הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשג'וש יחכה לכם
 
אילן ארנון וחבריו כעסו על היחס הנוקשה של רשות שמורות הטבע בניו זילנד כלפי המטיילים, אבל הבינו שזו הדרך היחידה לשמור על יצירת הפאר של הטבע
מאת אילן ארנון | 09.06.2012
 


>>> 
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

בניו זילנד אי אפשר לזרום בטרקים. הכול צריך להיות מתוכנן, ידוע ומסודר. מבחינה לוגיסטית לא קל לטייל שם, אבל מדהים, וזה שילוב מנצח  של ה - (DOC (Department of Conservation, רשות שמורות הטבע בניו זילנד.יצאנו לשם שישה חברים: ארבעה בנים ושתי בנות. מצאנו דיל טוב וטיסה זולה, והמוטיבציה הייתה בשיאה. החלטנו שהכי מתאים זה שנגיע ופשוט נזרום. אבל ניו זילנד לא זרמה איתנו שכן בשביל לצאת לטרק צריך להזמין מקום, ובדרך כלל הרבה זמן מראש.

ה- DOC  הוא גוף קשוח מאוד שאחראי, בין היתר, על מסלולי הטיול, שמורות הטבע והמטיילים בהם. יש להם כללים ברורים: אין פחי זבל במסלולים אלא חובה לסחוב אותו על הגב, גם במקומות שאליהם מגיעים עם כלי רכב. צריך להודיע בדיוק היכן ישנים כל יום, ואם זה באוהלים, אז כמה, וחלילה שלא יהיו פחות משני אנשים ויותר מארבעה בכל אחד, כי זה פשוט אסור. אין שינויים. הכול עולה כסף, ולא מעט. בנוסף, חייבים להירשם לנקודת השינה אליה רוצים להגיע. תוסיפו לזה חלוקת ציוד, אוכל, מים והגעה למקום, שלא תמיד מאוד נגיש, ותקבלו לא פחות ממבצע צבאי.

יצאנו לקפלר טרק שהוא מדהים ביופיו.הצלחנו למצוא מקום לעוד שלושה ימים אבל רק לחמישה אנשים, ולכן התחננו כמו שרק שישה ישראלים יודעים. לא היה לנו סיכוי נגד ה-DOC. אז חיכינו שבוע כדי שיתפנה  מקום. נרשמנו בדיוק להיכן שרצינו לישון, והתוצאה הייתה שבלילה הראשון היה מקום פנוי רק במחנה שההליכה עד אליו היא של 28 ק"מ. שכנענו את עצמנו שזה בסדר ונרשמנו. אך מה עם הבנות? יהיה בסדר, רק לצאת סוף כל סוף. העברנו להם שמות, תעודות זהות, כמות אוהלים, כסף ונותר רק לחכות שבוע והכול מוכן.

"אנחנו נדאג שכשתצאו מהמדינה היפה שלנו תשלמו פי שניים". טרק קפלר
תצלומים: אילן ארנון

הרגע הגיע ויצאנו. תיקים עמוסים, מפה, אישור הזמנה ושמחה בלב. לבנות היא נגמרה אחרי 15 ק"מ כשהערב ירד והמחנה היה במרחק של עוד 13 ק"מ. נרשמנו שם אבל היינו חייבים להגיע לנקודת הציון, כפי שחייבו אותנו הפקחים לפני היציאה. בעודנו רחוקים כשבעה קילומטרים משם התגלתה מולנו בקתה, עליה היה רשום: "בקתת חירום. השהייה בה הינה רק למי שבסכנת חיים או במצב מצוקה. כל שוהה ללא סיבה מוצדקת ייקנס".  הבנות החליטו שזה מצב מצוקה ומכיוון שלא יכולנו להתמודד עמן, נשארנו להעביר שם את הלילה. כל מה שהיה בה זה קירות, גג ואקדח זיקוקים. אמרנו שנקום מוקדם ונלך מהר לנקודת הציון הראשונה לדווח על שאירע. הם בטוח יבינו. הם קפדנים אבל אנחנו ניחנו ביכולת שכנוע, הרי אנחנו ישראלים. הם לא באמת יקנסו אותנו.

"חמש מאות דולר כל אחד" קבעה הפקחית בפנים חתומות. "כשתסיימו את הטרק ג'וש יחכה לכם. אני יודעת את השמות ותעודות הזהות שלכם אז אין סיכוי שתתחמקו. אנחנו נדאג שכשתצאו מהמדינה היפה שלנו תשלמו פי שניים". לא האמנו. איך זה יכול להיות? הסברנו, התחננו, צעקנו, בכינו וכלום. הסיבה הראשונה שהרגיזה אותם מאוד הייתה שלא הגענו לנקודה שבעצמנו קבענו מראש. והשנייה שישנו בבקתת החירום למרות שהיינו שלמים. "ירד החושך? תלכו עם פנסים. אתם עייפים? תנוחו ואחר כך תמשיכו" אלו היו הטענות שהוטחו בפנינו. מאותו רגע ועד שהגענו לג'וש אחרי 30 ק"מ שנאנו את ניו זילנד.איזו ארץ קשה עבור מטיילים. ומה  ה-DOC חושב לעצמו? בארץ יותר נחמדים. כאן זה לא היה קורה. את הנוף של הטיול כבר לא ראינו עד שפגשנו את ג'וש.

ג'וש היה בחור שמנמן וחביב שלקח את עצמו הרבה פחות ברצינות מאותה פקחית מרשעת. הוא ויתר על הקנס בן רגע, אבל לא לפני שנתן לנו את הרצאת חיינו. "אנחנו גוף קשוח" הוא אמר "ואנחנו יודעים זאת, אבל אתם מטיילים לא ממושמעים.רק באמצעות בירוקרטיה ויחס קשה אנחנו מצליחים לשמור על ניו זילנד כמו שהיא היום. שני מיליון מטיילים בשנה והיא עדיין יפה ובתולית כאילו לא דרכה עליה כף רגלו של האדם". הבנו שהוא צודק ושאנחנו טעינו. ניו זילנד חזרה להיות שוב  יצירת פאר של טבע, לונה פארק אחד גדול. ודענו מי אחראי לכך - ג'וש והחברים הקשוחים שלו ב-DOC. תיסעו לניו זילנד. תזמינו מראש, תתכננו ואל תסטו במילימטר ימינה או שמאלה. זה כדאי למרות הנוקשות. ניו זילנד, אני מוריד בפנייך את הכובע. את  קשה להשגה, אבל כשמגיעים אלייך את שווה כל רגע. שאפו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מדינה מדהימה ואנשים נחמדים
אחד שטייל שם 20.06.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©