הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
החופש לעולם אינו בחינם
 
היציאה מהשגרה שנגרמה ללירן עבדי בשל שירות מילואים, איפשרה לו להעריך יותר את היומיום. הוא ממליץ לכולנו לשנות את החשיבה, גם בלי לפטרל בלילות לאורך הגבול עם מצרים
מאת לירן עבדי | 25.04.2012
 


>>>
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


תמיד אומרים לנו שלא נרגיש שמשהו חסר לנו עד שהוא יאבד מאתנו. ככל שזה יישמע לא אמין, מאז ומתמיד ניסיתי להעריך כל דבר יותר מכפי שהוא, ולא להפוך אותו להרגל, למשהו שבשגרה. אני חייב להודות שרוב הזמן לא מדובר בהצלחה גדולה. עם זאת, כמה מהמקרים בהם הצלחתי, התחושה הייתה דיי משונה, ושום חוויה לא הייתה זהה לזו שקדמה לה.

תדמיינו לכם להתעורר במיטה ולא להבין זאת כמובן מאליו, להכין כוס קפה ולא לחשוב שזהו מצב רגיל או להתניע את כלי הרכב שלכם, לנסוע למכללה, ולחשוב שזוהי הפעם הראשונה שאתם עושים את הפעולה הזאת. לא אבקש מאף אחד לנסות זאת, שכן, לחלקנו קשה מאוד לקבל דברים בצורה לא שגרתית, ולו רק בגלל הניסיון לעשות זאת. הסיבה הכי פשוטה לכך, היא שאנו יותר מדי רגילים לכך, ואין דבר חזק יותר מהשגרה. שכן, היא מקבעת, מנוונת ומשאירה אותנו במקום נינוח, חמים וטוב.

השגרה שלי, לעומת זאת, קיבלה לפני חודשיים תפנית קרירה וצוננת, כשקיבלתי את צו המילואים. המסר היה חד וברור: מרץ, 25 ימים, אימון ותפיסת קו על גבול מצרים, תתכונן להרבה מצות, אין תירוצים, פתח שעון, צא! כל העניין תפס אותי לא מוכן, בלשון המעטה, כשאני נמצא בעיצומם של מועדי ב', הגשת עבודות, וזה עוד בלי להזכיר את כל החומר הלימודי שאני עלול לפספס במהלך החודש הזה. הבועה העירונית שלי מעולם לא נראתה בסכנה גדולה כל כך. לאחר שיחות ארוכות וטפסי ולת"ם (ועדה לתיאום מילואים) שנשלחו בלי הרף, השירות שלי קוצר ל-13 ימים שהתפרסו לאורכה של כל חופשת פסח. ובגלל שחופשות זה לחלשים, קיבלתי את הגזירה והגעתי למילואים.

הבועה העירונית שלי מעולם לא נראתה בסכנה גדולה כל כך
תצלום : דובר צה"ל. תצלום לובי: רועי מזור


במילואים אני לא מפעיל את הראש הרבה. הנה אמרתי את זה, וחכו רגע עם הקלשונים, מילואימניקים יקרים, זה הולך להתבהר, לא כי אנחנו הופכים טיפשים יותר אלא כי חוסר המעש גורם לנו להקדיש תשומת לב רבה יותר לדברים שלא התייחסנו אליהם קודם לכן. למשל, ביום בו מסתיימת משימה, אין כל כך מה לעשות אז רוב הזמן אני מסתכל סביב, ועוד טיפה מעבר להר, וזהו.

מה שגורם לי לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי פה, ואם העולם היה שונה? האם הארץ הייתה משתנית בין רגע ואם מישהו עכשיו בתל אביב שותה את הקפה שלו עם פחות סוכר? באחת הפעמים למשל, כשנסעתי בצמוד לגדר המערכת מול מצרים, תהיתי אם זה שינה משהו? הסתכלתי לעבר אחד ההרים שהיו באופק וחשבתי לעצמי שבחיים לא הייתי מגיע אליו אם לא הייתי במילואים. זה גרם לי לחשוב מעט ברצינות, ולנסות לפענח את מה שראיתי לדברים משמעותיים וערכיים יותר.

וכיאה למטאפורה מושלמת, סדר פסח שנערך מטרים ספורים ממצרים, הוא בדיוק מה שצריך בשביל לסדר טוב יותר את המחשבות. סדר פסח במילואים הוא לא פחות מחוויה מהפנטת: תדמיינו לעצמכם את כור ההיתוך הגדול ביותר שראיתם בחייכם, מאורגן בצורה מופתית, אך מבולגנת, כמו שרק בצה"ל יודעים, על עשרה שולחנות ארוכים, כשאין מקום אחד פנוי. הבחור שמימיני בדיוק סיים את השיחה עם ארוסתו שמתגעגעת, וזה שמשמאלי לא עוזב את הטלפון כי מה לעשות, יש לו עסק לנהל. הבחור שישב מולי, היה כבר בשיחה הרביעית עם ילדתו הקטנה, שכנראה לא הצליחה להבין מה אבא שלה עושה שחשוב יותר מלהשכיב אותה לישון, כי היא פוחדת להיות לבד בחושך.
 
גדוד שלם שר

וכשקריאת ההגדה מתחילה - הכל צף. כל אחד מהאנשים סביבי עצר את חייו ועזב את השגרה הכל-כך נוחה שלו, בשביל לתרום ולתת מעצמו. הציניקנים אולי יגידו שמדובר בחוק, אבל כל מי ששירת בצה"ל יודע שמי שמחפש להשתמט, סביר להניח שיוכל לעשות זאת בלי בעיה. גם האנטי - ציוני הגדול בדורו, ככל הנראה, יחסיר פעימה כשישמע גדוד שלם שר את השורה "עתה בני חורין, בני חורין", ויאמר שהיא כל כך רלוונטית למקום ולזמן בו אנו עומדים.

שעתיים אחרי שהסדר נגמר, הצטרפתי לסיור לילי לאורכה של הגדר, כדי לוודא ששום גורם עוין לא חצה את הגבול. הנסיעה הזאת רק חיזקה והבהירה לי את המצב הבעייתי והתמידי בו מדינתו נמצאת. בימים בהם החמאס מתחזק ואיראן מתגרענת, המועמד היחיד שנחשב לידידותי לישראל נפסל לנשיאות מצרים וסוריה עושה שרירים בצורת חיזבאללה - מתברר שעדיין אין לנו שום זרי דפנה שעליהם אפשר לנוח. אמנם יש לנו מדינה עצמאית ואנו חוגגים זאת כבר 64 שנים, ובתקווה שלנצח, אך אסור לנו להיות שאננים.

הצורך המתמיד בשמירה והגנה על המולדת, מבהיר לנו בכל שנה את הנקודה כי החופש לעולם אינו בחינם או כמו הביטוי האמריקני הידוע, "Freedom isn't free".
בימים אלו, כשמדינת ישראל חוגגת את השנה ה-64 לעצמאותה, בחרתי לראות את היום החגיגי הזה ככזה שבו מתחילתו ועד סופו, עלינו לצאת מהשגרה ולא לקבל את המובן מאליו, להרגיש שכל דבר שנעשה היום הוא כאילו הדבר הראשון שעשינו במדינתנו, ולהיות גאים בכך שאנו נמצאים במקום שמאפשר לנו לעשות את הדברים הללו. אנחנו חייבים לעשות זאת, בשביל עצמנו ובשביל המדינה בה אנו חיים. אולי רק אז נדע מה יש לנו בידיים.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©