הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
די
 
דנה ברודר טיילה לא מעט עם הוריה בחו"ל, ולמרות הנוחות הכלכלית הגיעה למסקנה שעדיף לנסוע עם בן הזוג
מאת דנה ברודר | 24.06.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

הייתי בחו"ל לא מעט פעמים בחיי. הייתי מהילדים שלפחות פעם בשנה טסים עם ההורים. בבת המצווה שלי נסעתי לאירופה, ובארצות הברית כבר הייתי שלוש פעמים. המדינות שכל הצעירים נוהרים אליהן כמו דרום אמריקה, הודו או תאילנד פחות משכו אותי, אז מיד לאחר השחרור מהשירות הצבאי נסעתי עם משפחתי ובן זוגי לטיול של חודש בארצות הברית. השאלה היא מתי זה כבר לא לעניין לנסוע עם ההורים?

יש הבדל ענק  בין מנטליות של טיול עם חברים או בן זוג לכזו של טיול עם ההורים. בשבילי נסיעה איתם מחזירה אותי להרגשה שכבר שכחתי ממנה. המקום ההוא של להיות ילדה קטנה. בנוסף, קשה להתעלם מאלמנט בולט שבכל זאת דוחף גם אנשים בגיל הלא נכון לרצות לטייל עם הוריהם מעבר לים: כסף. על פניו זה נשמע אידיאלי, יש מי שישלם על כרטיס הטיסה (הקלה משמעותית) וכמובן שלכך יש להוסיף בית מלון, ארוחות ובזבוזים. גם אם לקחתי חלק פעיל בתכנון הטיול ובהזמנות השונות נוכחות ההורים ועצם העובדה שהם משלמים על הרוב (אם לא על הכול) גורמת לי לתחושה שאני שוב נערה מתבגרת חסרת דאגות. נותר רק להתרווח לאחור וליהנות.

האידיליה הופרה סופית כשהייתי בת 25. זה היה מאוד מוזר כי שנה קודם לכן נסעתי איתם ואפילו נהניתי. פתאום הבנתי שיש פער עצום בין מה שדמיינתי שיהיה בטיול למציאות. נאלצתי להודות ביני לבין עצמי שההורים שלי לא כאלו צעירים במחשבתם כמו שקיוויתי שהם יהיו. אחרי שהם כבר שנים נוסעים ביחד לחו"ל התפתחו אצלם הרגלים שמאוד קשה לחרוג מהם.

לבעלי אני לא צריכה להסביר. הוא יודע. אולי זה ההבדל שהגיע עם הגיל. לוצרן, שוויץ
תצלומים: דנה ברודר


כמעט תמיד שוכרים כלי רכב מדגם פולקסווגן גולף. הנסיעה מתחילה מנמל התעופה לכיוון נוף כפרי, הרים ועיירות ציוריות. מדי פעם אבא שלי עוצר לצלם בזמן שאימא פותחת ספר. הוא צועק לעברנו שנצא לראות את הנוף, אבל אנחנו מסרבות במשיכת כתף עיקשת ואז ממשיכים לכפר הבא. זה טיול שבו לא מעט פעמים אני בוחרת להתנתק ולשים אוזניות, תוך כדי בהייה בנוף והנאה מהניתוק. זה טיול שלא רואים בו הרבה ערים גדולות, ואם כן, כנראה שגם שם יש  קנס מודפס על חלון כלי הרכב השכור.

זה טיול שאין בו חיי לילה כי הם רגילים לישון ולקום מוקדם. זה טיול שאין בו אוכל מרגש, כי יש בו זוג הורים לא הרפתקני במיוחד שמתעקש להסביר למלצר בכל מדינה אירופאית שהוא רוצה לאכול Chicken. זה טיול שבשבילי חסר בו משהו מאוד בסיסי שקשה להצביע עליו ולהסביר להם מה הוא, כי הם  כל כך רגילים לתבנית מסוימת. המסקנה הבלתי נמנעת היא שאני כבר לא בגיל המתאים. טיולים עם בעלי הרבה יותר תואמים את הטעם שלי היום. אם ניסע לבירה אירופאית, לא נשכור כלי רכב אלא נלמד את התחבורה הציבורית המקומית. נלך למוזיאונים, נטייל ברגל ברחובות, נשתה משהו, נאכל אוכל מעניין ושונה, וננסה לחוות את החוויה האולטימטיבית של העיר בה אנו מבקרים.

אם אנחנו מכירים מישהו מקומי זה אפילו יותר טוב. מדובר בטיול שהוא חופשה למנוחה ולהנאה. זה משהו שקשה לחוות עם ההורים שלי בגלל הרצון שלהם להספיק לראות כמה שיותר בארץ שאליה הגענו. לבעלי אני לא צריכה להסביר. הוא יודע. אולי זה ההבדל הקטן שהגיע עם הגיל. עכשיו כשאנחנו בזוגיות ארוכה, אנחנו יודעים להסכים על סגנון החופשה בלי מילים. אולי זה בדיוק המקום שבו ההורים שלי נמצאים, שאני בתור הבת שלהם פשוט לא מבינה. פחות הסברים והמון הבנה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©