הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלי קיצורים, בלי רחמים
 
כדי להופיע בפאב ולקבל הכרה, אמנים נדרשים להיות אנשי המכירות של עצמם ולהתמודד עם בעלי מקומות שמסרבים להם לא פעם בגסות רוח. אריאלה אביר פגשה שלושה מוסיקאים שסיפרו לה איך הופכים את הדיכאון למוטיבציה
מאת אריאלה אביר | 02.10.2012
 

 

העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

כשנכנסים לדירתו התל אביבית של נועם פנחסוב (25) מוסיקאי מעמק חפר, עלולים לחשוב כי מדובר בזמר הכי מצליח כיום במדינה. כרזות פרסום של הופעותיו תלויות על דלת הכניסה וציורים, שהוענקו לו על ידי מעריצות, מונחים על מדף מעל הטלוויזיה. החדר הקטן עמוס בכלי נגינה רבים שמוכנים לכל הופעה שתצוץ באופק. כדי שאכן תתרחש, הוא עוקב אחרי לוח הופעות של אמנים ויוצר קשר עם בעלי המקומות. לדבריו, מדובר ב"עבודת שטח מאסיבית". 


לאחר שהוא יוצר קשר עם בעל הפאב, מסביר רועי מולה (32) מוסיקאי ממושב זיתן, הוא מברר את כתובת הדואר האלקטרוני אליה ניתן לשלוח את שיריו, להתרשמות ראשונית. הוא אף מתחנן מראש שבכל מקרה יחזרו אליו. לרוב, תחינותיו נופלות על אוזניים ערלות. הוא מקבל תשובה לאקונית שמבקשת ממנו לשלוח את מרכולתו, אך הטלפון המיוחל בדרך כלל לא מגיע ללא התעקשות מצידו. פאבים רבים מקבלים לפחות עשר בקשות ביום זהות לשלו, וכל עוד בעל המקום לא מכיר אותו, קשה לו לבלוט בין המתחרים.

 

"המטרה של הברים היא להרוויח כסף מכל הסיפור" מפרט איתמר מאירי (30) מוסיקאי מתל אביב, "ואם השם שלי לא מוכר לאנשים, הסיכוי שהם יגיעו להופעה אינו גדול במיוחד". מבחינתו, המכנה המשותף של כל הבעלים באשר הם, הוא הרצון למכור בירות, ולכן חבל להסתמך על המחשבה שדווקא האלבום שלו, מבין כל שאר האנונימים, יהיה זה שיתפוס את אוזניהם. כיום, בעידן ה-Myspace וה-YouTube כל אמן מתחיל מוצא את מקומו בפלטפורמה החינמית, וקיימת מלחמה יומיומית על קהל מאזינים וזמן במה. אם בהתחלה הרשתות החברתיות הפכו את התהליך ליותר פשוט, כיום הן בעיקר מסבכות את העניינים.

"כשאומרים לא, אני רוצה לעשות דווקא ולבוא מהדלת האחורית או מהגג". מאירי
תצלום לובי: יפעת בריינר

לא נדרש יותר ממבט חפוז במולה, כדי להבין שהוא שייך לדור הישן, שלא נמצא ביחסים קרובים עם הטכנולוגיה שנפלה עליו ביום בהיר אחד. מכנסי הג'ינס, חולצת הטי-שירט הפשוטה, והסיגריה שממלאת את החדר בריח ניקוטין ועשן, מהווים רמז מטרים. הדרך בה הוא מתאר את הרשתות החברתיות, מסגירה את היחסים המורכבים ביניהם. "אני מוצא את עצמי מתעסק בסימונים אדומים על רקע כחול. בודק אם יש התראות והגיבו לי. זה קצת דפוק, אבל רוב האנשים נמצאים שם".


הוא נחשף לכוח של המדיה הווירטואלית והטלוויזיונית כששירו "נקודת משבר" הושמע בתוכנית הריאליטי "TLV עושים את תל אביב". "הצפיות בקליפ ב-YouTube קפצו ב-100% תוך שבוע. במשך ארבעת החודשים בהם היה ברשת, הוא צבר 1,600 צפיות, וכשבוע ממועד שידור הפרק, הספיק לצבור 3,200 צפיות". אך לצערו של מולה, ושל רבים אחרים, השמעה בתוכנית ריאליטי זניחה לא תביא את גאולת ההצלחה. כדי להגיע ליעד הנכסף צריך ליצור בסיס יציב של קהל, באמצעות כמה שיותר הופעות.

 

המוסיקה הופכת להיות העניין השולי, כשמדובר ברצון להופיע ברחבי הארץ, שכן האמנים נדרשים להפגין יכולות של אנשי מכירות ויחסי ציבור. פנחסוב מסביר שהוא לא מסוגל לנפח את העובדות בשטח: "אני לא יכול להגיד שאני הולך להיות הדבר הכי חם, השם הבא וההבטחה הגדולה". עם זאת, תארים אלו נאמרים מדי יום בכל כלי תקשורת אפשרי, על הכוכבים התורנים שמושמעים בתחנות הרדיו ובערוץ 24.

"אני לא יכול להגיד שאני אהיה הדבר הכי חם וההבטחה הגדולה" פנחסוב ברדיו עומר
תצלום: אורלי קוטיק

פנחסוב שנחשף אף הוא לטעם המר שמשאיר היחס של בעלי הפאבים, מעדיף לקבל באהבה את הישרים שבהם, שמסבירים לו כי המוסיקה שלו לא קולעת לטעמם. הוא מקבל בפחות אהבה את אלו שמבקשים ממנו מדי חודש להתקשר בחודש שלאחר מכן. לא פעם ציינו בפניו כי מכיוון שהוא לא מוכר, אנשים לא מגיעים לצפות בו, ולכן ההופעה שלו קטנה מדי. "זה כל כך מעצבן אותי, כי הם לא מבינים כמה השקעה יש מאחורי הדברים האלו". היחס מתחיל כבר בטלפון הראשון, ועל פנחסוב מוטלת האחריות למכור את עצמו, ולשכנע את האחראי על קביעת ההופעות, שהוא מופיע הרבה יותר מאמנים מהשורה הראשונה בארץ. בנוסף, משווים אותו לזמרים צעירים אחרים, שקיבלו הזדמנות אבל אכזבו מבחינת כמות הקהל שהגיעה להופעה, ואפילו מציעים לו לעשות שיתופי פעולה עם מוסיקאים שהקהל מאוד אוהב, כדי להבטיח את מכירת הכרטיסים.

 

מאירי נזכר שבעבר פנה למקום בירושלים בבקשה להופיע בו, ומיד קיבל את התשובה המוכרת: "לא תודה, אנחנו נצלצל אליך אם תהיה אפשרות". למרות שהשנה כבר 2012, עדיין לא המציאו את האפשרות ליצור קשר עם מישהו, מבלי לברר אפילו את שמו. הוא מעיד על כך שכל "לא" שקיבל במהלך הקריירה מאוד דיכא אותו, והוא לא הצליח לתרגם את המצב למשהו חיובי. אצל פנחסוב המצב היה דומה בתחילת הדרך. כל סירוב גרם לו לחוסר ביטחון ולדיכאונות. ככל שעבר הזמן, הוא ניסה לקחת את הרע ולהפוך אותו לטוב. "היום, כשאומרים לי לא, אני רוצה לעשות דווקא ולבוא מהדלת האחורית, מהחלון או מהגג. זו מוטיבציה שאני מקבל באופן לא ברור". אצל מולה המוטיבציה היא משהו תקופתי ולא קשורה ישירות לדחיות שקיבל.

 

גם כשהוא מצליח להשיג את אישור הפאב להופיע בו, צרותיו של המוסיקאי לא מגיעות לקיצן. בשלב זה של הקריירה, התשלום על הופעותיו הוא סמלי ביותר, וישנו קושי להתפרנס בכבוד. כל פאב מחליט על צורת תשלום שונה. יש שמשלמים עבור הוצאות הנסיעה והנגנים שמלווים את האמן, יש שקובעים מראש את הסכום, ויש שמעבירים במהלך ההופעה כובע בין האנשים, כדי שכל אחד ישלם כראות עיניו. פנחסוב, מאירי ומולה מקבלים הכול ברוח טובה. הם לא עוברים את דרך החתחתים הזו בשביל הכסף אלא בעבור הנשמה. "מעולם לא התפרנסתי מהשירים שלי" מציין מאירי, "לצערי הרב, כל מה שהשקעתי עד היום, לא חזר אליי".

לרוב, תחינותיו נופלות על אוזניים ערלות. רועי מולה בברבי בתל אביב
תצלום: דניאל ברקת

מאירי נזכר שבעבר פנה למקום בירושלים בבקשה להופיע בו, ומיד קיבל את התשובה המוכרת: "לא תודה, אנחנו נצלצל אליך אם תהיה אפשרות". למרות שהשנה כבר 2012, עדיין לא המציאו את האפשרות ליצור קשר עם מישהו, מבלי לברר אפילו את שמו. הוא מעיד על כך שכל "לא" שקיבל במהלך הקריירה מאוד דיכא אותו, והוא לא הצליח לתרגם את המצב למשהו חיובי. אצל פנחסוב המצב היה דומה בתחילת הדרך. כל סירוב גרם לו לחוסר ביטחון ולדיכאונות. ככל שעבר הזמן, הוא ניסה לקחת את הרע ולהפוך אותו לטוב. "היום, כשאומרים לי לא, אני רוצה לעשות דווקא ולבוא מהדלת האחורית, מהחלון או מהגג. זו מוטיבציה שאני מקבל באופן לא ברור". אצל מולה המוטיבציה היא משהו תקופתי ולא קשורה ישירות לדחיות שקיבל.

 

גם כשהוא מצליח להשיג את אישור הפאב להופיע בו, צרותיו של המוסיקאי לא מגיעות לקיצן. בשלב זה של הקריירה, התשלום על הופעותיו הוא סמלי ביותר, וישנו קושי להתפרנס בכבוד. כל פאב מחליט על צורת תשלום שונה. יש שמשלמים עבור הוצאות הנסיעה והנגנים שמלווים את האמן, יש שקובעים מראש את הסכום, ויש שמעבירים במהלך ההופעה כובע בין האנשים, כדי שכל אחד ישלם כראות עיניו. פנחסוב, מאירי ומולה מקבלים הכול ברוח טובה. הם לא עוברים את דרך החתחתים הזו בשביל הכסף אלא בעבור הנשמה. "מעולם לא התפרנסתי מהשירים שלי" מציין מאירי, "לצערי הרב, כל מה שהשקעתי עד היום, לא חזר אליי".


בכל מקום שמישהו עובד בשביל סיפוק נפשי, יש מישהו אחר שמנצל אותו בשביל סיפוק גשמי. מאירי זכה, לצערו, להופיע בשני פאבים שעונים להגדרה. בעל ה"בלאק אנד ווייט" בבאר שבע סיכם איתו מראש על התשלום, ולאחר תקופה קצרה בה התעלם ממנו באלגנטיות, עבר להמציא תירוצים שהמיתו את בני משפחתו בזה אחר זה.

 

מהבר "אמט בראון" שבפתח תקווה הוא דווקא קיבל צ'ק עבור ההופעה, ואף קיבל אותו שוב, כשהבנק לא הסכים לקחת אותו. עד היום אף אחד לא לקח אחריות על המקרה או שילם, חלילה, לזמר את מה שמגיע לו. גם למולה לא נחסכה עוגמת הנפש בכל הקשור לכסף. הופעה שנקבעה לו ב"הבקתה" ביישוב קציר, בוטלה לאחר שבעל המקום חזר בו מהסכום עליו הם סיכמו מראש. נראה לו ש-500 שקלים זה סכום אסטרונומי לשלם לאמן לא מוכר, והוא התנה את ההופעה בכך שהיא תהיה חינם.


כסף נכנס לתמונה והשחיר אותה

 

כדי להפיץ את בשורתו, מוסיקאי חייב להיות עקשן. ואכן, אחרי עשרות סירובים וייסורים, בסופו של דבר מגיע ה-כן המיוחל. מולה ניסה במשך שישה חודשים לקבוע הופעה במועדון הג'אז במצפה רמון. אינספור הודעות נשלחו ולא התקבל מענה. הישועה הגיעה לאחר שחבר טוב שלו הופיע במקום, והמליץ עליו לבעלים. מולה קיבל את הטלפון שהפך את התקשורת ליותר פשוטה, אך התהליך היה עוד רחוק מהסוף הטוב, מפני שהכסף נכנס לתמונה והשחיר אותה מעט.

 

בעל המקום התעקש לגבות כסף בקופה, שיגיע לכיסו. לבסוף, הצליחו להתפשר על כניסה בעלות של 15 שקלים, ומאותו רגע היחס השתנה לחלוטין. הוא קיבל שתייה חינם ואפילו מקום לישון בו, כדי לא לחזור למרכז באותו הלילה. "אבל בזמן התהליך עוברות המון מחשבות, טובות יותר ופחות, על המקום, האדם שמולי והתחום בכלל. אם אתה לא בגלגל"צ, אנשים לא מעריכים אותך".


למרות כל מה שנאמר, מולה מציין כי יחזור באהבה גדולה להופיע במצפה רמון, ואף מספק דימוי יוצא דופן כדי להסביר את החלטתו. "זה כמו שאתה מתחיל עם בחורה, והיא אומרת לך לעזוב אותה בשקט. כשאתה שובר אותה והיא מתאהבת בך, זה מדהים". כך היה גם במועדון הג'אז. למרות הדחיות, בתום ההופעה בעל המקום שמח שהגיע, ועבודת השטח המאסיבית הובילה לאהבת אמת, כמו בתסריט הוליוודי מנצח. לצערו של מולה ושל חבריו למקצוע, הם נלחמים על מקומם בישראל ולא בקליפורניה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מוזיקה רבותיי!
עידן 11.10.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©