הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא זו הדרך
 
אחרי שהתמרמרה בקורס לרענון הנהיגה, בו בילתה עם מוקיונים שזרקו הערות ציניות ובדיחות בינוניות, אריאלה אביר מודיעה שלא חל שום שינוי בהרגלי הכביש הנוראים שלה ושלנו
מאת אריאלה אביר | 05.10.2012
 

216 שקלים חדשים מכיסי הלכו לעולמם לפני כשבועיים, בלי שיכולתי לעשות ולו דבר להצילם. כמו צו 8 השולח אדם אל עבר הלא נודע, כך הגיע אליי בדואר הזימון לקורס לרענון הנהיגה, ממנו כל כך חששתי. מתברר שהעולם בנוי מצירופים של אירוניה מתמתחת, שכן הקשר בין "רענון" למה שהתרחש במציאות - מקרי בהחלט.

 

האירוניה רק חייכה וצחקקה מרחוק כשהוחלט שהקורס יועבר ביום הראשון לשנת הלימודים החדשה, בבית ספר המתהדר בשם "קמפוס השפלה". משפיל היא ללא ספק המילה שמתארת בלשון המעטה את 12 השעות שנלקחו מחיי באכזריות, בהן הזעתי בכיתה ללא מזגן. איתי, התאספו בחדר כ-40 צעירים בעלי שני מאפיינים משותפים. האחד, לכולם מלאו חמש שנים מתאריך הוצאת רישיון הנהיגה. והשני - רמת מירמור השואפת מעלה, מעלה, מעלה, כדברי צביקה פיק.

 

ייאמר לזכותו של המרצה, כי חוסר המוטיבציה מצד התלמידים לא גרם לירידה בהתלהבותו מהחומר הנלמד. הוא ירה שאלות לחלל החדר, ופיזר בדיחות בניסיון נואש להשיג כמה חיוכים מעולפים מהפרצופים שכן הופנו אליו. ואז, ברגע שבו מרוב שקט ניתן היה לשמוע עכביש אקראי חולף על פני אחד הקירות, הוא פתח את פיו. לבוש בג'ינס וחולצה כחולה ושרשרת זהב מבצבצת על צווארו, נגלה בפנינו ליצן הכיתה. באותו רגע הבנתי כי כל אחד הגיע לעולם עם תפקיד מסוים, וזה של הערסים הוא להכניס קצת חיים לקורסי רענון הנהיגה.

אם האבא נוהג כאילו שאר המכוניות בכביש הן קונוסים, אין סיבה שילדיו ינהגו אחרת
תצלום: שלי שליו. תצלום לובי: מורן חלפון

אחריו, כפטריות אחרי הגשם, צצו כמה מוקיונים שניסו לרשת את מקומו. כל אחד זרק הערה צינית כתגובה למלים שיצאו מפי המרצה, וכגודל התחרות, כך הפכו הבדיחות לבינוניות יותר. למשל: החוק אולי אומר שצריך לנהוג כששתי שתי הידיים על ההגה, אבל "וואלה, כשאני שם שתי ידיים על ההגה, אני מרגיש כמו אישה". המרצה הציג מצב היפותטי בו ילד קופץ לכביש, ואנחנו הנהגים פוגעים בו, ושישה בחורים הסבירו לו למה כל האשמה נופלת על הילד ואימו, וחלילה לא עליהם. באותו רגע צחקנו לא כי מצחיק אלא כי עצוב.

 

ויכוח של רבע שעה נגרר לאחר שהמרצה הסביר את חוקי העקיפה בכביש. המוקיונים גיחכו בבוז, ופסקו שהוא כנראה לא נוהג מספיק בכבישי ישראל. "אצלנו בארץ הנהג השני יגביר מהירות, רק כדי שלא תעקוף אותו" אחד מהם הסביר לו, וכולם החליפו ביניהם סיפורי הבהובים וצפצופים פרי עטם. ובאמת אי אפשר לצפות למשהו אחר מבני 20, שכל חייהם הורגלו להתנהג כמו הוריהם. אם האבא נוהג כאילו שאר המכוניות על הכביש הן בסך הכול קונוסים כתומים שיש לזגזג ביניהם, אין שום סיבה שהבן או הבת ינהגו אחרת.

 

חבל שמאלצים אותנו להגיע ליומיים של הדרכה שנופלת לרוב על אוזניים שפשוט לא שומעות או מקשיבות למה שנאמר, כי הדיסק החדש של עומר אדם מתהדהד בהן. אם באמת רוצים ליצור שינוי בהרגלי הנהיגה הנוראיים שסיגלנו עם השנים, זו בהחלט לא הדרך. מספיק מבט קצר במהדורת חדשות כדי להבין שצריך לנקוט צעדים הרבה יותר קיצוניים ומשמעותיים. בינתיים 216 השקלים שלי הלכו לעולמם בגלל נהיגה בארץ ישראל, ואני מקווה שאני לא הבאה בתור.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©