הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הם לא אשמים
 
הבדיחות השחוקות, ההתלהבות והשחצנות המיותרת המאפיינות את פרשני הספורט בישראל גרמו לאנטגוניזם כלפיהם. גלעד שינדורף מוצא שאצלנו בסך הכל מחקים את הנעשה בחו"ל
מאת גלעד שינדורף | 29.09.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


השנה היא 1994, נבחרת ישראל בכדורגל משחקת נגד נבחרת ארגנטינה. דייגו ארמנדו מראדונה נגד ראובן עטר, קלאודיו קאניג'ה נגד רוני רוזנטל. ברקע נשמע קולו הנעים של מוטל'ה שפיגלר, שמנתח ומדווח בקור רוח ובאופן מקצועי את שהוא רואה על הדשא באצטדיון רמת גן. לצידו יושב יורם ארבל ומדי פעם השניים מחליפים הלצות על מראדונה המפונק או על שערו המרשים של גבריאל בטיסטוטה. פרשן קר רוח ומקצועי. נשמע כמו פנטזיה? כיום, הרי, זה אחרת.

 

ישנה ההתלהבות של שגיא כהן, השחצנות של דני נוימן, שחקן עבר בבית"ר ירושלים שתמיד מאמין בצדקתו, כביכול מתוך ידע וניסיון שצבר על המגרש, הבדיחות השחוקות של אבי מלר, וישנה התחושה ששלמה שרף מונע מתוך נקמות אישית. "נמאס לשמוע אותם", "עדיף לראות משחק ללא סאונד" - אלו רק דוגמאות לביקורת שהוטחה כבר בפניהם של הפרשנים הישראלים פעמים רבות על ידי כותבים ביקורתיים. נושא זה שנראה כאילו כבר זכה לכל התייחסות אפשרית, קרץ לי. לא יכול שרק הם לא בסדר, שדעת הקהל כל כך נחרצת, ושאין מקום להסתכלות קצת שונה על הפרשנים היום ולבחינתם מזווית אחרת.

 

לצורך ההשוואה חשוב לבחון את הנעשה גם בשידורי משחקים ותחרויות של ענפי ספורט אחרים בישראל ובחו"ל. הרי, ייתכן שהמגמה הרווחת כאן דומה מאוד למה שקורה שם. בשידור משחק כדורגל של צ'לסי בליגה האנגלית הראשונה (הפריימרליג) למשל הפרשן ואחד השדרנים שישב לצידו שוחחו על הבגידות של הבלם ג'ון טרי ועל שערוריות בבית המלוכה, וכל זה בזמן שחלוץ הקבוצה, דידיה דרוגבה, דהר עם הכדור לתוך השער. גם בליגת ה-NBA הפרשנים והשדרנים מדברים לאורך המשחק לא רק על מה שהם רואים על הפרקט. כך באחד המשחקים, שוחחו שניים מהם על כך שלברון ג'יימס נבחר כפרזנטור של חברה מוכרת.

ניתוח קר ומקצועי עם הלצות על מראדונה. מוטל'ה שפיגלר (מימין) עם יורם ארבל
תצלומים: ויקיפדיה, קובי מנורה - שפ"מ ו - צילום מסך

שתי הדוגמאות האלו הם רק משידורים באנגלית. אני בטוח שאם הייתי מבין ספרדית, איטלקית או גרמנית הייתי מוצא פרשנים נוספים שלא ממלאים את תפקידם.עד המונדיאל שנערך ב-1994, חשבתי שהכדורגל הומצא בישראל וכך, גם אופן השידור שלו. אולם, כמו שאנחנו לא פיתחנו את המשחק, גם הסטטיסטיקות, האנקדוטות, ההלצות והידע הכללי שהצופים הישראלים מקבלים במהלך השידור מקובלים בעולם. לכן, הביקורת הרבה והנוקבת המופנית לעבר הפרשנים שלנו, מיותרת. עוד יותר מעניינת השאלה: למה התקשורת יוצאת נגד אנשיה? הרי הפרשנים הם חלק מעיתונות הספורט, בורג מרכזי במשדר שאי אפשר לוותר עליו.

  

תשובה הגיונית לשאלה הזאת עדיין עוד לא מצאתי. עם זאת, חשוב להבין שעיתונות הספורט בישראל עברה בשני העשורים האחרונים שינוי משמעותי. ממשדר צנוע בו היו שותפים שני אנשי מקצוע, שדרן ופרשן בלבד, הוא הפך למפלצת. למשל, בשידורי ליגת העל בכדורגל ובכדורסל, יש בערוץ המשדר פאנל מקדים בו יושבים מגיש ושניים עד שלושה פרשנים, כשבמקביל יש שדרן ופרשן מרכזיים ושדר קווים אחד או שניים. כמו כן, לאחר המשחק, מפרשנים ומסכמים אותו חמישה פרשנים אחרים - בין אם בתוכניות ערוץ הספורט כגון "יציע העיתונות" ו"חמישיות" - בצוותא עם שני מגישי תוכנית חדשות הספורט.

 

התוצאה: שידורי הכדורגל והכדורסל בארץ הפכו למופע בידורי לכל דבר, כזה שהתקשורת אוהבת לטפח. כמות המידע שמועבר לצופה לפני, במהלך ואחרי המשחק הוא דבר שקשה לעכל. אז כנראה שכן יש תשובה לשאלה שנשאלה קודם לכן: אולי מפה נובעת תחושת המיאוס שלנו כצופים? הרי הפרשנים רק משחקים לפי החוקים שקבעה המערכת התקשורתית שעושה את שלה בהתאם למטרות וליעדים שהציבה לעצמה. היא זו שהמציאה את פסק הזמן הטלוויזיוני בכדורסל, ואת הערעור על החלטת השופט בטניס, וכן, לא מן הנמנע שהיא משתמשת באמצעים אלה לצרכי יצירת רווח כלכלי. הפטפוט הבלתי פוסק שנשמע מפיהם של הפרשנים נותן תחושה שכבר לא נזכה לראות משחק בטהרתו.

 

פרשן טוב צריך לדעת שגם לשקט יש ערך, להבדיל בין עיקר לטפל ולהשתדל לא לערב במוצא פיו אינטרסים. מנגד, הצופים יכולים להביע מעט יותר סבלנות ולנסות ולהבין שהמציאות השתנתה: אין עוד שחקנים שמשחקים בכדורים מרופטים על מגרשים שחציים חול וחציים דשא או בלטות, כשמולם עומדת מצלמה בודדת שמצלמת בשחור ולבן. כיום, השידורים הם לא רק צבעוניים אלא משודרים באיכות HD באמצעות כמה מצלמות שמגיעות לכל נקודה במגרש.

 

וכשהמציאות השתנתה, גם אופן המשחק לא נשאר כמו שהיה, ולכן חשוב להיות הוגנים ולתת לפרשנים בישראל עוד הזדמנות להוכיח את יכולתם, כי הרי, הם חלק ממערכת גדולה שקובעת את כללי הדיבור. אז, לא הצופים לא יצטרכו לקוות ששחקני ליגת העל ישחקו מהר יותר כדי שלפרשנים יהיה פחות זמן לדבר אלא רק כדי שהם ייהנו מרמת משחק גבוהה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©