הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה דפוק, מי דפוק
 
דנה ברודר שצפתה בתוכנית "דייט בחשיכה" התחברה לריגוש המלווה פגישה עיוורת, אבל שמחה שהיא כבר לא רווקה
מאת דנה ברודר | 30.10.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

הקדימונים שרצו על המרקע לכבוד עליית התוכנית "דייט בחשיכה" בהנחיית ירון ברובינסקי, העלו בי גיחוך קל. הייתי סבורה שתוכניות השידוכים נעלמו מן העולם בשנות ה-90. והנה, הז'אנר חי ובועט ואפילו מיובא מחוץ לארץ. עוד לפני הצפייה שיערתי מה אוכל למצוא בה, ויש לומר כי ציפיותיי התממשו, ואף נוספו להן הפתעות לא נעימות. בתוכניות כאלו ניתן למצוא טיפוסים סטריאוטיפיים, שיגידו בדיוק את מה שמצופה מהם, גם אם זה מזעזע או חסר טאקט.

 

בכל פרק מגיעים שלושה גברים ושלוש נשים לווילה מפוארת בה הם מנהלים זה עם זו דייטים בחדר חשוך. ניכר כי נעשה ניסיון לגוון במשימות, ולהציג את המשתתפים בצורה הכי מעניינת שניתן. לאחר פגישה ראשונה בה הם נפגשים בחדר חשוך כולם ביחד, עליהם להחליט עם מי מהנוכחים ירצו להמשיך לפגישה נוספת בחשיכה ולהזמינם על ידי שליחת מכתב.

 

את הרושם שנוצר אצל המשתתפים מהמפגשים, הצופים כמובן זוכים לשמוע במלואו. בין היתר, ניתן למצוא בין הרשמים אבחנות רדודות כגון: "היא בחורה שמבלה. נראה לי שהיא בדיוק בשבילי" או "אני לא מאמינה שהוא גר עם אימא שלו". בעוד שכביכול נושא החשיכה מנטרל את עניין הרושם הראשוני מהמראה, ניתן להבחין מהר מאוד כי הוא נבנה בזכות מה שבוחרים להגיד במפגש, וגם מה שלא. במהלך הצפייה התכווצתי מדי פעם במושב באי נוחות,  נזכרת בתחושת המבוכה והריגוש המתלווה לפגישה ראשונה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בדייט ראשון בחשיכה.

בתוכניות כאלו ניתן למצוא טיפוסים סטריאוטיפיים, שיגידו בדיוק את מה שמצופה מהם
תצלומים: צילום מסך

כחלק מהניסיון להכניס פן קומי, פעמים רבות המשתתפים מוצגים בצורה מגוחכת. על פניו התוכנית נוגעת בנושא כאוב בעבור רבים, החיפוש הכושל אחר זוגיות. אך במקום לגרום לאמפתיה, היא בעיקר מעוררת לעג כלפיהם. בין הטיפוסים המככבים שוב ישנה הבחורה הבטוחה בעצמה, שבגיל 29-30 כבר יש לה קריירה מצליחה, אולי אפילו דירה משלה והיא לא מוכנה להתפשר על כל בחור. בהמשך היא עלולה להתגלות כפרח עדין ושברירי, שרק כלפי חוץ מציגה את עצמה כקשוחה. בפרק השלישי נחשפה מישהי כזו שגם האמינה בקמעות ובברכות של רבנים. הגילוי זכה לתגובות קשות מצד הגברים, ולבסוף היא גורשה מהווילה בעודה רווקה.

 

בגזרת הבנים, חזר על עצמו מוטיב הגבר הפרוע, החתיך, חסר העכבות, שהחליט שעליו להתמסד עם בחורה שאפשר להביא הביתה. בשתי הקבוצות נמצאו טיפוסים שממבט ראשון נראו מעניינים וחביבים, והצופה תוהה מה דפוק בהם? אך במהלך התוכנית הוא מבין בדיוק למה הם עדיין לבד. ברובינסקי מתפקד על תקן החתיך התורן, והמצלמה משתהה רבות על פניו היפות. בשונה מפיני טבגר, מנחה "היפה והחנון" המשתתפים לא יכולים להזדהות איתו. הוא לא שנון במיוחד, ולא מנצל הזדמנויות פז כדי לעקוץ אותם בסיטואציות מתבקשות. הוא בעיקר עציץ שנעים להסתכל עליו.

 

לקראת סופו של כל פרק מתווסף אלמנט של מתח קל, סביב הבחירה של אחת הדמויות בין שני מתמודדים יריבים. רק בשלב זה הניסיון לעורר אמפתיה עובד. הרגשתי שלבי נשבר עם לבו של המשתתף שלא נבחר. למרות הפן המטופש, אם מצליחים להסתכל מהצד על המצב בלי לשפוט יותר מדי, יש בתוכנית גורמים שהופכים אותה למסקרנת, מותחת ולעתים גם מצחיקה. זה יכול להספיק לארוחת ערב מול הטלוויזיה, בלי להכביד על הצופה. לבסוף נותרתי עם מסקנה אחת ברורה: עולם הרווקים/רווקות הוא קר ואכזר, לא משנה לאיזה פורמט הוא נדחס, ואני שמחה מאוד שאני כבר לא חלק ממנו.

 

 

 

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©