הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכיף נשאר בנתב"ג
 
כשחוזרים מהטיול הגדול בחו"ל - נעלמים הסיפורים על מריבות עם חברים או מזג האוויר הגרוע. אילן ארנון דווקא רוצה לדבר עליהם
מאת אילן ארנון | 30.04.2012
 


>>> 
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

אני לא נביא זעם ולא רואה שחורות. לטייל בחו"ל זו חוויה אדירה וחשובה שאין לוותר עליה. זה כיף גדול.
אבל צריך להכיר גם את הצד שלא מדברים עליו, שהוא קשה, בירוקרטי, מתיש ומתסכל. צריך פעמים רבות לבזבז חצי יום בחיפוש והזמנה של חדר בהוסטל, ובתכנון של המסלול. כמובן שישנם אנשים שטיילו ונהנו בכל שלב, אך יש כאלו שלא. חוסר ההנאה נובע מההתעסקויות הבלתי פוסקות בטפל. כשאחת הבעיות השכיחות בטיול הגדול היא שחבריך למסע לא חושבים כמוך. דינמיקה בין מטיילים היא לא פשוטה, ולפעמים הקליק שהיה בהתחלה נשאר בנתב"ג.

האם הולכים לטרק של חמישה ימים או שנשארים לרבוץ בים?
רבים על העקרונות שלנו או מתגמשים? זו יכולה להיות הסיבה המרכזית שתעיב על הטיול. יש לא מעט דברים שיכולים להשתבש בדרך. איך זה יכול להיות שכולם מספרים שהיה כל כך מדהים? רמת הציפיות עוד בטרם קונים את זוג התחתונים הראשון היא בשמיים. ישנו רף עצום לעמוד בו עוד לפני שנחתנו. אנחנו מוקפים סיפורים של ניסים ונפלאות מכל עבר, משום שאף אחד לא שש לספר על רגעי הקושי שהיו לו. זה דבר שלא מדברים עליו. הרי אין שום סיבה שהחוויות שאנו מעבירים הלאה יכללו סיפורי תלאות.

מי אמר שחייבים להיות עבדים לטיול וללכת לפי ההוראות? קארטרה אוסטראל
תצלומים: עילם מילוא


אני טיילתי בדרום אמריקה
ונהניתי מאוד, אבל מצאתי את עצמי לא פעם במצבים שלא ציפיתי להיות בהם. אחד כזה התרחש בדרום צ'ילה בדרך ששמה קארטרה אוסטראל שנחשבת לאחת היפות בעולם, משום שיש בה נופים מרהיבים לכל אורכה. אחת הדרכים המקובלות לעבור אותה היא באמצעות טרמפים. אני וחבריי ידענו זאת מראש, וכשהיינו בה נקלענו לגשם זלעפות ולראות גרועה, אבל בחרנו להמשיך כי אסור לפספס. זה לא היה אחד הרגעים המרהיבים שלנו. זו דוגמה לסתירה שנוצרת בין הרצון לחופש בלתי מוגבל לצורך לראות כמה שיותר, שמביאה איתה שינויים לא פשוטים בתכנון.

תחילה מפציצים אותנו במידע איפה להיות ומה לעשות בכל שלב. הן לפני הטיסה והן כשפוגשים מטיילים שטוענים שהם יודעים הכי טוב. אבל אם לא הצלחתי לראות הכול, זה אומר שלא עשיתי דברים כמו שצריך או שחייבים להיות עבדים לטיול ולמקומות שאנחנו "חייבים" לראות? בנוסף, אנחנו אוהבים להיות ישראלים בכל מקום. זאת הגאווה שלנו. ולרוב נחיה כמו שאומר המשפט: ברומא התנהג כישראלי ברומא. הרבה פעמים זה לא צולח. התרבות שלנו מתנגשת בשלהם: מגלים שיש דברים שהם יקרים מדי לכיס, ואי אפשר להתמקח על המחיר. שלא לדבר על מה שקורה אם גילינו שיצאנו פראיירים בתשלום על המונית, ההוסטל או הקניות בסופר. כואב.

פעמים רבות יוצא
שהמקום שהכי בא לנו להיות בו סגור, מלא או יקר. כשהייתי בפרו, מאצ'ו פיצו שנחשב לגולת הכותרת, היה סגור. כמו כן, תיכננו לעשות את ערב ראש השנה בברילוצ'ה שבדרום ארגנטינה, אך העיר הייתה מלאה, ומחירי ההוסטלים היו בשמיים. הניסיון למצוא מקום במחיר סביר עלה לנו בכמה רגעים מורטי עצבים במיוחד. כולם צריכים לשרת אותנו בטיול הגדול, אבל זה לא תמיד קורה. הטיול הוא אמנם שלנו, אבל התרבות והמקום שלהם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©