הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מדחיקים ובוכים
 
שירה יצחקי חושבת שאם נתנתק מהדעות הקדומות, ונקשיב באמת למילים של "עניין של הרגל", נבין שהשיר מדבר על משהו שידענו מזמן, אבל התקשינו להודות בו
מאת שירה יצחקי | 23.10.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

חרם בפייסבוק, סירוב מוחלט להשמיע את השיר במרבית תחנות הרדיו וקריאות גנאי כלפי אחד האמנים המוכרים בארץ. כל זה רק בגלל שיר אחד. רבים וטובים לפני יזהר אשדות ושירו "עניין של הרגל" הביעו ביקורת על צה"ל בשיריהם. אביב גפן צעק שאסור לבכות אבל מותר למות בשירו "אמא תראי" ומיקה קרני שרה ב"מלחמות כאילו", על ילד שמחזיק רובה ולומד לשנוא ולשחק במלחמות. אבל מה יותר טוב מלהקה צבאית, להקת הנח"ל, ששרה על הנער שחזר מהמלחמה ופניו נותרו שונים ("הייתי נער"). כל זה בלי מרד וללא חרם.

 

"עניין של הרגל" מדבר על הרגלים שנוצרים ואנשים שמשתנים. צה"ל לא מסתיר את הרצון שלו לשנות אנשים. כל מפקד בטירונות מתחיל אותה במשפט "באתם ילדים ותצאו גברים". לוקחים ילדים בני 18, שמים אותם רחוק מהבית ומחליפים להם את החברים, הבגדים והשיער. מחנכים אותם למשמעת ברזל, וגורמים להם להבין שבסופו של יום רק צריך להתרגל לכל זה כדי להשתלב בקבוצה שנקראת צבא הגנה לישראל.

אף אחד לא מכין את התלמידים מהתיכון לאפשרות שיצטרכו בקרוב להרוג אנשים
יזהר אשדות בהופעה של "תיסלם" בחוף אכזיב. תצלום : Noa Cafri

צה"ל מחנך לדיוק בזמנים, חתירה למגע ולעמידה ביעדים. מלמדים את החיילים איך לאחוז בנשק, איך לכוון ואיך לירות. הם לומדים להזהיר אזרחים בעברית ובערבית - "עצור או שאני יורה". אבל אף אחד לא מכין אותם להתמודד עם המעבר מבית ספר התיכון לנשק חם, ולאפשרות הממשית שבמהלך שלוש השנים הבאות הם עלולים להרוג מישהו. שבעה חודשים של טירונות מתרכזים רק באימונים פיזיים. רוצה תמיכה נפשית? לך לקב"ן. אבל בגלל שזו מילה גסה שנשמעת כמו "שחרור מהשירות הצבאי" מעטים החיילים שמוכנים להתקרב לשם.

 

מי שקורא את מילות השיר כשהוא מנותק לרגע מדעות קדומות ומההחרמות בפייסבוק, יכול בטעות לגלות מידע שכולם כבר מכירים: שפחד מוביל לאלימות, שאדם שחווה אלימות מקרוב ירגיש יותר בנוח לעשות זאת שוב ושמי שתשוש ושחוק נוטה להיות פחות רגיש ומלא חמלה כלפי הזולת, במיוחד במצבי קיצון. אין שום סודות כמוסים, הוא מגלה לנו דברים שכבר ידענו ופשוט לא רצינו להודות בהם.

 

הכעס שמופנה כלפי הזמר הוא מיותר. הרי הוא לא מפנה אצבע מאשימה כלפי אף אחד, רק מניח מראה שניסינו להתעלם ממנה כבר הרבה זמן. פתאום יש ברדיו מישהו שאומר שלהיות חייל קרבי זה שוחק, קשה ויכול להשפיע על ילד בן 18. שכן הם עדיין ילדים, כאלה שההורים עוד מתלבטים אם לתת להם את המכונית בסופי שבוע. בשנה שעברה הם היו בתיכון, ומקרי אלימות דווחו ליועצת ולמנהלת, ועכשיו הם עם נשק חם, נשלחים לתפוס קו, ובמקום מורה שמלמדת אנגלית, יש מפקד שמלמד איך יורים.

 

אמנם אשדות הוא לא זמר זועם ובועט, אבל בהחלט ברור לו שיש דברים שידועים לכולם אבל שלא רוצים לשמוע אותם. "פרצופה של המדינה" ששר ב"תיסלם" היה נכון אז וגם היום. קרוב לוודאי ש"עניין של הרגל". גם יהיה נכון, תקף וכואב בעוד שנים רבות.

 

__________

 

 

עניין של הרגל - שיר קומפני חושבת שהאלבום החדש של יזהר אשדות הוא בינוני ברמתו, וכי השיר שעשה רעש עצום הוא בעצם תרגיל משובח בשיווק

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. טור נהדר
רותם 13.08.2013
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©