הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלימות, שעמום ושחיתות
 
רגע לפני שעיתונות הספורט בישראל מסכמת את עונת 2011/12 בליגת העל בכדורגל, עילם מילוא מעכל את הביזיון ומחפש תשובות
מאת עילם מילוא | 09.05.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

את סיכום עונת 2011/12 בליגת העל בכדורגל אפשר להתחיל כבר במחזור ה-15, שנערך בדצמבר. אז התרחש באצטדיון קריית אליעזר בחיפה, המקרה שהוביל לגיבוש המסקנה בקרב לא מעט מחובבי הענף: מדובר בעונה נוראית, רוויה בשעמום, עצבות, חוסר משמעות, סכנה ושחיתות. האירוע היה זריקת מוט ברזל לעבר מאמן מכבי חיפה, אלישע לוי, על ידי אוהדי הקבוצה, לאחר שהפסידה 3:1 בדרבי להפועל חיפה. מוט, שרק במזל לא פגע בו.

מאז התרחשו אירועים דומים כמו בסרט שחור. כשהזכור ביותר הוא פרץ הזעם של אוהדי הפועל תל אביב כשהקבוצה הפסידה בדרבי נגד מכבי תל אביב. אז נראה שנחצה גבול כשקהל האוהדים האדום זרק מוטות ברזל לעבר פתח חדרי ההלבשה באצטדיון בלומפילד מנע משחקני מכבי תל אביב ומהשופטים להיבלע בהם בסיום המשחק. אם שואלים את עיתונאי מעריב ספורט, אביעד פוהורילס, האלימות שהופגנה העונה בליגת העל צריכה להיות ממוגרת על פי המודל שנעשה במולדת הכדורגל. "באנגליה היו מקרי אלימות קשים מאוד" הוא מזכיר "שבהם נהרגו מאות אנשים.

האנגלים הבינו שמדובר במכת מדינה קשה, ובעזרתה של הממשלה הוחלט לפעול נגד החוליגניזם. הם החמירו את החקיקה, הכניסו עבריינים לכלא, שינו את המתקנים, ביטלו את יציעי העמידה, אסרו הכנסת אלכוהול ומכירתו, וכך פתרו בעיות רבות.
"לעומת זאת, בישראל", טוען פוהורילס, "לא מרגישים שיש טיפול מערכתי של המשטרה, בתי המשפט ושל אמצעי אבטחה אחרים. אין החלטה ברמת הממשלה, שאלימות במגרשי הכדורגל היא מכת מדינה, ושיש לטפל בה, כמו שהיה באנגליה".

שיא שלילי שממנו אין לאן לרדת. אוהד הפועל תל אביב (בלי חולצה)
תצלומים : צביקה הלפרין, אתר אדום עולה

בימים הראשונים לאחר התפרעות אוהדי הפועל תל אביב בסיום הדרבי, חשבו לא מעט חובבי כדורגל כי האלימות הגיעה לשיא שלילי, שממנו אין לאן לרדת. אולם המציאות היכתה שוב בסיום המשחק בין מכבי פתח תקווה להפועל חיפה. לא מעט נכתב ונאמר על המקרה המזעזע והאלים שבו היו מעורבים שחקני שתי הקבוצות ובעלי תפקידים במכבי פתח תקווה, על העונש הקשה שקיבלה הקבוצה ועל הזכייה בערעורה בפני בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל שהביא להחזרת שלוש הנקודות למאזנה.

פחות משבוע חלף מהפסיקה של בית הדין, ומקרה נוסף של אלימות התרחש, הפעם בליגה הלאומית. בסוף המשחק בין הפועל רמת גן להפועל בני לוד, שהיה רגוע לכל אורכו, אך הפך עם שריקת הסיום למופע אימים. כולם לקחו חלק במקרה המביש הזה: שחקנים, מאמנים ושאר בעלי התפקידים. מי הכה את מי? מי ניסה להפריד? פרט לאוסף אנשים מתקוטטים על כר הדשא לא היה ניתן לראות דבר. בהחלט אפשר לקשור זאת לפסיקה השערורייתית שהחזירה את הנקודות למכבי פתח תקווה, אך אפשר גם שלא.

האלימות כל כך נטועה בענף, שיתכן שהאירוע האלים היה מתרחש בכל מקרה. הרי בשבוע אחד הענף לא יהפוך לממלכה. זה פשוט לא עובד ככה.
עורך וואלה ספורט, חמי אוזן, רואה את הדברים אחרת. לטענתו, האלימות במגרשים לא נוראית כמו במדינות אחרות באירופה, דוגמת איטליה, יוון, טורקיה ובמדינות דרום אמריקה: "בישראל, העיסוק באלימות נהיה כל כך מרכזי משום שהכדורגל, מבחינה מקצועית, הוא ברמה מאוד נמוכה" טוען אוזן, "לכן מתעסקים במה שנשאר, וזו בעצם האלימות. ברגע שהיא חזות הכול - אז ככה אנו נראים".
 

מקצועית, מדובר בעונה חלשה. שחקני הפועל תל אביב (באדום) והשופט מנשה משיח
תצלום: צביקה הלפרין, אתר אדום עולה

יתר על כן, אוזן מוצא ביריבויות הגדולות הקיימות בין הקבוצות משהו חיובי דווקא. לדעתו, הן יוצרות יוקרה מסוימת. "גם בפסגת הכדורגל - הסופר קלאסיקו בעונה שעברה - יש מריבות בין השחקנים, וזה משדר יוקרה של מועדון. המקרה המפורסם הוא דחיפת אצבעו של מאמן ריאל מדריד, ז'וזה מוריניו, לעינו של עוזר מאמן ברצלונה, טיטו וילאנובה (שיאמן את הקבוצה בעונה הבאה). ובארץ, בעונה שעברה, ברבע גמר גביע המדינה בין הפועל תל אביב לבית"ר ירושלים התפתחה בסוף המשחק תגרה בין השחקנים, שמבחינתי לפחות, שידרה המון יוקרה וכבוד על הסמל".

גם רון עמיקם, הכתב הוותיק של מעריב ספורט, לא מתרגש מרמת האלימות המופגנת בליגת העל. "לא רק שאנחנו לא מגיעים לרמות האלימות באירופה אלא שאנחנו לא מגיעים לרמות האלימות של עצמנו. משנות ה-50 עד ה-80  היו מקרי אלימות קשים מאוד בישראל. יותר מזה, אנחנו שוכחים שרק בשנת 2001 נמחץ אמיר רנד בקריית אליעזר, והפך לצמח". למרות זאת, עמיקם לא מפנה אצבע מאשימה לקהל האוהדים אלא דווקא לסדרנים ולשוטרים: "אני עדיין טוען שאיסוף כל ההתרחשויות האלימות בעשור האחרון יביא לתשובה שהם באו מצד שומרי החוק. הם כמובן לא התחילו אותם, אבל הם בהחלט מלבים את האש".

גם בפן המקצועי, עונת הכדורגל הנוכחית תיזכר כחלשה ביותר. כי עם כל הכבוד והפרגון לעירוני קריית שמונה הצנועה, על הזכייה באליפות המדינה, עדיין לא מעט פרשנים טוענים שהאליפות ההיסטורית הזו היא תעודת עניות לליגה. ככה זה שעוד לפני חג הפסח, בתחילת שלבי הפלייאוף, האליפות הוכרעה באופן מעשי. הזכייה של עירוני קריית שמונה היא אומנם רומנטית, סקסית ומרגשת, אבל על פי לא מעט פרשנים, נראה שהיא לקחה את הכדורגל בישראל צעד אחורה. ואולי אפילו שניים.

מקרה מזעזע. שחקן הפועל חיפה, עלי חטיב (שוכב) במרכז הרפואי רבין בפתח תקווה
תצלום: האתר הרשמי של הפועל חיפה

פוהורילס לא מתפלא על כך. הוא מייחס זאת למבנה המיושן של ההתאחדות ולאנשים שיושבים בה, שהם, לטענתו, בעלי מושג מינימלי בענף. "האנשים החזקים כמו יענקל'ה שחר, מיטש גולדהאר או איזי שרצקי לא מגיעים לישיבות הנהלה, ושולחים במקומם נציגים זוטרים" הוא מסביר. "כתוצאה מכך, מה שקורה הוא שמתנקזים אנשים לא ראויים או שנויים במחלוקת בדומה לאלי טביב או פרוספר אזגי. זה גורם לערעור האמון של הציבור בכדורגל. המכה הסופית הייתה ההחלטה האחרונה של בית הדין לגבי מכבי פתח תקווה שדחתה את עונשה לעונה הבאה".

קשה מאוד לראות את האור בקצה המנהרה. לא מעט שאלות עולות, כשהמרכזית שבהן היא אם אוהדי הכדורגל ימשיכו לסבול בדרך קבע מרמה מקצועית נמוכה? הרי, הסיבות לכך, בין היתר, הן עזיבה של שחקנים ישראלים ברמה גבוהה לקבוצות באירופה ובעלי קבוצות, ביניהם שחר, גולדהאר, טביב וגאידמק, שהחליטו להשקיע פחות כספים בקבוצותיהם בעונות הבאות. עמיקם רואה בנהירה לאירופה דבר טבעי: "שחקן כדורגל מקצועי חושב קדימה, ומהרגע שהוא משחק במועדון בישראל, היכולת שלו להשתכר היא מוגבלת בשנים. העזיבה לחו"ל היא מובנת, שכן הוא יוצא כדי להרוויח יותר כסף. הקבוצות הישראליות צריכות להבין שצריך להשקיע סכומים גדולים יותר בזרים, כי ההיצע של הישראלים קטן".

עם זאת, עמיקם רואה בסוכני השחקנים הישראלים את אחד הגורמים המרכזיים לנהירה הזו: "העובדה היא שיש היום סוכנים שהם הרבה יותר טובים מבעבר. זה כבר לא מונופול. וחוץ מזה, היום הנגישות לאירופה היא פשוטה. בשנות ה-70 וה-80 כדי לצאת מהארץ היה צריך לבקש אישור ממנהל הבנק. לדוגמה, אבירם ברוכיאן, שמשחק בליגה הפולנית, וספק עד כמה אוהדי הכדורגל בישראל יודעים את שמה של הקבוצה בה הוא נמצא. ברור שהוא שם רק בגלל שמשלמים לו יותר כסף. יכול מאוד להיות שזה יתעצם או יצטמצם. אין לדעת."

אוזן מסכים שמבחינה מקצועית המצב עגום, ורק על ידי יצירת תשתית מתאימה ונכונה הענף לא ייפגע בעתיד מיציאת שחקנים לאירופה. "התנועה לאירופה היא נכונה" הוא אומר, "אבל היא מתאימה לליגה עם תשתית בריאה ועמוקה יותר, מה שאין אצלנו. כתוצאה מכך, ליגת העל מתרוקנת מכל הנכסים שלה. אין מנגנון מספיק בריא שיכול להזין את המערכת כל הזמן". 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©