הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אין לי שום תקווה
 
מה היא כבר ביקשה? אהבה קטנה ומטריפה? אם זה מנחם - צרת רבים חצי נחמה (אבל זה לא)
מאת נועה ברודצקי | 24.11.2007
 

מעולם לא אהבתי קיטש או מחוות רומנטיות. מעולם לא הייתי בטוחה ברגשות שלי כלפי אחרים. מעולם לא הייתה לי מערכת יחסים מחייבת וארוכת טווח. בכל זאת החלטתי, יותר נכון אימי החליטה בשבילי, ש"צריך להתמודד עם הנושא". אחרי הכל אני בת 23 והגיע הזמן להתחיל.

אני מודעת למה שמפריע לי להצליח בנושא (קרי: ציניות ואגו). אדם ציני הוא אדם שלא מוכן לוותר לעצמו, לתת לרגע לסחוף אותו, תמיד מחושב עם טון ממורמר ותמיד לוקח הכל בעירבון מוגבל. אדם בעל אגו גדול לא יכול להרשות לעצמו להיות תלותי, ולתת את כולו למישהו, בלי להיות בטוח במאה אחוזים מה התמורה שיקבל. אולי זוהי ראייה שלי בלבד, של בחורה שעדיין לא חוותה אהבה אמיתית.

החלטתי לחקור (מחקר לא אמפירי, יש לציין) נושא רגשני זה בצורה רציונלית. להבין אם יש בעיה קולקטיבית במציאת אהבה או שבאמת האשמה נופלת עלי בלבד. ברשימת המלאי שלי יש שתי דודות (משני הצדדים): אחת גרושה פעמיים, השנייה גרושה שלוש פעמים. הבת של אחת מהן מבוגרת ממני בכמה וכמה שנים ועדיין רווקה. חברה טובה שלי נמצאת בקשר עם בחור כבר שנתיים, ולפני חודש הם כמעט נפרדו. חברה אחרת לסבית, ונמצאת בקשר שנפסק ונמשך לסירוגין. יש לי ידיד הומוסקסואל (כמו לכל בחורה שמכבדת את עצמה) שהיה לו חבר במשך שלוש שנים אבל הם כבר לא ביחד, ועוד כהנה וכהנה מכרים וידידים, שלא מצליחים למצוא אהבה יציבה ורצופה למרות החיפוש הבלתי פוסק.

החלטתי לחלק את מחקרי לסביבות עבודה שונות של קשרים: נשים עם נשים, נשים עם גברים וגברים עם גברים ולבדוק אם יש לנו תקווה?

קשה למצוא משהו אמיתי. תנו כבר אהבה
תצלום: SXC

פניתי לאנטיתזה שלי - חברה טובה שמזמן לא דיברתי איתה. היא רגשנית, נותנת מעצמה ומתמסרת לקשר. כזאת שרואה סרטי קיטש ובוכה. היא חוותה שתי אהבות גדולות בחייה, ועכשיו אין לה קשר מחייב. נדהמתי לגלות בשיחת טלפון אחת שהיא התייאשה, הפכה לאדישה ומרוקנת מתוכן, כהגדרתה. בשנה האחרונה, לאחר שנכוותה במערכת יחסים, היא פשוט עברה מקשר עם בנות-אהובות רק לדייטים. היא לא מתחברת, לא מתקשרת, לא מוצאת את הקליק הנעלם, אבל כן מוצאת את עצמה פעם אחר פעם מבצעת את השיחה המפורסמת "זו לא את זו אני".

נעצבתי לשמוע ולכן הלכתי איתה לפאב בערב נשים כדי להבין יותר טוב. האווירה שם הייתה מנוכרת, מאימת קצת ובעיקר חשוכה. הרבה בנות על כל סוגיהן נמצאו בפאב - החל מאלו שיעשו בעתיד הלא רחוק רשיון על משאית ועד אלו שנוגדות כל סטריאוטיפ אפשרי על קהילה נשית זו. הבנתי את הקושי שלה במציאת בת זוג, במציאת משהו אמיתי.

המשכתי לתצפית הבאה שלי.

דיברתי עם חברה טובה שנמצאת בקשר כבר שנה ואפילו גרה עם הבחור. בעבר היא הייתה במצבי ואף איבדה אמון באהבה לאחר שבגדה באהבתה הראשונה, ובדיעבד התברר שגם הוא בגד בה. הלכתי איתה לדאנס בר. אני מצטערת להגיד שהאווירה שם לא הייתה פחות מנוכרת, ואף יותר מזויפת מהפאב של הלסביות. גבר רואה אישה. אישה רואה גבר. גבר שותה שוט. אישה לוגמת וודקה רד בול, ואם היא מנסה להיות יותר מעודנת - כוס מרלו. גבר כבר לא רואה את האישה. הוא רואה אובייקט. הוא רואה דמות מעורפלת מבעד למסך עשן, לשיער הגולש ולחיוך מאולץ. אישה לא מסתכלת על הגבר. היא רואה שתייה חינם. היא רואה טרמפ הביתה. היא מבקשת ממנו סיגריה, למרות שהיא לא מעשנת. לחברתי היה מזל למצוא את אהבתה הנוכחית בטיול בסיני.

אני לא סומכת על המזל.

פניתי לידידי ההומוסקסואל. הוא, לדבריו, נפרד מבן זוגו משתי סיבות עיקריות: ערכים מנוגדים והקושי של בן זוגו לצאת מן הארון. הלכתי איתו ל"מועדון ברזילי"- המקום היחיד שאני מכירה שמתקיימים בו ערבי גייז ושהייתי רוצה להעביר בו ערב. שלא כמו בשני המקומות הקודמים האפופים מסך עשן, ובהם אווירה מנוכרת, נכנסתי לעלטה מוחלטת ולאווירה חמה יתר על המידה. הבזקי אור מסנוורים, אף לא פרצוף אחד נראה בבירור, גברים נטולי חולצות ושערות מקפצים להם כמקשה אחת כאשר כולם רוקדים עם כולם, ובסופו של דבר אווירת כאוס מזוויעה.

זאת אני או שמשהו רע קרה לדור שלנו? זה האגו והציניות שלי או שאולי כולנו מונעים מגחמות וחיפושים עצמיים? אולי זאת רק אני הרווקה האולטימטיבית? אולי זו הסביבה שלי? אני אהיה קונפורמיסטית ואכתוב - אולי זו התקופה ובעוד שבוע פתאום החיוך שלי לא יהיה מאולץ, מסך העשן יתפזר, וגם אני אהיה בהתחלה של קשר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לא להתייאש
משמיד העולם 17.12.2007
 
 
2. התמונה השלמה
מישהי שמבינה 18.12.2007
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©