הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הולך על בטוח
 
במקום לחפש גן עדן חדש, מתן יציב מתכוון לחזור גם הקיץ לחופיה של תאילנד, על היופי והשקט והמחירים הזולים והמסאז'ים ב-30 שקלים גג
מאת מתן יציב | 13.08.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

בקיץ הזה אני צריך חופש. אני לא מתכוון לארבעה ימים באילת או לסוף שבוע בצפון אלא לחזרה אל המקום שבו כל כך נהניתי לפני שלוש שנים, תאילנד. אחרי שנה לא פשוטה מבחינת הלחץ בלימודים ובעבודה והקשיים בחיי האישיים קיבלתי החלטה לחזור לגן העדן הזה.
הפעם הקודמת הייתה כשנה לאחר השחרור מהשירות הצבאי, הייתי אז בן 22, מבולבל, מחליף עבודות בתדירות גבוהה, ולא הצלחתי למצוא את הכיוון בחיים האזרחיים. כל הסובבים אותי טסו לדרום אמריקה, הודו וארצות הברית ורק אני אימנתי בטניס בגני תקווה. ואז הגיע חודש יולי והחלטתי שצריך חופש, לברוח מפה קצת. באופן ספונטני וללא שותפים, נכנסתי לאינטרנט והזמנתי כרטיס לתאילנד.

מידע על תאילנד לא קשה למצוא. לכל אחד יש לפחות חבר אחד שיכול לספר על הטיול שלו, לשם כך שאספתי במהרה את החומר הדרוש לי, והרכבתי מסלול משוער לחודש הקרוב, שהיה זהה מאוד לזה שעושים הרבה ישראלים צעירים. כמו רוב האנשים שמגיע בפעם הראשונה לתאילנד, ביליתי את שלושת הימים הראשונים שלי בטיול ג'יפים בצפון הארץ. מפלים, שבט ארוכי הצוואר ונופים יפים- כל זה עם קבוצה של ישראלים ונהגים תאילנדים שמדברים עברית. משם ירדנו דרומה אל גולת הכותרת- האיים. יש שניים מרכזיים: קוסמוי ופוקט, שמסביבם הרבה איים קצת יותר קטנים כמו קופנגן, קופיפי, קוטאו, קראבי ועוד. 

הדבר הראשון שעשיתי היה טיול ג'יפים לצפון.  חנייה בדרך לצ'אנג מאי
תצלומים: מורן חלפון

לא בזבזתי זמן, ואחרי לילה בקוסמוי הגדול והממוסחר, עליתי על ספינה שלקחה אותי לקופנגן. מדובר על אי קטן יחסית שכולו מוקדש לבילויים. עשרות מסעדות, פאבים, וכמובן, מסאז'ים זולים. שם פגשתי במקרה את חבר מהשירות הצבאי שהגיע לתאילנד לאחר שמונה חודשים בהודו. מיד הצטרפתי אליו ואל חבריו שעזרו לי קצת להתאקלם ולהבין איפה אני נמצא. הפעילות המרכזית באי מתנקזת ברצועת החוף הארוכה, שבלילות הופכת להיות קרקע למסיבת חוף ענקית בה לוקחים חלק אלפי בליינים מכל העולם. פעם בחודש, כשבשמיים יש ירח מלא מתקיימת מסיבת ה"פול מון" שבה שותפים כ-50 אלף בליינים שמתגוררים בכל האיים הסמוכים, ורובם לא יזוז משם עד הזריחה או עד שהאלכוהול יכניע אותו.

בסופו של שבוע משוגע בקופנגן, חזרתי לקוסמוי, שם ביליתי עוד שלושה ימים שהוקדשו בעיקר להתאוששות. מעט טיולים באי, קצת ישיבות על החוף, קניות, והרבה מסאז'ים. עד שהחלטנו: עולים על ספינה ונוסעים לקופיפי. מה שלא ידענו, הוא שלא מדובר בספינה אחת אלא בשלוש הפלגות שונות ובעוד שני אוטובוסים עד שבסופו של יום ארוך וקשה הגענו. קופיפי מוכר בגלל הנזק הכבד שספג בצונאמי ב-2004. כיום הוא ידוע כמקום רגוע, וההפך מקופנגן. ניתן ליהנות שם מחופים מרהיבים ושקטים, הפלגות לאיים סמוכים ומרהיבים ביופים ומישיבות יותר רגועות על החוף בלילה, המלוות במופעים של צעירים מקומיים. התכנון המקורי היה לראות את קופיפי ולהמשיך הלאה ללא עיכובים אך משהו בשלווה של האי, משך אותנו להישאר בו חמישה ימים שלמים.

החודש שלי בתאילנד הסתיים בכמה ימים בבנגקוק, עיר הבירה, המסתכמים במילה אחת - קניות. המחירים הזולים, בעיקר של הבגדים, גורמים לאנשים לקנות ללא הכרה ולחזור לארץ עם משקל עודף במזוודה. כמו כולם, גם אני ידעתי שעם המוכרים בשווקים ניתן להתמקח, ולא פעם קניתי חולצה בעשרה שקלים. וכמובן, לא נשכח את המסאז'ים שמחירם לא עולה על 30 שקלים.
בספטמבר הקרוב אני מתכוון לחזור לגן העדן הזה. הרבה שואלים אותי מדוע לנסוע למקום שכבר הייתי בו במקום לראות מקומות חדשים. התשובה שלי תמיד זהה: אני רוצה לחזור למקום  שאני יודע כיצד להתנהג ולהתנהל. והכי חשוב  אני בטוח שאיהנה, אחגוג, אירגע, ואשאיר שם את השנה הקשה שעברה מאחוריי. במילים אחרות, החלטתי ללכת על בטוח.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©