הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איבד את הדרך
 
האלבום החדש של סקאזי My Way נשלט בעיקר על ידי אמנים אורחים. לירן עבדי חיפש בו טראנס פסיכדלי מלוכלך, ומצא את מלך הכיתה שמנסה להתחבב על כולם
מאת לירן עבדי | 15.05.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


הרומן המוסיקלי שלי עם סקאזי החל עוד בימי התיכון, כשהרמיקס I Wish כיכב במועדונים, Anarchy נחשב ללהיט בינלאומי בסצנת הטראנס הפסיכדלי ו-Psycho Killer האגדי השאיר בי צלקות סטריאופוניות לכל החיים. אבל, בשלב מסוים נרגעתי אקוסטית ונפשית. גיליתי את "צמד הבוב" דילן ומארלי, וכיאה לנער בן 17 שמחליף אהבה לסגנונות מוסיקליים כמו גרביים, סקאזי פשוט ברחו לי מהאוזן.  

לאחרונה יצא האלבום החדש של סקאזי My Way, שש שנים לאחר הקודם. זה היווה עבורי הזדמנות מעולה לחזור למקורות ולאחד ההרכבים שבנו את הטעם המוסיקלי שלי, ולבדוק על פי שמו אם גם הוא חזר למקורותיו שלו. כנראה שמאז האלבום הקודם, לסקאזי היה הרבה מה להגיד, שכן My Way מכיל רצועות רבות יחסית (16) הכוללות כמה סגנונות מוסיקליים, ושיתוף פעולה עם אמנים רבים מהארץ ומחו"ל. כולם סביב טהרת המוסיקה האלקטרונית - מטראנס פסיכדלי, דרך דאבסטפ ועד להאוס.

סקאזי מארחים באלבום אמנים רבים, מוכרים יותר ופחות. נתן גושן, שירי מימון, מיטל דה רזון, אורטגה, פישי הגדול ומאיה סימנטוב הם רק חלק מרשימת משתפי הפעולה, כשכל אחד מהם מוציא מסקאזי זווית מוסיקלית חדשה. קטעי האוס קיצי עם גושן, טראנס פסיכדלי בליווי שירתה של מימון ומעין טראנס פול הון עם קטע ראפ של פישי הגדול, שהוא מעין גרסה מחודשת ללהיטם המשותף Hit and Run - מצליחים להוציא ממנו צדדים שמעולם לא הכרנו אצלו.

רוב הרצועות מושחזות כתער ומדויקות במקומן
מתוך הקליפ skazi my way


רוב הרצועות באלבום מושחזות כתער ומדויקות במיקומן. נדמה כאילו ההרכב ביקר לא מעט פעמים בחדר העריכה כדי למקם כל תו במקומו הנכון. במיוחד בקטעי הדאבסטפ שמסונתזים בצורה מתכתית, קרה ומדויקת, כמו שדאבסטפ אמור להשמע. אבל, אליה וקוץ בה. אותם שיתופי פעולה רבים, טובים ככל שיהיו, הופכים את האלבום לקורבן להצלחתו של סקאזי. שם עם משמעות כה רבה, לא מסתדר עם כמות האמנים הלוקחים בו חלק ובטח שלא עם מגוון הסגנונות איתם  משתעשע ההרכב.

סקאזי הוא כמו האדם שמנסה להתחבב על כולם, אבל מה נשאר ממנו בסוף? הוא מנסה לתפוס את כל הקצוות, אך כמאמר המשפט תפסת מרובה לא תפסת. פרט לכמה קטעים שהם עילוי, האלבום מרגיש כמו מיטב להיטי קיץ 2012 במוסיקה האלקטרונית ולא כיצירה ייחודית ואינדיווידואלית של הרכב טראנס, כפי שהוא מתיימר להיות. אחרת למה לקרוא לו My Way?  וזה לא שמדובר באלבום רע. שיתופי הפעולה עם סימנטוב, אורטגה ודה רצון טובים, אך לא בטוח שזה מה שהאמן ניסה להעביר. סקאזי שאני זוכר הוא אותו אחד שיצר טראנס פסיכדלי, וולגרי ומלוכלך עם דיסטורשן ובאס ליין שחודר למוח.

באלבום החדש ישנו סקאזי, שדרכו המוסיקלית מונחית על ידי נוכחותם של אחרים, ומתפקד כמלך הכיתה הפופולרי, המשתמש בכלים בטוחים על מנת להיות אהוד על כולם.
פרט לרצועות בודדות, רוב הקטעים בעלי האופי הטראנס פסיכדלי המשולבים עם גיטרות חשמליות, שמזוהות כל כך עם ההרכב, נמצאות בעיקר בחלקו האחרון של האלבום, וזה בעצם אומר עליו הכול. אולי הוא עשוי טוב  אבל זה לא סקאזי וזאת לא הדרך שלו, לפחות לא זו שהוא לימד אותי להכיר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©