הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש לי חלום
 
למרות החשש, אריאלה אביר אזרה אומץ וטסה לפריז לבד, כשהיא משאירה מאחוריה את המפות המסורבלות והשיחון, וממירה אותם בסמארטפון. התוצאה? סוריאליסטית
מאת אריאלה אביר | 02.08.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

הדבר היחיד שחזק יותר מכוח הרצון, הוא הרצון לנפוש בחו"ל בחודשים הקרויים בפי ילדים ונוער תקופת החופש הגדול. כך תכננתי טיול של שמונה ימים לעיר שחולקת שם עם היורשת לבית משפחת הילטון, פריז, הוא אומנם נשמע נורמלי עד כדי שעמום, אך קיבל תפנית מפתיעה כשבחוסר ברירה החלטתי לעבור אותו לבד.
קשה לומר שהייתי שלמה עם ההחלטה, אבל בכל רגע של היסוס או פחד שיננתי בראש משפט שחברה אמרה לי: "כל דבר שיקרה לך, יקרה בפריז". ואם כבר ללכת לאיבוד, לטבוע או להיפצע, אז עדיף שזה יהיה שם.

אחרי טיסה באורך חמש שעות, שהרגישו כמו שנים, ושינה בדירה פריזאית אמיתית, קמתי ליום חדש. עיר זרה, שפה זרה וסופרמרקט עם מוצרים זרים גרמו לגוש של געגועים להיתקע בגרוני. הוא רק הלך והתעצם כשצעדתי בסופר וברקע הושמע השיר Mr.Lonely של בובי וינטון. פרץ הגעגועים חסר כל פרופורציה
הוביל לקניית פיצה של חברת "מעדנות" שמצאתי באחד המקררים. כנראה שתשדירי "מהיום קונים רק כחול-לבן" של משרד התמ"ת חלחלו עמוק למוחי.

עיר זרה, שפה זרה וסופרמרקט עם מוצרים זרים גרמו לגוש של געגועים להיתקע בגרוני
תצלומים: אריאלה אביר

המאה ה-21 הביאה איתה הרבה דברים שמקלים על חיינו, ומעל כולם עומד איתן הסמארטפון. בעבר תיירים הסתובבו בחוצות העיר עם שיחון שעוזר להם לגמגם בחשש משפטים חסרי נושא או נשוא, ועשרות מפות שבסופו של דבר יובילו אותם אל היעד הנכסף. במקום לתת כבוד למסורת המסורבלת, העדפתי להסתובב עם נגן אייפוד, על שלל יישומיו הרבים. כי כשיש יישום שמסביר בדיוק באיזו תחנת מטרו לעלות ולרדת כדי להגיע למגדל אייפל, המילים היחידות שצריך לדעת בצרפתית הן קרואסון ומרסי.

יכול להיות שלטייל לבד במשך שמונה ימים בעיר הכי רומנטית בעולם, נשמע כמו הדבר הבודד ביותר שאדם יכול לעבור. אך האייפוד שימש, מעבר למורה דרך, כחבר למסע. מדובר בחוויה סוריאליסטית יוצאת דופן, נגן ה-3MP היה מסונכרן בצורה בלתי רגילה עם המראות שחלפו על פניי. כשבהיתי בנוף מנקודת תצפית בעיר, באוזניי החל להתנגן שיר על בחורה שרוצה לעוף, וכשצפיתי בזוג אוהבים שהלך יד ביד בשדרת שאנז אליזה, הבאקסטריט בויז שרו את אחד משיריהם ממיסי הלבבות.

ובכל זאת, ביום השני לטיול, באחת הפעמים היחידות בהן הרשיתי לעצמי להסיר את האוזניות, גיליתי מוסיקאי צעיר שעמד על מדרגות גבעת מונמרטר. הבחור ביצע גרסאות כיסוי לשירים שכל אדם מכיר, ללא קשר לארץ מוצאו, והפך את החוויה שלי ממכאנית, להכי אנושית שאפשר. באותו רגע, הגעגועים לבית הצטמצמו, ואת מקומם תפסה תחושת העצמה נהדרת. אני אולי לבד בעיר הכי רומנטית בעולם, אבל אין לי צורך באף אחד אחר חוץ ממני, ואולי עוד אמצעי טכנולוגי קטן.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©