הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גברים בירוק
 
שחר שטיינפלד התלווה בדמיונו לאוהדי נבחרת אירלנד ביורו 2012. לאחר שבוע וחצי בלתי נשכח, הוא מקווה שהמסע הבא עם אוהדי נבחרת ישראל בדרך למונדיאל יהיה אמיתי
מאת שחר שטיינפלד | 06.06.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

היכרתי אותם לראשונה במרץ 2005, במהלך טורניר מוקדמות מונדיאל 2006 בכדורגל. נבחרת ישראל שיחקה באותו בית עם נבחרת אירלנד, שהתארחה באיצטדיון רמת גן והביאה איתה את אוהדיה. אני זוכר את הימים שלפני המשחק, כשהייתי מתבגר בן 18, שמדי סופי שבוע בילה עם חבריו ברחובות תל אביב, בפאבים ובברים הרועשים. אז, בסוף שבוע שלפני המשחק הבנתי והפנמתי את המושג: "אוהדי כדורגל אמיתיים". החיבור הכול כך חזק שבי למשחק הכדורגל התעצם ללא גבולות כשצפיתי באותם אוהדים אירים, ובאווירה המיוחדת שהעניקו. עכשיו, ביורו 2012, זכיתי להתלוות אליהם.

התכוננתי היטב ויום לפני המשחק הראשון של אירלנד נגד קרואטיה, טסתי לפולין והצטרפתי ל"גברים בירוק". ברגע שנחתתי בעיר פוזנן, שם נערך המשחק, לא יכולתי לפספס אותם. כמויות אדירות של גברים ונשים לבושים בחולצות ירוקות ומצוידים בכובעים, צעיפים ותופים מילאו את שדה התעופה בעיר. התמקמתי במלון קטן במרכז ולאחר התארגנות קצרה ירדתי לרחוב הראשי והצטרפתי לירוקים.

הלכנו די הרבה ברחובות העיר הפסטורלית. אני והאירים חיפשנו בר קטן ופינתי שנוכל להשתלט עליו, אבל במקום נתקלנו במנזרים, בקתדרלות ובמוזיאונים רבים שהייתי שמח לסייר בהם, אך אצל האירים הדבר היחיד שהיה להם בראש לאחר טיסה ארוכה זה בירה, וללא תחתית. לאחר חצי שעה של חיפושים נמצא היעד בר קטן במרכז העיר. תוך שניות ספורות היינו הרוב בבר, ושתינו לשוכרה עד השעות הקטנות. עד כדי כך היה כיף, שכשחזרתי לחדרי בבית המלון עם עלות השחר, ארוחת הבוקר כבר לא הייתה בראש מעיניי אלא רק הכרית והשמיכה.

אחרי ההפסד לספרד, סיכוייה של אירלנד לעלות לשלב הבא פחתו משמעותית. רובי קין
 

למחרת התעוררנו לבוקר המשחק. אוהדי נבחרת קרואטיה, שנגדה שיחקה אירלנד, הגיעו גם בהמוניהם, או ליתר דיוק, אלפים ששרו שירי הלל בנוסח בלקני, על מנת להזכיר לנו שגם הם פה. בשעות אחר הצהריים, כמה שעות לפני המשחק, הכול כבר היה מוכן: האוהדים של הנבחרות, הבירה וישראלי אחד שנהנה מכל רגע. שיכורים ולא מיין אלא מבירה ומאווירה יוצאת דופן, התקדמנו לכיוון האצטדיון. ההליכה לא הייתה קצרה אבל לא התלוננתי. הרגשתי כחלק מהצבא הירוק שלא מפסיק לשיר בדרך לניצחון הראשון ביורו 2012.

והנה הגיעה שריקת הפתיחה בהתמודדות נגד קרואטיה. לא האמנתי למראה עיניי: 10,000 אירים נכחו באצטדיון ודחפו את הנבחרת כאילו מדובר במשחק ביתי בדבלין אבל נבחרתם סיימה בתיקו. עיצבן, לא השביע רצון, אך בכל זאת השאיר סיכוי להמשך הטורניר. למחרת התעוררתי בשעות הבוקר המאוחרות, ארזתי את חפציי במזוודה ויצאתי עם חבריי מאירלנד, שעם חלקם כבר התיידדתי, צפונה, לכיוון גדנסק בה התקיים המשחק השני שלושה ימים לאחר מכן. טיילנו ברחבי העיר, בה פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1939, וספגנו את התרבות והאווירה, וביקרנו באתרים המקומיים: אזור לונג מרקט, הדרך המלכותית וקתדרלת אוליווה.

ביום המשחק עצמו, בעוד אנו מסיירים ברחובות, ביקשו ממני החברים האירים להתלוות אליהם למקום מסוים.הם טענו כי מדובר בהפתעה. לאחר הליכה של חצי שעה נכנסנו ל"כנסיית הקדושה מארי" וברגע הזה חוויתי את אחד המראות היפים בחיי. את המספרים אני לא בדיוק זוכר, אך קרוב לוודאי כי בתוך הכנסייה התקבצו להם כמה אלפים אירים בתפילה כנה עם בקשה אחת: לזכות בניצחון במשחק הערב נגד נבחרת ספרד.

הלחץ ביציע עלה

מהחוויה המרגשת הזו התפניתי לחוויה מסוג אחר, המשחק עצמו. האווירה באיצטדיון הייתה דרוכה מהרגיל למשחק הגורלי נגד הספרדים. אני, כמו כל האוהדים האירים, ידענו שללא תוצאה טובה, הסיכויים להמשך הדרך ביורו פוחתים משמעותית. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה, ורוב הזמן נבחרת אירלנד התגוננה. בסיום המחצית הראשונה, התוצאה על הלוח הייתה מאופסת והלחץ ביציע רק עלה. בתחילת המחצית השנייה, וכנגד כל הסיכויים, אירלנד עלתה ליתרון משער בנגיחה של הבלם, ג'ון אושיי.

אולם, לצערנו הרב, בדקה ה-60 ספרד השוותה את התוצאה ולאחר 10 דקות, התוצאה כבר הייתה 1:2 לספרדים. תוצאה שנשמרה עד לסיום המשחק. מאוכזבים ותשושים מעוד יום ארוך יצאנו מהאצטדיון חזרה למלון. סיכוייה של אירלנד לעלות לשלב הבא בטורניר אפסו.
במשחק השלישי נגד איטליה, שוב באצטדיון בפוזנן, החלטתי לשבת בצד נייטראלי, ולא ביציע עם חבריי, האוהדים האירים. רציתי לחוות את המשחק מזווית קצת אחרת. מיקמתי את עצמי באמצע היציע העליון, ונהניתי ממשחק קצבי ומעולה. האיטלקים (שגם כן היו חייבים ניצחון בשביל לעלות לשלב הבא) הובילו במחצית 0:1 והאירים השוו רק בדקות הסיום של המשחק.

בטיסה חזרה לישראל שיחזרתי בראשי את החוויה יוצאת הדופן. באותו רגע ובאופן אינסטינקטיבי למדי ישר עלה במוחי ההבדל ברמות בין נבחרת ישראל לנבחרת אירלנד בפרט, ולשאר הנבחרות שהשתתפו בטורניר בכלל לאחר שבוע וחצי עמוס באירועים וחוויות שעברתי עם האוהדים האירים, גם אם הוא היה דמיוני, בער אצלי החשק שגם אוהדים ישראלים ישתתפו בחוויה וידחפו את הנבחרת בטורניר בינלאומי. אולי כבר במונדיאל וביורו הבאים. אז,המסע הבא שלי יהיה איתם. בגאווה. וזו, תהיה חוויה עוד יותר בלתי נשכחת.

 
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©