הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נקמה מתוקה
 
במקום לשבת על ספת הפסיכולוג, משורר לו אריק ברמן את יחסיו עם כל מי שמרגיז אותו וכולנו נהנים. (מלבד כל אלה שהוא סוגר איתן חשבון עשר פעמים ביום כשהוא מושמע בגלגל"צ)
מאת נתאלי פרחי | 24.11.2007
 

כל יוצר כותב על עצמו. זה די ברור. אם לא באופן גלוי ומוצהר, תמיד ניתן לראות בשיר את הדרך האישית שלו לספר לנו על עצמו ועל חייו. במקרה של אריק ברמן, קשה לקרוא לשירים שלו סתם סיפורים. הם נשמעים יותר כמו טיפול פסיכולוגי פומבי שהוא בחר להעביר לעצמו תוך כדי שיריו.

למי שטרם שמע או ראה את "מה עוד ביקשת?", "המתוקות האחרונות", ו"יום חדש נפלא" - דעו לכם שמדובר ביוצר, כותב ומלחין יוצא דופן במוסיקה הישראלית העכשווית. הטקסטים המיוחדים עוסקים בעיקר במערכות יחסים מההיבט הכי פשוט וישיר שבהן וגם אופן השירה של ברמן גם באופן ההגשה הופכים אותו לכל כך ייחודי.

הרצון להחזיר לאחרים, במיוחד לאחר סיום מערכות יחסים מדבר להרבה מאוד אנשים. זו הסיבה לפופולריות הגדולה לה זכו שירים אלו. במקרה של ברמן, הוא גם הצליח להוכיח דרכם שאין ממש קשר בינו לבין יתר "כנופיית רימון" - לא מבחינה מוסיקלית ולא מבחינה טקסטואלית, וכל מי שציפה ממנו שיהיה קרן פלס עם זיפים, התבדה מהר מאוד.

מכפיש בכיף. אריק ברמן
תצלום: המון ווליום הפקות

ברמן לא סתם מספר על מעלליו, הוא פשוט פורק את כל התסכול, העצבים, העצב והמרמור שקיימים בו על האקסיות, היחסים עם ההורים, שכר-דירה, כדורגל, ובעצם, מה לא? את הכל הוא מוציא, ועושה זאת בחן וברגישות כובשים. הוא חי את המילים של שיריו ומאפשר לנו הצצה אל תוך סצינות בחייו. כל מילה מוטעמת כך שנדמה שהוא לא באמת שר אלא מדבר. הוא לא צריך להתרכז בטונים ובאקורדים, השירה זורמת ממנו כמו דיבור יומיומי רצוף ושוטף.

וזו הגדולה והיופי שבשיריו. הם משמשים לו לא רק דרך לביטוי אומנותי אלא גם דרך לסגור חשבונות מהעבר ומהווה. הוא מגיש את שיריו משל היה על ספת הפסיכולוג, פורק את תסכוליו ומשתף אותנו במחשבותיו (ובמקרה של "המתוקות האחרונות" המשל הועבר גם לקליפ). ובעודו משורר את מעלליו, הוא עושה לעצמו תרפיה, ככה, על הדרך.

כשנשארים לבד, עם כמות כזו של כעס, עצב ותסכול – נקמה היא הפתרון המיידי שעולה בראש. ונקמות, כידוע, הן מתוקות יותר ככל שהן משפילות יותר. והן משפילות יותר ככל שהן פומביות יותר. ומה יותר מושלם מאשר להחזיר לכל אותן אקסיות קבל עם וגלגל"צ? זו שבגדה וברחה לצ'כיה - "בשבילי את אבודה, ובינינו, נדמה שגם בשבילך". זו שלחצה על חתונה - " לא מקפיץ אותך הביתה, בפינה יש תחנה". זו שמתסכלת אותו מינית ושורטת לו את הדרדס - "תגידי, איפה את חושבת שאת יושבת? בקרוסלה בקרקס?". וזו שחטאה בנורא מכל, וביקשה שיבחר בינה לבין כדורגל - "קראו לה הדס או הדר, אני לא מצליח לזכור".

כל אלו שקראו לברמן פרובוקטור או שוביניסט, פשוט לא רואים את הגדולה שבשיריו. לא רק שהוא מצליח בכישרון רב לשורר על מערכות יחסים, ההורים וכדורגל בכזו פואטיות ומלודרמטיות, הוא גם מעביר עצמו טיפול פסיכולוגי, תוך כדי, ונוקם באותן אקסיות שהותירו בו צלקות.

נכון, עכשיו בחורות רבות יחשבו שבע פעמים לפני שיסכימו לצאת איתו. כי מי מאיתנו באמת רוצה לשמוע כמה שונאים אותה כשהיא פותחת רדיו? אבל לדעתי, ברמן עלה כאן על פתרון מנצח. כי אם שירים הם לא רק ביטוי עצמי אלא גם אמצעי לפורקן תסכולים מצטברים, ואם הפרסום והפומביות הם שווי ערך לטיפול פסיכולוגי או לפחות לסדנת שליטה בכעסים מודחקים, אז תרשמו אותי עכשיו ל"רימון". גם אני רוצה ללמוד איך לעשות את זה. ואם לאריק ברמן מותר לעשות צחוק מהאקסיות שפגעו בו, אז כל מה שנותר לי לומר לכל מיני מחומצנות שעצבנו אותי לאחרונה זה: "חכו ,חכו שאני אכתוב איזה שיר".

רק שבמקרה של ברמן, אותו טיפול פסיכולוגי חשף את האמת הקטנה שמתחבאת מאחורי אותו כעס ותסכול מהמין הנשי. מתברר שמסתתר בתוכו בחור רומנטיקן ורגיש, שבסך הכל מתגעגע לאהבות הראשונות שלו. האהבה היא לא באמת פאסה. הוא פשוט איבד את התקווה אחרי כמה ניסיונות כושלים. ולמרות הכל נשאר אופטימי שעם הזמן יהיה יותר טוב, ו"מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אני האמת לא התלהבתי יותר מד
אדון תחת לחץ 17.12.2007
 
 
2. "אז למה איש גדול אתה כל כך עצוב"
סטודנט 17.12.2007
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©