הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חלום על הגריל
 
כשהשמש יקדה והתנאים הסניטריים לא היו משהו, אליאור פרייליך טיגן את עצמו באיי סן בלאס שבפנמה וגילה את גן העדן
מאת אליאור פרייליך | 18.05.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


שלוש ארוחות ביום שכוללות אורז תפל, עוף ודגים מבושלים למחצה, חול שנכנס לכל חור בגוף ושום קשר עם העולם החיצון. לא מדובר בסיקור של פרק מהעונה החדשה של הישרדות VIP אלא בחלק מהחוויות שלי מאיי סן בלאס שבפנמה. כשנמצאים באי בודד, שנראה כאילו שורטט עבור מזכרת או ציור, אז גם עם קצת חול בתחתונים אפשר להסתדר.

כשהגעתי לאיים התבקשתי לבחור באיזה מהם לשהות, והאפשרויות שקיבלתי  לא באו עם הרבה מידע: "אתם רוצים לשהות באי של טוני?רובינזון? אולי של פרנקלין?" אבל זה לא באמת משנה, כי כל האיים מציעים אותו דבר. כמה ימים של שלווה, מנוחה ובעיקר נופים של מים תכולים, חול לבן ועצי קוקוס. נשמע טוב מדי? תאמינו לי, זו האמת. החוויה הייחודית שחוויתי שם היוותה לי זיכרון לכל החיים. ספק אם אזכה להגיע למקום כזה שוב.

בעלי האיים, בני שבט ה"קונה" דואגים לצרכים הבסיסיים של התיירים. הם מספקים לינה בבקתה (לא בדיוק סוויטה) שלוש ארוחות ביום (לא ממש ארוחות גורמה) ואפשרות לרכוש מים, שתייה קלה ובירות. מעבר לכך הייתי אדון לעצמי, ונאלצתי לבחור: לנמנם על אחד הערסלים התלויים על עצי הקוקוס, לשחק כדורסל עם הסל המאולתר שבנו בני השבט או פשוט להטיל את גופי על החול הלבן, ולהשתזף. בהחלט בחירה לא פשוטה.

מקסימום ברז חלוד שמוציא מים קרים בלבד. סן בלאס
תצלומים: עילם מילוא


אבל בשביל להפוך את השהייה באיים לחיובית לחלוטין, עדיף לתכנן מראש, לתאם ציפיות ולארוז בהתאם. אין מקלחת שיש בה מים חמים (מקסימום ברז חלוד שמוציא מים קרים) אין שירותים יוקרתיים (השירותים הטבעיים של הים מילאו את התפקיד) ובלי חגיגות בשעות הלילה כי האי מחשיך לגמרי ב-22:00. נכון, החוויה ממצה את עצמה לאחר יומיים- שלושה.

האויבת הגדולה ביותר של השוהים על האי היא השמש שיוקדת עד 20:00 גם כשהיא מוסתרת על ידי עננים. בזמן שהייתי באי של פרנקלין ראיתי את אחד המטיילים מתייבש, ומקבל עזרה מאותו מקומי שדג לפני שעה את הדגים שאכלתי. מיד הבנתי שעדיף להיזהר ולשמור על עצמי. סביר להניח שהרופא באי לא סיים לימודי רפואה באוניברסיטת יוקרה. לכן, לא משנה עד כמה כהה או בהיר צבע עורכם,  בקבוק המים וקרם ההגנה הם חבריכם הטובים ביותר. ניסיוני מראה שניתן לסמוך עליהם יותר מעל בני ה"קונה" החביבים.

כשהייתי על האי פגשתי מטיילים מכל העולם, אבל יותר מכל אני זוכר את הבחור הבריטי הכחוש והבהיר שזכה מהישראלים לכינוי המתבקש "פישנזון". הוא שכב על החול שרוף מכף רגל ועד ראש, באופן שמכאיב גם למתבונן, אך לא נראה שזה הפריע לשלוותו, משום שהדבר היחיד שהוא אמר היה: !This is fucking heaven. והוא צדק.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©