הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אכן מזעזע
 
כבר שנה שמכשיר הטלוויזיה של מורן ברגמן כבוי. עד שצפתה בסדרה "מראה שחורה" שהזכירה לה מדוע - ההשתלטות האפלה של הטכנולוגיה על חיינו
מאת מורן ברגמן | 24.05.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

בשנה האחרונה החלטתי לא להדליק את מכשיר הטלוויזיה, מאחר שאני סטודנטית שלא יכולה להרשות לעצמה חבילה של יס, ומאלו של הוט כבר התייאשתי. ולכן אני מדליקה אותו רק כשיש סרטים שממש מתחשק לי לראות בלהט הרגע. הסיבה העיקרית למות הטלוויזיה בחיי היא מות האיכות והאותנטיות בתכנים של השנים האחרונות. הכול הפך לעוס, ממוחזר ומחוק. ערימה של סדרות ריאליטי ודרמה, שרובן נזרקות לשידור בזו אחר זו ושכל מטרתן הן הפרסומות השטחיות, ותאוות הבצע שמנסות לאנוס אותנו לשבת מול המסך. אפילו כשכבר מזמן אנו רוצים ללכת, אנחנו לא יכולים.

בתור אחת שעדיין מחוברת היטב לנוסטלגיה, ושומרת אמונים לסדרות איכותיות, הבנתי שהתרבות בה אנו חיים, מכורה לשכפול של תעשיית הבידור. כבר כמעט שאין עם מי לדבר אחרי שראיתי סרט טוב או סדרה חכמה. נראה כאילו בימוי גאוני ועריכה מופתית שייכים לנחלת העבר ואין להם עוד מקום בשיח היומיומי. בכל מקום בו אני דורכת מדברים על "האח הגדול" "הבורר" "מעושרות" ועוד סדרות שמעולם לא יכולתי לשבת ולצפות בהן חמש דקות שלמות, כי הן הסבו לי סבל טהור תוך תחושה שמנת המשכל שלי נשחקת אט אט.
 
מעבר לכך שזה משפיל ומעליב, זה גורם לי לחשוב שאני סוג של אובייקט פאסיבי שמנסים להחדיר לו מסרים: מי יפה, מי טיפש, מי חרמן, מי טורפת, מי צועק ומי חיית אופנה. זו הקהילה האידיאלית כפי שתרבות הכלום מציגה אותה יום יום, ואף אחד לא צועק הצילו.
לאחר צפייה בסדרה "מראה שחורה" הבנתי שבעצם אני לא לבד. בלילה אחד נחשפתי לסדרה בריטית מופתית מבית היוצר של צ'ארלי ברוקר, המורכבת משלושה פרקים שונים לחלוטין. השחקנים והעלילה אחרים והמציאות גם כן. אך לשלושתם מטרה משותפת: מתן סטירת לחי מצלצלת תוך חשיפת תופעותיה המדאיגות ביותר של תרבות הכלום. זוהי תמונת מצב נבואית על ההשלכות ההרסניות של הטכנולוגיה על החברה המערבית שמתרוקנת ממשמעות.

כשהיא כבויה, חיינו הופכים שחורים ודוממים. בראון פינדלי וקלויה
תצלומים: יח"צ HOT

הסדרה מציגה שלושה סיפורים המתרחשים בעתיד הלא רחוק. הפרק הראשון עוסק בראש ממשלת בריטניה שמקבל אולטימטום בלתי ניתן ליישום - לקיים יחסי מין עם חזירה בשידור חי כדי להציל את חייה של נסיכת בריטניה האהובה. העלילה מתארת עד כמה הציבור צמא לידיעות רוויות רייטינג תקשורתי, ועד כמה רחוק הוא ילך עבור בידור זול ונמוך. בתחילת הפרק השני מוצג גבר שכל בוקר מתעורר בחדר שחור, כשרק השעון המעורר הופך אותו לצבעוני ומלא חיים. הטכנולוגיה היא זו שצובעת לו את החיים, והוא זקוק נואשות לריגושים המלאכותיים שהיא מפיקה.

עוד המחשה לתלות הבלתי נסבלת בטכנולוגיה - אנו תלויים בה עד כדי כך שכשהיא כבויה, חיינו הופכים שחורים ודוממים. הפרק השלישי מתאר מציאות הזויה ביותר של אובססיות כלפי העבר. כל האירועים שחוו בני זוג מאוחסנים בשבב בתוך ראשם, כך שהם יכולים לחזור ולצפות בהם שוב ושוב, ובעצם לא יכולים להשתחרר מהזיכרונות, ולהמשיך הלאה בחייהם. התלות הבלתי נסבלת בעבר גורמת לבעל להחליט החלטה נחרצת שמשנה את חייו.

סצנות טעונות דרמה, משחק מופתי ומדויק, עריכה עוצרת נשימה ופסקול דרמטי המזכיר את זה של הסרט "רקוויאם לחלום" גורמים ל"מראה שחורה" להיות הדבר הטוב והאותנטי ביותר בטלוויזיה בתקופה האחרונה. ברוקר חושף מציאות מפרי דמיונו, שהיא מדויקת להפליא, ומראה מה יקרה לאנושות אם נפקיד את חיינו בידי הטכנולוגיה. אם היום אנו מוקפים באנדרואידים ובטלוויזיות בכל פינה, מחר הם יהיו הסיבה שנקום בבוקר.

מוציא את שבב הזיכרונות

גם כשכלום לא נשאר, ברוקר מנסה באומץ ובנחישות להזכיר לנו בכל זאת, מי אנחנו. הוא רוצה לשים את הטכנולוגיה בצד ולהגיד: בואו לא נקריב את האותנטיות למען ההמוניות והוולגריות. הוא בחר לסיים את שלושת הפרקים בתקווה אך משאיר את הצופים עם טעם מר מאוד, כשהצעיר מוציא בכוחות עצמו את שבב הזיכרונות מראשו המדמם. היוצר יודע שבלי תחושת הזעזוע לא ניקח איתנו כלום בדיוק כמו אחרי התמכרות לתוכנית ריאליטי זולה.

המסר נוקב, ואכן מאז שהסדרה שודרה לראשונה, רבו התגובות. גם באקדמיה, חוקרי תקשורת מדברים עליה. כנראה שהסיבה לכך היא השיקוף המדהים של תיאורית הבניית המציאות שבה. בשלושת הסיפורים, הטכנולוגיה מבנה את המציאות, ולדמויות בה אין כמעט מנוס. היא הוחדרה לחברה כל כך חזק עד שגם היחיד, עם כל רצונו הטוב והנחישות שלו, לא מסוגל להתנתק ממנה ואין לו כוח להילחם בה. כל מה שהוא יכול לעשות הוא להיכנע ולנסות להשתלב בדרך היחידה וההרסנית שהיא מתווה.

הסדרה היא אכן מראה שחורה שמציגה השתקפות אפלה של עצמנו ושל חיינו שהולכים ונהיים יותר זולים, המוניים וחסרי משמעות אינדיווידואלית. היא נבואה כמעט אפוקליפטית על עצמנו כחברה מערבית שאיבדה מהערכים שלה. הזמר נואל גלאגר מתאר זאת יפה בשירו האחרון: "אני צופה בטלוויזיה שלי, או אולי היא זו שצופה בי?". האם התלות בטכנולוגיה היא תהליך שניתן למנוע אותו או רק להאט את קצבו? ימים יגידו. מה שבטוח, הסדרה מנבאת מציאות מטרידה שהמחשבות עליה נשארות הרבה אחרי שכל סדרות הריאליטי נשכחות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מראה שחורה
רונית 26.05.2012
 
 
2. מורני אני אוהבת את הכתיבה שלך.. נעימה ומעניינת:)
דנה ברגר 27.05.2012
 
 
3. כמה שאת צודקת
מפחיד 27.05.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©