הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כן, לב שבור הוא לב שלם
 
חודשיים לאחר הפרידה הכואבת מבן זוגה, אביטל לוי עסוקה בהחלמה ממנה, אבל פגישה מקרית קלקלה הכל
מאת אביטל לוי | 05.10.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

 

האמנתי לו כשהוא אמר שהוא אוהב אותי וחיבקתי אותו בכל פעם שהיה צורך. אהבתי את המגרעות שבו והעיניים שהסתירו כל כאב שחש. עפתי עם הרוח שהוא נשף מעליי וחייכתי לעברו גם כשהיה עצוב. אהבתי רק אותו. כשהלך, והפעם לתמיד, הוא דמע. הייתי קרה וחסרת רגש, אבל בפנים נהרסתי. לא חלפה דקה וגם עיניי הרטיבו כל פינה יבשה בפניי. היכולת שלו לנגוע עמוק כל כך בנשמתי, יצרה את הפגיעה הכי קשה. אך אני חייבת להמשיך הלאה. בשבילנו.

 

מישהו אמר לי פעם שלב שבור זה לב שלם. חייכתי אך לא הבנתי את ההיגיון מאחורי המילים. היום, כשאני עוברת תהליך ארוך של חיבור הלב החצוי, אני מבינה. אם אכן לא נועדנו להיות ביחד למה כל כך קשה עכשיו? מסביב כולם אומרים לי להיות חזקה ולמחוק אותו מהחיים שלי. אך אני לא באמת יודעת איך עושים זאת. זו אומנם קלישאה נוראית, אבל הזמן באמת מרפא את הכאב.

 

המחשבות כבר מקיאות את שמו. בלילות כשעיניי נעצמות הוא מופיע תמיד בחלומותיי שלוקחים אותי למקום בו רק אני והוא נמצאים וגם שם אנחנו כבר לא ביחד. אני רק מסתכלת עליו ומנסה להיאחז בזיכרון אחד מתוק שיעביר את הבוקר ויגרום לי לחשוב עליו שוב. הקושי הוא רב כשאני מתמודדת עם ההשלכות שהחלום הותיר בי ביום מלא הרהורים ושקט.

 

שאיפת עשן הסיגריות שורפת את ליבי בתקווה שיישרף בו גם משהו ממנו
תצלומים: sxc

 

לבסוף, כשהחלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהשתחרר מהמצב הזה חרטתי בראשי שזהו הסוף למבטים האובססיביים כל שתי שניות לעבר הטלפון שאולי הוא יצלצל, לתירוצים העלובים שיגרמו לי לשלוח לו הודעה סתמית ולשמיעת השירים המלטפים והמכאיבים שמזכירים כל רגע קטן שביליתי בחיקו. חיפשתי אנשים שאוכל להזדהות איתם, כך הנחמה גדולה יותר. המחיקה שלו מרשימת החברים שלי בפייסבוק בוצעה בדפיקות לב מואצות  וגרון שכמעט נחנק.

 

שאיפת עשן הסיגריות שורפת את ליבי בתקווה שיישרף בו גם משהו ממנו. היציאות כל חמישי בערב נראות חסרות טעם בלעדיו, אך עם הזמן לומדים להתמודד וליהנות גם מהריקנות שצמאה להתמלא. התמודדות עם קשר חדש שבו תמיד עורכים השוואות חסרות תקווה להמשך והמחשבה להתחיל הכול מהתחלה עם אחר גורמות לי להיאחז יותר באהבה שהייתה מכאיבה ומחייכת.

 

עברו חודשיים מאז, וכמו הזמן שמו עובר לאיטו ונשכח או לפחות כך חשבתי. אך כשראיתי אותו במקרה בבר השכונתי, שהיה עד לא מזמן הפאב שלנו, הבנתי שאת התחושה שהוא גורם לי להרגיש אף אחד לא ייקח. המבט הקר והחם שהיה בינינו מילא את כל התקופה האחרונה. אבל הגאווה שוב ניצחה, ואני נותרתי עם הציפייה הגדולה לפגוש בו שוב, בדיוק כמו אז, באקראי. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©