הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סקופ מחדר המיטות
 
האם היה נכון לפטר את העיתונאית ג'ינה צ'ון, כשהתגלה שניהלה רומן עם מקור, שהסתיים בנישואים? יואב כהן חושב שאנושיות היא שם המשחק
מאת יואב כהן | 01.09.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

באחת הסצנות הזכורות לי ביותר מהפרק הראשון במיני סדרה "מראה שחורה" רואים עיתונאית נכנסת לתא שירותים. מבחוץ  הבזק של מצלמה ורגע לאחר מכן מתקשר אליה אחד המקורות שלה ונותן לה סקופ. הכותב משאיר לדמיון את מה שבעצם מתרחש בתוך התא. הסצנה מציגה באופן חד את השפעת תרבות האינסטנט על עבודת העיתונאי. מושג דחיית הסיפוקים אינו קיים, ומה שהכי חשוב הוא החשיפה הראשונית והשגת סקופים באופן מיידי, ולא, הוא יפסיד בתחרות הלא נגמרת בין כלי התקשורת.  

לאחרונה, התגלה שהמציאות אכן עולה על כל דמיון כשנחשף סיפורה של ג'ינה צ'ון, כתבת העיתון האמריקני "וול סטריט ג'ורנל" שעשתה את דרכה להשגת ידיעות בלעדיות, הנוגעות לנוכחות ארצות הברית בעיראק, דרך מיטתו של בכיר במועצה לביטחון לאומי, ברט מקגארק. השניים ניהלו רומן בהיותם נשואים לאחרים, ומאז התגרשו, ונישאו זה לזו. אמנם מדובר במקרה האחרון שפורסם, אך הוא לא היחיד. זמן קצר לאחר חשיפתו של הרומן, צ'ון התפטרה מכיוון שלא גילתה למעסיקה שהיא מנהלת רומן עם מקור, והוא החליט שהיא פגעה במדיניות המערכת. התפטרותה תמוהה בעיניי. תפקידו של עיתונאי הוא להביא לידיעת הציבור מידע שאין ביכולתו להגיע אליו בכוחות עצמו.וזה בדיוק מה שהיא עשתה. היא השתמשה ביחסיה האישיים עם המקור על מנת להביא לקוראים  מידע חשוב הנוגע לאחת הזירות שמטרידות אותו מדי יום.

תפקידו של עיתונאי הוא להביא לידיעת הציבור מידע שאין ביכולתו להגיע אליו בעצמו
תצלום: יח"צ HOT  מתוך הסדרה "מראה שחורה". תצלום לובי: sxc

רומן אמנם מעלה מחשבות לגבי אופיו המפוקפק של איש הציבור, אך עניין זה אינו רלוונטי לעבודתה של העיתונאית. היא לא עברה על החוק, ולא השיגה את החומר באמצעים מפוקפקים. כל עוד היא לא חשפה סודות מדינה או מידע שעלול לפגוע בארצות הברית בצורה כזאת או אחרת, אין סיבה אמיתית להפנות כלפיה אצבע מאשימה. בהסתכלות על מערכות יחסים בין מקורות לעיתונאים ניתן למצוא לא מעט בעייתיות. הרי מה ההבדל בין עיתונאי שמקבל מידע מחבר קרוב למקרה של צ'ון? האם אסור לה להיעזר בחברים או בני משפחה על מנת לקבל מידע שחשוב כדי ליידע את קהל הקוראים? הרי נשמת אפו של  העיתונאי הם מקורותיו, בלעדיהם אינו יכול לעשות את עבודתו כראוי. המפסיד המרכזי מכך הוא הציבור.


גם רמת ההשפעה של הרומן על האופן שבו מסקרת הכתבת את המלחמה האמריקאית בעיראק לא רלוונטית. מי שטוען שעיתונות צריכה להיות אובייקטיבית כנראה שאינו מכיר היטב את נפשו של האדם. האם ניתן לצפות מ"ישראל היום" לסקר את בנימין נתניהו באופן חסר פניות? או מ"מעריב" לדווח על עסקיו של נוחי דנקנר באובייקטיביות? גם את מהדורת החדשות, שעל פניו צריכה להעביר לציבור מידע בצורה קורקטית, קשה עד בלתי אפשרי לערוך באופן שכזה. הסיבה לכך היא שבני האדם אינם אובייקטיבים מטבעם ולכל אחד יש אג'נדה. ניתן במקרים מסוימים לשים אותן בצד, אבל לצפות מאדם שיעשה זאת כל הזמן היא בקשה שלא עומדת בקנה אחד עם ההיגיון האנושי.

 

כל עוד בני אדם ינהלו מערכות עיתונים ויהיו אחראים על סדר היום התקשורתי, קהל הקוראים אף פעם לא ייחשף למציאות כפי שהיא. צ'ון, שבסך הכל ביצעה את עבודתה, נענשה על לא עוול בכפה משום שנכנעה לאחד הרצונות הגדולים של האדם: לאהוב ולהיות נאהב. זה לא הופך אותה לעיתונאית פחות טובה, להפך. זה מראה שבסך הכול היא כמו כל אחד מאיתנו: אנושית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©