הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
של מי הפיקניק הזה
 
כדי שהלייק לא יהפוך לסתם כפתור שלוחצים עליו בלי מחשבה, מנהלי הדפים בפייסבוק צריכים לקחת את התפקיד שלהם ברצינות, ולייצר טקטיקה חכמה יותר
מאת גלעד אגמון | 03.09.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

בימינו לא קיים אתר אינטרנט המכבד את עצמו שלא פתח לעצמו עמוד בפייסבוק, שמטרתו להגדיל בו את כמות המבקרים. הרשת החברתית אמנם הוגדרה כאמצעי, אך ככל שחולף הזמן היא הפכה למטרה. האתרים המובילים מפרסמים יותר כתבות רדודות, שמהן מצופה לשבור שיאי שיתוף בפלטפורמה הכול יכולה. לייקים, תגובות ושיתופים הם מדדים מן המניין של העורכים, ולכן אם יש לצרכן התקשורת טענות כלשהן כלפי רמת העיתונות, הוא יכול להפנות את האצבע המאשימה גם לכיוונו. עפר שלח אמר פעם שמיליון זבובים לא טועים - אז תאכלו חרא.

 

אם לרגע ננטוש את העולם הציני והביקורתי שאנו חוסים בצילו, אולי נצליח לבחון את תרבות הלייקים באופן רציונלי. אז בהנחה שהם עשויים להוות לבעל המאה מדד להצלחת מנהל עמוד הפייסבוק שלו, יש לסווגם לפי שתי קטגוריות: לייקים חסרי משמעות ולייקים מניעים לפעולה. הקטגוריה הראשונה כוללת בתוכה את כל הלייקים שנלחצו כי ביקשו מאיתנו במפורש או מפני שהחניפו לנו שאנחנו ציונים ופטריוטים, ובלחיצה אחת אפשר וצריך לחגוג זאת. אם להיות ריאליים, לא רחוק היום שיירשם הסטטוס: "מי שטוב לו ושמח לייק ילחץ" רגע לפני שיהפוך ללהיט הבא של ילדי הגן.

 

אז מה בכל זאת ניתן להשיג מכך? אם הסטטוס הרדוד מושך את העין בסגנון פופוליסטי, הוא עשוי לקבל שיתופים רבים, אך כאלה שנעשים בתוך הרשת החברתית. בזמן שהאתר בדומה לגן - סגור אחר הצהריים, ואז כדברי המשורר "זה לא כל כך נעים...". הבה נתבונן בדוגמה טיפוסית למרדף אחר לייק גרידא, כפי שסיפקו לנו עמודי הפייסבוק של "וואלה" ONE וערוץ הספורט בפרסום הסטטוס עם קישור לכתבתם על זכייתו הרביעית בקריירה של הג'ודוקא אריק זאבי. שני הראשונים בחרו לפנות לקהל ב"תנו לייק" והדף של ערוץ הספורט עידן מעט את הדרישה בניסוחו "לייק ענק לאריק זאבי". נשאלת השאלה אם כל גולש הגיע לכתבה באתר או שהוא רק הסתפק בלחיצת הלייק כתגובה אקטיבית או ממש הרחיק לכת בכתיבת תגובה.

הגולש מסתפק בכתיבה על הקיר של דפני ליף כתחליף להקמת אוהל
 

פעולת הגולש אותה ניתן לכנות "לייק - עשיתי את שלי" מרדימה אותו. הוא כבר לא מרגיש צורך עז להיכנס לאתר ולקרוא, כמו שהוא מסתפק בכתיבה על הקיר של דפני ליף כתחליף להקמת אוהל. אם כך, מדוע נוקטים בשיטה זו? האם מנהלי העמודים איבדו את הדרך? נראה שהם נכנסו למשחקי אגו בסגנון למי יש הכי גדול. מעל 3,000 הקלקות בשעתיים כנראה מצביעות על הצלחה, לא? תלוי איך מגדירים הצלחה.

 

הדס ימיני, מנהלת תכנים אונליין, האחראית בין היתר על עמוד הפייסבוק של חברת בגדי הים פלפל (בשיתוף עם חברת Zdigital) מסבירה את אחד היתרונות החשובים של הלייק: "כשגולש מלייקק או מגיב על סטטוס, הוא מגדיל את החשיפה של העמוד למעגל החברים השני שלו, מה שאומר שאם עוד חבר יעשה לייק או יגיב, תיווצר ויראליות המובילה לחשיפה אותה כל אחד מקווה להשיג במדיה החברתית". לשאלה אם מנהלי העמודים מכוונים נמוך מדי בסטטוסים, היא עונה כי זה קשור לאופי העמוד, וכי העיקר הוא לא לזלזל בגולשים. ימיני עצמה כבר אינה מתביישת לבקש מהם שיתוף פעולה ישיר "כל עוד ההנעה לפעולה מצטרפת לסטטוסים שהוא אכן שווה שיתוף, לייק או תגובה".

 

לא נטיל ספק כי בעולם גדוש בגירויים אין ספור צריך לפשוט לעיתים את הכפפות ולהילחם חזק על תשומת לבנו, אך החוכמה היא לדאוג שתהיה יעילה. הדבר דומה לבאנר מטעה, אולי קיים סיכוי רב יותר שנלחץ עליו, אך אם עקב הגילוי של אי תיאום הציפיות - לא נשאיר את פרטינו בעמוד הבא, אז מה הטעם? אם כך, ניתן להניע גולשים גם בצורות יותר מתוחכמות ופחות נחותות. תחרויות, חידות וסטטוסים שנונים, מצחיקים ומרתקים הן רק חלק מהחלופות.

 

במרתון במדיה החברתית לא ינצח הרץ שייתן את הספרינט אלא הטקטיקן היצירתי
 

אולי כשהמאבק על הגולשים יעלה בדרגת האיכות לא נעגון במים הרדודים והמלוכלכים, שהם צהובים לא מפיפי של ינוקא אלא מתמונות פרובוקטיביות, רצוי עם כמה שפחות בד עליהן. ליהיא גרינר אוחזת ב"חבילה" של ארוסה היא דוגמה מצוינת לקליעה למכנה המשותף הנמוך ביותר שלנו, ומפרסם התמונה יודע זאת היטב. יש לו לייקים בשפע, אז למה שיתאמץ?

 

הקטגוריה השנייה של הלייקים, לעומת זאת, כוללת את האיכותיים. הם אותם אגודלים מורמים שמצביעים על פרגון אמיתי למושא כתבה, ליוצר סרטון, למוצר חדשני או לעצה מועילה. הוא יגרור עימו לא פעם תגובה עניינית, ייצור מעורבות, יניע לפעולה ממשית ולסיכוי גבוה יותר שהגולש יעבור אל האתר עצמו, היעד הנכסף והמיוחל. לכשיסיים לשוטט ולגולל עד לקו הסיום, ילחץ על כפתור השיתוף בפייסבוק וירים להנחתה למשתמש הבא, ובכך תיווצר ויראליות מן הזן המשובח. אז נכון, צריך לעבוד בשביל לזכות בהם, אולי חס וחלילה אף לחשוב מחוץ לקופסה. איזה מזל שיש גם אנשים כאלו הזוכרים את המטרה הסופית ומתכננים את צעדיהם בחוכמה. במרתון המתרחש במדיה החברתית לא ינצח הרץ שייתן את הספרינט ההתחלתי אלא הטקטיקן היצירתי.

 

ימיני מבחינה בין עיקר לטפל באומרה: "נכון שזה כיף לפעמים להעלות סטטוסים שטחיים ולהשוויץ במספר הלייקים שמתקבלים, אבל הרבה יותר חשוב לתת לגולשים את מה שהם באו לקבל: מידע על המוצר או התחום שבו העמוד עוסק, פעילויות מעניינות ויצירתיות המזכות אותם בתגמול הוגן, כמו קופוני הנחות או מבצעים לחברי עמוד הפייסבוק בלבד". למי שחושב שמנהל העמוד מחפש את הלייק בשביל הלקוח שלו (בעל האתר או המוצר) ימיני מציעה לחשוב שנית: "בדרך כלל ללקוחות לא משנה מספר הלייקים. מי שבאמת מתלהב מזה הוא רק מנהל המדיה החברתית. ללקוח חשובה חשיפה חיובית של המותג שלו, שהגולשים יתעניינו ויהיו פעילים בעמוד לאו דווקא בלייקים, שישתפו, שיכתבו על הקיר של המותג ושירגישו חופשי לשאול שאלות, ולפנות לשירות הלקוחות דרך העמוד".

 

בסופו של דבר, אין שחור או לבן והנוסחה המנצחת תתגלה על ידי ניסוי ותעייה. נאוה עינבר, יועצת תקשורת ובעלת משרד המתמחה במדיה חברתית ויחסי ציבור בתחום הבריאות, מדמה את הרשת החברתית לפיקניק. לטענתה, ההצלחה של מדיה זו טמונה ביכולת של מנהל דף הפייסבוק של המותג לפתות את הצרכנים לגשת ביוזמתם אל המותג, ובלי להפריע להם באמצע הפיקניק. אז נכון שמדובר בעבודה סביב השעון, אבל אין לשכוח שהפיקניק הוא של הגולשים ולא של המנהלים. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחלה כתבה..
ברל'ה צֵאָחוצוביץ' 04.09.2012
 
 
2. שיאי רדידות נשברים כל יום...
חלי 05.09.2012
 
 
3. מי שטוב לו ושמח לייק ילחץ :)
נדב 17.09.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©