הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא, הוא לא בא
 
אלבום האוסף החדש של שלום חנוך "יציאה 2" מיותר, בנאלי ולא מגיע לגבהים חדשים. יואב כהן, מעריץ ותיק, מנסה לשווא לאהוב אותו
מאת יואב כהן | 27.04.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

באמת שרציתי לאהוב את האלבום החדש של שלום חנוך "יציאה 2". באמת שרציתי לזכור לו חסד נעורים ולהגיד שזו עוד יצירת מופת מני רבות שהוא הוציא במהלך הקריירה הארוכה שלו. באמת שהאזנתי לו בתשומת לב מרבית, ואפילו ניסיתי להעלות מתוכו הקשרים חיוביים ולקשר אותו להופעות אחרות שראיתי של הזמר האדיר. אבל, לצערי, לא הצלחתי. 

את ההופעה "יציאה" עם משה לוי, שהוקלטה וזכתה לאחרונה לצאת בשנית כאלבום, ראיתי לראשונה לפני ארבע שנים ב"צוותא" שבתל אביב. אז נכון, הרבה מים זרמו מאז בנהר הירקון, כמו גם הרבה הופעות חיות שראיתי, אך אין הרבה שנחרטו לי בזיכרון כמו זו. החינניות של חנוך, המלודיה האיטית והאינטימיות ב"צוותא" גורמות לחיבור חזק ומשמעותי בין הקהל למילות השירים.

"יציאה 2" מתחיל דווקא בשיר שאינו משויך באופן מובהק להופעה, ואינו בין המוכרים של הזמר, "בואי לרקוד". למרות זאת, הוא מתאים לפרופיל של ההופעה: איטי, פשוט ובעל מילים ישירות המתייחסות לאדם הרוצה לממש את אהבתו לאישה באמצעות ריקודים. אבל זה רק חימום למה שמגיע בהמשך. השיר השני באלבום, "שיר ללא שם" מוכר יותר מקודמו, בעל מילים יפהפיות המדברות על כוחה של האהבה, וממשיך באופן מושלם את המקצב האיטי של ההופעה.

במקום להעביר את הכאב שחווה אדם בעת פרידה, מועברת תחושה של אדישות. חנוך
תצלומים: ויקיפדיה, רנדום ו- Morshem

"הבלדה על יואל משה סלומון" שמגיע לאחר מכן מעורר נוסטלגיה לגבי המוסיקה הישראלית של פעם, שהיא נעימה לאוזן, עמוקה ומלאת מחשבה. הוא מציג אולי בצורה הטובה ביותר את הפירות הטעימים שסיפקו לנו שיתופי הפעולה בין חנוך לאריק איינשטיין.
למרות זאת, האלבום לא מצליח להמריא משם לגבהים שחנוך הרגיל את מאזיניו אליהם. השיר הרביעי Deja Vu אמנם גורם למחשבה מעמיקה על המציאות, אך למרות המילים היפות המקצב האיטי מונע מהמאזין לשקוע עמוק בתוך השיר ולחשוב על המשמעויות הנסתרות בו.

גם השירים האחרים ב"יציאה 2" שפחות מזוהים עם חנוך, לא מממשים את הפוטנציאל שלו. דוגמה לכך ניתן למצוא ב"דיאלוג" המתאר בצורה בנאלית שיחת בין זוג אוהבים הנפרדים זה מזו. במקום למצוא בו דברים הנסתרים מהעין או את הכאב שחווה אדם בעת פרידה, התחושה המועברת מהשיר היא של אדישות, שאינה מתאימה לסיטואציה. קצב הסמבה של "היה כדאי" הופך אותו למיותר ומאולץ, כי הוא אינו תואם את אופיו האיטי והמלנכולי של האלבום.
  
אין ויכוח לגבי העובדה ששירים כמו "פתוחים לאהבה" ו-"בלי לומר מילה" ייכנסו לפנתיאון המוסיקה הישראלית, אך למעשה הם והשיר שחותם את האלבום "אגדת דשא" אומרים עליו הכול. הוא בנאלי ואינו נושא עמו בשורה חדשה. כלומר משיח לא בא.

אמנם האלבום מורכב משירים שיכולים לחדש במעט גם למעריציו הוותיקים של הזמר, הן מבחינת השחיקה שלהם בקרב הציבור הרחב, והן מבחינת הקלילות שבאה איתם, אבל בשביל אמן בסדר גודל כזה, צריך הרבה יותר. כשזמר כמו חנוך מוציא אלבום חדש, גם אם מדובר בכזה עם גרסאות כיסוי לשירים ישנים, מצופה שיהיה בו משהו חדשני, בועט ומעמיק, ואת זה הוא לא הצליח לספק ב"יציאה 2". לצערי הרב, כל מה שנותר לקוות הוא שאת היכולת המוסיקלית הנהדרת שלו נזכה לשמוע באלבום הבא.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©