הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אווירה של מועקה
 
ביום כיפור אורטל ניצחון מתנתקת מהכול, עורכת חשבון נפש ארוך ומנסה להתמודד עם הבחירות שעשתה
מאת אורטל ניצחון | 01.10.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

אני עובדת בגן ילדים בני שנה עד שנתיים או כמו שהילדים אומרים – שתיים. כיף לצפות בתמימות הזו, בחוסר הידע על העולם ובהתלהבות מכל שטות כמו בובה של טלטאביז או לגו. אלא שבמקביל עוברת בי המחשבה מה היה קורה אם הם היו יודעים מה מצפה להם. כשהכנו להורים לוח שעות של חופשות החגים. אחת האימהות שהגיעה לאסוף את ילדה, וקראה את מה שהיה כתוב על הלוח אמרה שאין לה כוח ליום כיפור. לתומי שאלתי אם זה בגלל הצום הקשה, והיא צחקה בקול ואמרה שזה בגלל האווירה הדיכאונית.

 

היא הייתה יפה להפליא, עם זוג נעליים שרואים רק "בסקס והעיר הגדולה" ואימא לילד חכם ונאה. שאלתי את עצמי מדוע לאישה שנראית שיש לה חיים מוצלחים קשה ביום כיפור, למרות שגם אני לא אוהבת את היום הזה מהסיבות שלי, העיקרית היא חשבון נפש ארוך שאני עורכת במשך 25 שעות בלי אפשרות לברוח לסרט או לשיחת טלפון, מקסימום לדבר עם חברים. אנשים תמיד יחפשו להאשים אחרים בטעויות שלהם. זה בסדר, לא כולנו מושלמים, והאמת היא, שרובנו אפילו לא קרוב לכך (חוץ מבר רפאלי כמובן).

 

הקושי להתמודד עם המציאות הוא מה שגורם לנו להירתע מיום כיפור, לסלוד ממנו ולחכות שייגמר. כל אלה באצטלה של הרצון הרב לשתות, לאכול, לעשן סיגריה או לנסוע באוטו ולשמוע מוסיקה. זה יום שאיננו מבוסס רק על צום אלא על העובדה שאנחנו מתנתקים ממכשירי החשמל והטלפונים הניידים. כל אחד, בין אם זה אחרי שהוא הלך ברחבי השכונה עם חברים מהיסודי או מהתיכון ישב בסלון עם הוריו וחשב על כל מה שעבר עליו במהלך השנה, יודע כמה קשה להריץ בראש את הבחירות שעשינו. זו אחת הסיבות שהיום הזה הוא כל כך שחור וכבד.

התרכזתי באחרים במקום בעצמי וככה אני היחידה שנפגעה מכך
תצלום : sxc. תצלום לובי: מורן חלפון

אצלי זה בא לידי ביטוי בעקשנות ובחוסר השקט שמסרבים להניח לי והמחשבות שמתרוצצות במהלך היממה. אני תמיד מוצאת את עצמי מתוסכלת בסופו, עם אפשרויות רבות ורצון עז לשיפור המצב הקיים. נזכרת בכל האנשים שליוו אותי בדרכים שבחרתי ובמיוחד אלה שפספסתי, על אנשים שאיבדתי או אלה שאיבדו אותי. זיכרונות שתקועים עמוק עמוק בתת מודע ומוצאים להם את הדרך החוצה בדיוק אז. כמו ריב עם חברה - שעד היום לא השלמנו, ואני אפילו לא זוכרת על מה הוא היה או על פרידה כואבת שתישאר כך לתמיד, ברצון חסר סיכוי לשמוע סליחה.

 

יש לי מגרעות כמו נטייה להתעצבן מכל שטות, לקחת דברים ללב, לנטור, לא לשכוח, וקושי לסלוח כי אני לא חושבת שאני צריכה.  אני מכירה הרבה אנשים אבל מעט מהם הם בני אדם. זו הסיבה שאני לא מרגישה אשמה על כך שאני זוכרת את הרגשת האכזבה השורפת שהייתה לי על מה שעשה החבר לשעבר, ולא על העלבון שחשתי מהחברה, שהכירה אותי הכי טוב, ושידעה בדיוק אילו מילים פוגעות להגיד לי כשרבנו. הרי אם אסלח להם פשוט איפגע שוב ולא אלמד מטעויות.

 

אז לפעמים אני מרגישה כמו משוגעת, כי יש בי שני צדדים. לרוב אני טובה, אוהבת ותמיד אהיה שם בשביל האנשים שאני אוהבת ושקשורים אליי עמוק בנפש. אך, חלילה, אם מישהו יפגוש את הצד הלא נכון שבי. אני לא שוכחת ולא סולחת, הכאב יישאר וכך גם הכעס. המצפון אמנם יבקש להניח לעבר, אבל כבר מזמן הבנתי שאני לא כזו, ונדיר שאני אשתנה. אז אני משתיקה את אותו, ונותנת לאינטואיציה להוביל. והיא אוהבת לנקום.

 

בחשבון הנפש ניסיתי לשחרר, לסלוח ולוותר. זה לא קל עם שם משפחה כמו שלי. תמיד הייתי תחרותית וזה מתיש. לאט אני מבינה שזה בסדר לוותר ולהיות בוגרת, זה אפילו עדיף. הנפש מבקשת לכאוב ולהכאיב אבל גם היא מתעייפת אחרי זמן מה ואני סחטתי אותה מכל כיוון אפשרי. כשהתעלמתי, כשבכיתי לקירות, כשדיברתי לאנשים ולא איתם, כשהתרכזתי באחרים במקום בעצמי וככה בעצם אני היחידה שנפגעה מכך. הנשמה שואפת לשקט בסופו של דבר, ואני כמעט ולא נתתי לה.

 

המחשבות למחרת הן על ההשלכות והתוצאות של מעשינו - לאן הגענו, באיזו דרך ומה המחיר ששילמנו. האם יש לנו מטרה ולאן מועדות פנינו מכאן? גם אם תשאלו אדם בן 70 את אותן שאלות הוא יפחד באותה המידה מהתשובות, למרות שכנראה הוא השיג את כולן. מה שרק מוכיח שכולנו אבודים ורחוקים מאוד מלהיות מושלמים. הגיע הזמן לפתוח את הקופסה, לשאת באחריות, וללמוד לקראת הבאות. כדי שביום כיפור הבא לא יהיה לי ממה לפחד או להיות מתוסכלת אלא שארגיש מלאת סיפוק והגשמה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©