הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ממש מתגעגע
 
סדרת ספרי "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר עמית שליוותה את אבי עמש בילדותו, החדירה בו את אהבת הקריאה. הוא אפילו בדק איך נראית שכונת תלפיות כדי להרגיש קרוב לחבורה
מאת אבי עמש | 01.06.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

כשעלה במוחי הרעיון לכתוב טור לכבוד שבוע הספר, חשבתי על כך שעבדתי בדוכני שבוע הספר ועל החוויה בלהיות חלק מאותו דבר קסום או על ספרים טובים שקראתי לאחרונה. אך הילד שבי חשב ישר על סדרת ספרים מדהימה שליוותה אותי בבית הספר היסודי. מהרגע שלמדתי לחבר אותיות למילה, ובהמשך למשפט "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר עמית היה בשבילי התענוג השבועי. העלילה עוסקת בילד ג'ינג'י בשם אודי שחר משכונת תלפיות בירושלים, שמפקד על חבורה שמפענחת תעלומות שונות ומגוונות.

אני זוכר את הפעם הראשונה שקיבלתי ספר מהסדרה כאילו זה היה היום. אחת המחנכות בבית ספר היסודי אמרה שעלינו להכין דו"ח קריאה על ספר מהספרייה הבית ספרית. הסתובבתי בין המדפים ופתאום נתקלתי ב"מי מפחד מדודו", שלא היה הראשון בסדרה אך היה מעולה ומתאים מבחינתי. הוא דיבר אליי בגלל שהיה לי שכן  שקראו לו דודו שהיה גדול ממני ומפחיד לא פחות, ושמועות בשכונה טענו שהוא מאיים על ילדים במגרש הכדורגל בו ביליתי לא מעט. על הדו"ח קיבלתי ציון טוב מאוד, וההנאה מהקריאה הייתה עילאית. הייתי מהופנט לסיפור וסיימתי אותו ביום אחד. יותר מזה, ג'ינג'י ונמשיו דבקו בי והמשכתי לקרוא את שאר הספרים.

שכונת תלפיות עניינה אותי, והחיפוש אחר האמת כפי שנראית מעיניו של ילד ג'ינג'י סקרן היה מדהים בעיניי. הרגשתי חלק מאותה חבורה שמסתובבת בירושלים ומארגנת מבצעים, ובטיול המשפחתי עם הורי ואחי הקטן הפצרתי בהם לנסוע לשם, בשביל לראות היכן הוא מסתובב עם חבריו מושיק הסגן, דן וטל האחים, יפעת ושגית.

ביקשתי מההורים שיקחו אותי לשכונת תלפיות כדי להרגיש חלק מהסיפור. העטיפה
 

בהמשך הספר עובד לתוכנית טלוויזיה בערוץ אחד שאליה נחשפו ילדים רבים. אמנם היא הייתה נעימה ומוחשית, אך מבחינתי לא היה כמו המקור, והחדווה של לשבת ולדמיין לבד מה קורה לגיבורים שלי. השיא הגיע כששמעתי מהספרנית על ביקורה של הסופרת בבית הספר. אני זוכר את עצמי נרגש עד צמרמורת מהעובדה שאותה אישה מדהימה שספריה ממלאים את זמני הפנוי בין הלימודים למגרש הכדורגל, תגיע עד אליי.

בדרך כלל, עבור אנשים המפגש עם אדם שנערץ עליהם יכול ללכת לשני תסריטים מאוד פשוטים: הראשון הוא של אכזבה מוחלטת ממנו על שהוא לא מצליח למלא את הציפיות, וגורם לשברון לב. השני הוא שהן מתממשות ואתה פשוט מהופנט ממושא הערצה, מאישיותו, מדבריו ומכל תנועה שלו.

לשמחתי, זכיתי לתסריט השני. הסופרת קראה קטעים מספרי "ג'ינג'י", דיברה על תהליך הכתיבה וסיפרה על ההנאה שבקריאה ובכתיבה. אני זוכר שישבתי במקום בשורה הראשונה, עליו נלחמתי בחירוף נפש. הייתי מרותק לכול מילה שיצאה מפיה. לסיום היא  חתמה לי על הספר "המלשינים מכיתה ב'" שאחרי כול כך הרבה שנים, עדיין נמצא בחדר שלי בפינה שמורה מכול משמר. בשבילי הוא פריט אספנות מאותם ימים מדהימים שביליתי עם ג'ינג'י וחבורתו.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©