הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
וידוא הריגה
 
בן צבי קנה את "מעריב" מדנקנר, שהתייחס לעיתון כאל צעצוע. יואב כהן רואה במהלך מסמר נוסף בארון הקבורה של העיתונות המודפסת
מאת יואב כהן | 23.09.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

"אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי, מנסה לנגן כינור, במסיבה בריבוע מקפץ בשיפוע, ועושה צעדים לאחור". אין שיר טוב מזה של אלון אולארצ'יק כדי לתאר את מצבה הקודר של העיתונות המודפסת בישראל בפרט, ובעולם בכלל. ואם השפעת האינטרנט לא מספיקה, אז הגיח "ישראל היום" של שלדון אדלסון ותקע עוד מסמר בארון הקבורה שלה. עיתונאי "הארץ" נמצאים לפני גל פיטורים, ב"ידיעות אחרונות" איחדו לפני כמה חודשים את מחלקות הספורט בדפוס ובדיגיטל וגם ב"גלובס" הבינו ששווה יותר להשקיע בעיתונות המקוונת, וחתמו לאחרונה על הסכם שיתוף פעולה עם אתר החדשות "וואלה".

 

במקרה של "מעריב" נדמה היה שזה הולך להיות קצת אחרת. לפני יותר משנה הוא נרכש מעופר נמרודי ברעש וצלצולים על ידי איש העסקים נוחי דנקנר. אמנם היה ברור איזו אג'נדה הוא הולך להעביר באמצעות העיתון, אבל לפחות הייתה תחושה שכלי התקשורת ניצל מסגירה ושעתידם הכלכלי של עובדיו מובטח. האופטימיות ששררה בעת הרכישה התחלפה בתחושות של פסימיות ומועקה. לאחרונה גברו הדיבורים על המצוקה שבה נמצא העיתון, וגם על כך שחלק מעובדיו צפוי לקבל מכתב פיטורים. אפילו דובר על הפסקה בהדפסת העיתון היומי, והפצה מודפסת רק של גיליון סוף השבוע.

 

אותה פסימיות נמשכת היום, לאחר שנודע דבר מכירת "מעריב" למו"ל של העיתון "מקור ראשון" שלמה בן צבי. 2,000 עיתונאים ועובדי העיתון צפויים ללכת הביתה עד אוקטובר באחד מגלי הפיטורים הגדולים שידע עולם התקשורת. ולמה? כי מישהו החליט לשחק רולטה רוסית עם מקור המחיה שלהם. אני מאמין שדנקנר ידע מראש שהסיבוב ב"מעריב" יעלה לו לא מעט כסף, ואפילו יגרום לו הפסדים (במקרה הזה 300 מיליון שקלים ברבעון) ובכל זאת אי אפשר שלא לתהות לגבי אופן ניהולו הכושל את העיתון.

מעניין לדעת מה היה קורה אם הפנסיה של דנקנר הייתה נפגעת.  מול בית "מעריב"
תצלומים: יח"צ

במקום לנסות להוריד את מחירו על מנת למשוך מנויים, לתת מחירים טובים יותר למפרסמים כדי להביא מקורות הכנסה נוספים, בהדרגתיות למתג אותו כעיתון בעל עומק ולהוציא מהדורות ענק ארבע פעמים בשבוע, דנקנר העדיף להתייחס אליו כאל צעצוע ולזרוק אותו לפח כשנמאס ממנו. התחרות עם העיתונות המקוונת ו"ישראל היום" החינמי מחייבת את העיתונות המודפסת לחשוב מחוץ לקופסה, ולבצע צעדים קיצוניים על מנת לשרוד.

 

אלו שהעליתי היו יכולים לעזור לעיתון להחזיק את עצמו מעל המים, לפחות בטווח הקצר. יתר על כן, מספיק להסתכל על תנאי השטח ש"מעריב" יימצא בהם לאחר שהעסקה תיכנס לתוקף, כדי להבין שהמכירה הזאת מהווה וידוא הריגה שלו. העיתונאים ממורמרים ובצדק על כך שלא רק שלא שיתפו אותם במשא ומתן אלא גם פגעו בתנאי הפרישה שלהם באופן שיטתי. אלה שיפוטרו יישארו עם פחות זכויות וכסף ממה שמגיע להם. מעניין לדעת מה היה קורה אם הפנסיה של דנקנר הייתה נפגעת, האם גם אז ההתנהלות שלו מול התקשורת הייתה שלווה כפי שהיא היום?

 

באשר לבן צבי, מספיק להסתכל על הרקורד שלו כדי להבין שגם מהבחינה הזאת המותג "מעריב" יגיע לתהום הנשייה. העיתון החינמי "ישראלי" שהקים עם אדלסון, כבר מזמן נמצא בפח המיחזור; ערוץ "תכלת" שיזם נשכח לחלוטין, וערוץ 10 שבעבר הוא החזיק ב-20% מהמניות שלו, נמצא בצרות לא פחות גדולות. תחושת העצבות סביב מצבו העתידי של "מעריב" מקבלת משנה תוקף כשחושבים על השלכותיו לגבי הדמוקרטיה הישראלית. כשכלי תקשורת בדרך להיסגר זאת צריכה להיות נורת אזהרה בעבור כולנו. אם לא, יום אחד נישאר רק עם "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". ותאמינו לי, מדינה שיש בה רק שני עיתונים גדולים, היא לא כזאת שאתם רוצים לחיות בה. במיוחד אם אתם מעוניינים לחיות במדינה שנותנת ביטוי למגוון הדעות שבה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©