הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלא ייגמר
 
פינוק אינסופי באיים המלדיביים באתרי נופש שלא נשטפים על ידי ישראלים. מיטל פרדו חזרה משם - כולה חיוכים
מאת מיטל פרדו | 09.06.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


כשהשמיים התבהרו והמטוס הוריד גובה, ההתלהבות רק גברה. "תראה איזה מהמם. אני בשוק, וואו". אלו הצעקות שיצאו מפי כשראיתי את האיים המלדיביים דרך החלון הקטן. במשך כמה דקות לא נשמתי וניסיתי לעצור את הרגע כדי שלא ייגמר אף פעם. מדובר במקום שלא הרבה צעירים מגיעים אליו, וחבל. הפעם הראשונה שהבנתי שאני נמצאת בטיול מסוג אחר, היתה כשהמטוס נחת בשדה תעופה שנמצא בתוך הים. הסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי רק ים. אז כבר הבנתי שאני בחלום.

כשאני ובן זוגי ירדנו מהמטוס, הלכנו כמה מטרים ומצאנו מישהו שנשא את השלט עם שם אתר הנופש שלנו. כעבור כמה דקות עלינו ליאכטה קטנטנה שבה קיבלנו מגבונים קרים ושתייה מרעננת.
אחרי נסיעה של כעשר דקות הגענו ל-Kurumba  וכבר הרגשנו על גג העולם. בשלב הזה היינו בשוק מוחלט. רק הסתכלנו מסביבנו ולא הצלחנו להקשיב לו. החדר נמצא ממש על חוף הים. התאפסנו במהרה ותחקרנו את העובד. הוא הסביר שהאיים המלדיביים הם ארכיפלג שעל כל אי נמצא בית מלון שמספק את כל הפעילויות האפשריות לאורחים.

בהמשך הוא הוסיף על שבעת המסעדות הנמצאות באתר, הבריכות, פעילויות הספורט, שירות העובדים והטיולים המגוונים המוצעים. מיד התחלנו לתכנן מה כדאי לעשות קודם.
הדבר הראשון שהוחלט הוא ללבוש בגד ים ולרבוץ על שפת החוף, על מנת ליהנות מהחול הלבן ומצבע הים שהיה בלתי נתפס ביופיו. במפה ראינו כי ישנה אפשרות לבחור בין ארבעה חופים , אולם בחרנו להישאר בזה הנמצא מחוץ לחדרנו. קראנו ספר, שתינו את קוקטייל הבית, נכנסנו למים, נהנינו מהשקיעה ובסוף חזרנו לחדר לנוח. שם גם מצאנו עלון שמסביר שמפרט את הפעילויות שמציע בית המלון, והבנו שהחלום שאנו נמצאים בו הוא סיפור בהמשכים.

כשהמטוס נחת בתוך הים, הבנתי לראשונה שאני נמצאת בטיול מסוג אחר
תצלומים: מיטל פרדו

למחרת כבר היינו יותר בעניינים, וניצלנו את שלל הפעילויות. אחת מן החוויות היפות שעברנו באיים המלדיביים הייתה צלילה עם שנורקלים בים הפתוח. תחילה עברנו קורס עם מדריך צמוד בבריכה ותרגלנו נשימות ושחייה עם ציוד עד שעברנו לאזור של הגדולים - הים. אני, כמובן, נלחצתי והידיים שלי רעדו. למרות שכולם נכנסו אני והבן זוג לקחנו את הזמן. בדקנו שלא נכנסו לנו מים דרך המשקפת והתעכבנו כמה דקות באזור רדודים. אחרי שהביטחון עלה מעט הצטרפנו לכולם ושחינו. ההתחלה הייתה מפחידה ולא הצלחנו ליהנות מהעולם המופלא שבקרקעית.

בכל רגע עצרנו זה את זו ואפילו עלינו על סלע בשביל לסדר את המשקפת ולבדוק שכל החלקים עובדים כנדרש. אני עצרתי המון פעמים. בכל פעם שראיתי דג גדול, חשבתי שהוא עשוי להיות מסוכן ומיד ברחתי.
אחרי חצי שעה של ניסיונות הבנו שזה לא בשבילנו וחזרנו למים הרדודים, שם כבר הרגשנו יותר בטוחים, ובלי לשים לב העברנו כמה שעות. ראינו דגים גדולים בכל מיני צבעים זוהרים, מיני כרישים, אלמוגים מהממים ובעיקר חיים שלא הכרנו. מרוב שהתאהבנו במקום קנינו מצלמה תת ימית כדי שיישארו לנו תמונות למזכרת.

אחת הפעילויות הנוספות בבית המלון הייתה ערב ריקודים עם העובדים. החוויה הזאת חיממה את הלב וגרמה לנו להתקרב עוד קצת למקומיים, ולהבין את הרקע של המקום והאוכלוסייה. התיישבנו עם שאר האורחים במסעדה המרכזית וצפינו בהם שרים לאוזני כולנו. בסיום הם ירדו זה אחרי זה, רקדו את הריקוד המסורתי והקימו אנשים להצטרף אליהם. גם אני רקדתי  וזו הייתה חוויה מיוחדת במינה.

פרט לפעילויות הללו נהנינו מאוד מלראות סרט על שפת הים, משלל מסעדות גורמה, טיולים באיים אחרים ולמידה על מיני הקוקוסים שבאי. תוך זמן קצר הרגשנו בבית. אבל לצערנו היום האחרון הגיע והיינו צריכים לארוז. ניסינו להתעכב ולמשוך את הזמן, אך זה היה הרגע לעזוב את האי. נפרדנו מהעובדים, צילמנו את החדר, שתינו קוקטייל אחרון ועלינו על היאכטה הקטנה בחזרה אל שדה התעופה. כשהתרחקנו מהאי הסתכלנו לעברו עד שהוא נהיה קטן ועל שפתינו עלה מיד חיוך טיפשי, שעדיין עולה בכל פעם כשאנו נזכרים בחופשה הזו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©