הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק טוב
 
לירן עבדי מאוכזב מהאלבום החדש של מלך המוסיקה האלקטרונית Deadmau5. לדעתו, הוא לא עמד ברף הגבוה שהאמן הציב בעבר
מאת לירן עבדי | 23.11.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

ג'ואל תומאס צימרמן, המוכר יותר בשם הבמה Deadmau5 הראה ב-2010 שאלבומו הקודם For Luck Of a Better Name  לא היה הצלחה חד פעמית, ושחרר את 4x4=12 המכיל פנינים מוסיקליות כמו Sofi Needs a Ladder, Cthulhu Sleeps ו-Raise Your Weapon שזכו להכרה בינלאומית. האלבום גרם להכתירו אותו באופן לא רשמי כיורש של הצמד האגדי  Daft Punk ולמלך העדכני של מוסיקת ההאוס האלקטרונית.  

 

לפני חודש שוחרר האלבום החדש מבית היוצר של הפעלתן שזכה לשם: Album Title Goes Here שכנראה מנסה להתחרות בקודם בתחרות השם המוזר ביותר. הוא מורכב מ-13 רצועות, רובן מהסגנון איתו Deadmau5 מזוהה, מוסיקת ההאוס. אמביינט, פרוגרסיב, אלקטרו ואפילו טיפה רוק והיפ-הופ, לוקחים חלק בחגיגה. כולם זוכים לשנות את הגוון המוסיקלי שלהם בהתאם ליכולותיו היצירתיות של האמן, ומתבטאים בצורות שונות ומיוחדות.

 

לאלבום קדמו שלושה סינגלים. כולם זכו לככב במצעדים רבים ברחבי העולם. הראשון, Maths ששוחרר באופן רשמי בפברואר, הוא אלקטרו-האוס מדויק של משחקי באס וסינתיסייזרים, שלפרקים הריח מדי כמו להיט דאפט-פאנק. הצלחתו הייתה ידועה מראש, והוא הוביל את מצעדי הדאנס הנחשבים. הבא אחריו היה The Veldt שכולל ברקע שירה של זמר אלמוני בשם כריס ג'יימס ש-Deadmau5 הכיר דרך טוויטר. נוסף לשירה הנהדרת של ג'יימס, הפעם האמן הלך על כיוון סולידי ועדין יותר, ושחרר אמביינט האוס קסום, שנשמע כמו אגדת ילדים שמספרים לפני השינה. המנגינה העדינה שמלווה בתופים קלים לא מכבידה על אווירת החלום שהמאזין שרוי בה, ומצליחה להפוך את השיר לעוד להיט ברזומה של היוצר.

נשמע כמו אגדת ילדים שמספרים לפני השינה. ג'ואל תומאס צימרמן, Deadmau5
תצלום : Octavio Ruiz Cervera. תצלום לובי : צילום מסך מתוך The Veldt

הסינגל האחרון, ששוחרר לפני יציאתו של האלבום היה Professional Griefers שהופיע גם במשחק המחשב FIFA13. מדובר בפצצת האוס אלקטרונית שיורה ללא הפסקה בכל כלי הנשק: סינתיסייזר אדיר שמלווה גיטרה חשמלית ביחד עם תופים עבים ובליווי הזמר ג'רארד וואי, סולן להקת My Chemical Romance. בלי ספק, הוא אחד מלהיטי המסיבות הבולטים באלבום.

 

מלבד שלוש ההצלחות הללו, משהו עדיין חסר. רצועה מס' 4 Fn Pig מובילה את המאזין להאוס קלאסי עם בס דדמאוסי מוכר, אבל פרט לכמה קטעי חיבור מעניינים, היא לא מתקדמת לשום מקום. אחרי אמצע השיר, הקטע כבר מתחיל להישמע כלופ, והסאמפל החוזר שברקע רק מתיש את המאזין עוד יותר. Superliminal מנסה לשחזר את הצלחת Cthulhu Sleeps מהאלבום הקודם. הוא משחרר האוס פרוגרסיב עם מלודיה קצרה ועדינה שהופכת למפלצת באס עמוקה. הקטע עצמו טוב, אבל עדיין לא מתקרב לקודמו המיתולוגי.

 

החל מרצועה מס' 8  המצב רק מידרדר. קטעים בלי הרבה בשר או אופי, כמו Take Care of the Proper Paperwork הלא-ברור ו-October הפשטני והמשעמם גורמים למאזין לחשוב שבשלב מסוים היוצר מטורונטו רצה מעט מנוחה והפסיק להשקיע. אולם הדרך משם לא רצופה כישלונות מוחלטים לגמרי. למשל רצועה מס' 9  Closer היא אמביינט קופצני שיכולה בכיף להשתחל לסטים במועדוני איביזה. גם ב-Telemiscommunications הרצועה האחרונה, צלילי הפסנתר והקול של אימוג'ן היפ הופכים אותה לחוויית חושים מעניינת.

 

בכל זאת, משהו כאן מרגיש מפוספס. כנראה שלרף הגבוה שהציב האמן ב-2010 יש יד בדבר. שהרי לא מדובר באלבום רע, אבל בהחלט ממוצע ביחס לקודמו. אמנם זהו אלבום טוב ואיכותי שכיף להאזין לו, אך לצערי, במונחים של Deadmau5 הענק שהתרגלתי להכיר, הוא לא מבריק במיוחד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©