה וטעינה ובתחנות אוטובוס, לא משלמים בכחול לבן ונכנסים לחניון עירוני בלי לשלם. ממש תו קסם. כל האפשרויות פתוחות בפניך, שכן התו חסין קנסות כמעט כמו מכונית של דיפלומט. כלומר, דווקא אנשים שמכירים את הכאב שטמון בחוסר היכולת, משתמשים בחניית נכים, במקום הקרוב ביותר, רק כי הם יכולים.

אני לא רוצה להאמין שישנם אנשים שמבינים את המשמעות ובכל זאת חונים. כשיוצא לי להעיר, תמיד יש להם תשובות: "אבל המקום הזה כל כך קרוב, ויש עוד אחד ממש ליד, אז למה לא לחנות כאן ושהם יחנו בחנייה השנייה?" "אנחנו נורא ממהרים" "את רופאה שאת בכלל מתערבת?" "אין חנייה אחרת" "קצת כואב לי הגב" "בדרך כלל אנחנו לא עושים את זה" "לא שמתי לב" ו- "לא מעניין אותי". להחנות רחוק יותר וללכת קצת ברגל, מתוך ידיעה שלא פגענו באף אחד, זה לא נורא ואפילו די נחמד. האם אנחנו באמת רוצים להיות אלה שהורסים למישהו את היום? היכולת לשנות את המצב נמצאת אצל כל אחד מאיתנו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©