הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לבבות אסופים בצנצנת
 
מורן ברגמן נכנסה לעולמה של כריסטינה פרי הנחשף באלבומה החדש Lovestrong ונסחפה אחר המילים הכואבות והסגנון המוסיקלי. היא בטוחה שמדובר בזמרת ויוצרת ייחודית
מאת מורן ברגמן | 25.05.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

אחרי פרידה קשה במיוחד שמלווה בתחושת פגיעות ובכעס, כשנדמה שמערכת יחסים נורמלית רחוקה שנות אור, כנראה שהנחמה האחרונה המיוחלת היא אלבומה הראשון של כריסטינה פרי Lovestrong. הזמרת והיוצרת החביבה הזו מנעימה את הזמן ברגעים של מועקה, וגורמת למאזין להרגיש שהוא לא לבד, שגם היא איבדה את אמונה בבני המין השני, והרי אין חכמה כמוסיקאית בעלת ניסיון.

המאפיין הייחודי של פרי (25) הוא גופה שמעוטר בקעקועים רבים. הוא גם מופיע באופן בולט על עטיפת האלבום שכשמו עוסק בחסינות מפגעי האהבה. השיר הראשון בו, Bluebird נפתח במה ששואלים רבים במהלך החיים: "איך לעזאזל, לב שבור אוסף את השברים ומלמד את עצמו לפעום שוב?".

בכתיבתה מתמודדת פרי עם תהיות משמעותיות המלוות את חייה האישיים. התוכן העיקרי הוא כצפוי אהבה, מכל סוג אפשרי: אהבה נכזבת, אהבת אמת, אהבה למרחוק ועוד. אלא שהיא, בניגוד לשאר קלישאות המיינסטרים, חושפת בכתיבתה מהי אהבה בעיניה. שילוב תכנים אלה עם הפקה מוסיקלית שמשתתפים בה שלל כלי נגינה, קול מרטיט לבבות ופנים יפות מביאים לכך שהיא מצליחה בקרב קהל מאזינים בני עשרה המחפשים כתף להישען עליה במהלך גיל ההתבגרות.

מתארת את עצמה רוקדת באיטיות בחדר ריק ונכנעת לבדידות. עטיפת האלבום
תצלום לובי: Flickr, lunchbox LP


התעניינותי ב-Lovestrong הגיעה בעקבות החשיפה לשיר Jar Of Hearts. למרות שהלחן פשוט וקליט, ישנה ייחודיות בכתיבת המילים, והשילוב ביניהם יוצר חיבור טוב בין המאזין לסגנון המוסיקלי. זמן קצר לאחר מכן החלטתי לבדוק אם היא אחת היוצרות שיש להם רק שיר אחד טוב או שכישרונה אכן ניכר לאורך כל האלבום. בהתחלה הוא הזכיר לי את שכבר שמעתי פעמים רבות, קלישאות מוסיקליות בעלות לחן פשוט ומובנה. למרות זאת, בהמשך ההאזנה הבנתי שהמוסיקה שלה היא טעם נרכש, וצריך להיכנס לעולמה כדי להבין את עומק התכנים בה.

כך נחשף בפניי עולם של מערכות יחסים משמעותיות ועמוקות עם גברים שככל הנראה עזבו אותה בלי הסבר, וכל שנשאר לה לעשות הוא לכתוב על כך. השירים טעונים מאד ומתארים את המציאות העצובה שלאחר הפרידה. ב-The Lonely היא אפילו מתארת את עצמה רוקדת באיטיות בחדר ריק ונכנעת לבדידות. בהופעה בלונדון פרי סיפרה שלפני כשנה כשהייתה רווקה החליטה לא להרגיש לא לבד, ואמרה לעצמה שהיא בקשר עם הבדידות וכך נולד השיר. בזכות השילוב של נגינת פסנתר וכינורות אפשר אפילו להזיל דמעה ולהיזכר בפעמים בהן נפגענו במהלך החיפוש התמידי אחר אהבה. 

פרי היא מהבחורות החזקות שעומדות על שלהן. באמירות נחרצות כמו "מי אתה חושב שאתה, מסתובב לך ומשאיר צלקות בליבם של אנשים, אוסף לך את צנצנת הלבבות שלך, קורע את האהבה לקרעים" היא מאשימה את הגבר שהכאיב לה ונהג בה כרצונו רק כדי להכניס את ליבה לאוסף שלו. בכאב היא מציינת שלקח לה זמן להתאושש מהפגיעה ולהחזיר את האור לעיניה. אכן, לא קל להתאהב. שירים נוספים שמספרים על קשר למרחוק שלא צלח, כמו Miles ועל אהבת אמת (Penguin) גם כן מעידים על ייחודיות הכתיבה, ההלחנה והביצוע של היוצרת האותנטית הזו, שחושפת את חוויותיה בפני מאזינים מיוסרים ומלאי הזדהות.  

האלבום של פרי ידידותי להאזנה בכל מקום ובכל מצב. המוסיקה שלה ממלאת כל חלל ריק באשר הוא. אחרי הלימודים, לפני השינה ובמהלך נסיעות ארוכות. היא מלמדת שלמרות שאהבה כואבת, חשובה הדרך שהיא מתווה. ובמילותיה: Don’t count the miles, count the I Love You’s.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©