הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פגישה מחודשת עם קרחון
 
כשהיא משתוקקת לנוסטלגיה, אריאלה אביר צפתה בגרסה החדשה של "טיטניק" וגילתה שהתלת מימד לא מציל את הספינה מטביעה
מאת אריאלה אביר | 19.05.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

כבר שנים שהוליווד מנסה להפוך את העולם הזה למקום שקצת יותר טוב לחיות בו. ערבי צדקה חגיגיים, ביקורים במדינות עולם שלישי ואימוץ ילדים יתומים (וגם כאלו שלא) הם רק חלק מסדר יומם העמוס של הכוכבים הנוצצים. לאחרונה, מפיצי "טיטניק" החליטו גם הם לתרום, הפעם בגזרת המיחזור. הסרט, שהוקרן לראשונה ב-1997, הגיע לסיבוב נוסף, לציון מאה שנים לטביעת הספינה המפורסמת, וכדי לעודד את הקהל להגיע לבתי הקולנוע, הוא חזר עם בן זוג - אפקט התלת מימד.

קשה למצוא בימינו אנשים שלא מכירים בעל פה את סיפור אהבתם הבלתי אפשרי של הבחורה הבורגנית, רוז דוויט בוקייטר (קייט וינסלט) ונער האשפתות, ג'ק דוסון (לאונרדו דיקפריו). אולם הקולנוע בסינמה סיטי נחלק לשתי קבוצות: חבורות בשנות ה-30 לחייהן, שהגיעו בעקבות הנוסטלגיה לנעוריהן, ונערות בגיל העשרה, שזכו לראשונה לראות את הקלאסיקה על המסך הגדול. ניתן היה להבדיל ביניהן בקלות - בנות העשרה בהו במסך וגמעו כל פריים שנזרק לעברן ובני ה-30 ציטטו משפטים מפורסמים והחליפו בדיחות על העלילה, כמו "מעניין אם גם הפעם ג'ק ימות".

סצנת הטביעה מגיעה אחרי שעה וחצי עם מנגינה שסוחפת רעש של אפים בשלבי קינוח
צילומי מסך מתוך הסרט "טיטניק תלת-מימד"


שלוש השעות ו-20 הדקות גרמו הפעם לאנשים רבים לצאת ולחזור כעבור כמה רגעים. הוכחה לכך שעם השנים הפכנו לאומת הפרעות הקשב והריכוז. ראיות נוספות לרף הסבלנות הנמוך התקבלו בדמות מכשירים סלולרים שנדלקו כל כמה דקות במקומות שונים באולם, כנראה כדי לוודא שהעולם בחוץ עדיין קיים, ולחשושים מזדמנים.

באווירה כזאת, קשה להאמין שהסרט מגיע לפואנטה, סצנת הטביעה, רק כשעה וחצי לאחר שהתחיל. עימה מגיעה המנגינה המוכרת שסוחפת אחריה רעש של עשרות אפים בשלבי קינוח. זהו השלב בו חוסר הנוחות של הפלסטיק על הפנים מתעצם עוד יותר, תוך ניסיון להנדס דרך לנגב את הדמעות שזולגות מהעיניים. כשתחת משקפי תלת המימד, ממוקמות גם משקפי ראייה, הצפייה הופכת למסע מפרך. אז מבינים כי תלת המימד, שמורגש בעיקר ברגעים בהם הספינה שטה ותו לא, הוא בעיקר מעמסה שנועדה להצדיק את הוצאתו המחודשת של הסרט. עד כמה שאותם רגעים היו עוצרי נשימה, הם לא שווים את הסבל ההולך וגובר.

עצוב להודות בכך, אבל כנראה שרוב האנשים שנכח באולם, היה מגיע גם אם "טיטניק" היה מוקרן בדיוק כמו לפני 15 שנים, בלי אפקטים מיוחדים. מפיצי הסרט נתנו לנו יותר מדי קרדיט, ועל כך שילמנו באי נוחות. שלום חנוך אמר פעם שהציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם. ואכן, עבור שלוש שעות של זיכרונות ונוסטלגיה, הצופה משלם 50 שקלים כדי לצפות בסרט שראה כבר יותר מעשר פעמים. כנראה שהרצון לבדוק אם הפעם, אולי, ג'ק יהיה מספיק חכם לתת לרוז לקפוץ מהסיפון, חזק מההיגיון הבריא.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©