הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבה אלינו מעולם אחר
 
הציפייה לאייפון שיחזור מתיקון, הפכה אצל ענבר בר-יהודה לחוויה מאתגרת ומרגיעה כאחד
מאת ענבר בר-יהודה | 26.12.2012
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

אסון כבד נפל על עולמי הקטן, אני, ענבר בר-יהודה, חייתי שבוע שלם בלי אייפון ושרדתי. כבר זמן רב הוא הראה סימני מצוקה כמו כפתור הבית שהפסיק לעבוד, והתקשה לעבור בין האפליקציות, כתמים צהובים על המסך שנצנצו מדי פעם, שיחות שהתנתקו בפתאומיות, ומכת המוות הסופית - אי יכולת להתקשר.

 

בהתחלה עוד הייתה בליבי תקווה שחברת הסלולר תוכל להציל לי את הילד. האייפון הוא מזמן לא רק טלפון נייד אלא חלק ממני, מכולנו. אני מאמינה שכל בעלי האייפון או המכשירים החכמים החדשניים יכולים להזדהות עמי.  מלבד הקשרים עם העולם, היכולת להתבדר והשעון המעורר, שלא לדבר על מספרי טלפון ותאריכים חשובים. ככל שהזמן עובר, והסנכרון בינו לרשתות החברתיות גדל, הוא הופך לשלוחה נוספת של המוח שלנו.

 

אחרי שחברת הסלולר לקחה את כספי ולא תיקנה את המכשיר, הרגשתי אבודה. חברי הטוב גוסס ואני לא מצליחה לעזור לו. יתרה מכך, לאור העובדה שנגמלתי כבר מהמחשב הנייד, אני זקוקה לו יותר מתמיד כאמצעי שעשוע בשיעור או בעבודה כשממש משעמם לי, אחרי שעברתי על כל העדכונים בפייסבוק ועל הדואר הנכנס. אז נצבט לי הלב - מה אני עכשיו עם עצמי? החלטתי ללכת לטכנאי פרטי שהבטיח לתקן את המכשיר תוך יום או יומיים שבהם אבוי, נשארתי בלעדיו. מה אעשה? איך אתעדכן? איך אספר לאנשים דברים? איך אתעד חוויות ותמונות משעשעות ויפות? בכלל לא חשבתי על איך אתקשר לעבודה או לאימא או איך אשלח מסרונים לחברים.  

הכי נוראי היה כשהעברתי אצבע לאורך המסך וכלום לא קרה
תצלומים : sxc

החלטתי לחפש מכשיר ישן ברחבי הבית, ולשמחתי מצאתי כמה, ואפילו מטען. והנה יש לי מכשיר מהדור הישן, שמתפקד רק כטלפון. כשטכנאי אומר יום או יומיים הוא מתכוון לחמישה ימים לפחות. היום הראשון היה נוראי. כל מספרי הטלפון של אנשים חשובים פחות או יותר, של אלו שהייתי רוצה להיות איתם בקשר אבל אני לא, ושל מי שהעדפתי לסנן, נעלמו כלא היו. אז גיליתי את נקודת האור הראשונה. פניתי לחבריי בפייסבוק בפנייה נרגשת: "מי שרוצה בחברתי ובאהבתי, אנא שילחו מסרון עם מספרכם ושמכם. אהבה מובטחת". זהו, למעשה, מבחן החברות מספר אחת. מי שהשיב הוא חבר, מי שלא, כנראה כדאי לבטל את החברות עמו גם בפייסבוק.

 

בהמשך גיליתי את הקושי לכתוב מסרונים כשכל מקש מסמל שלוש אותיות, כשהמקלדת לא מתרחבת, וכשמשנים את כיוון המסך ממאונך למאוזן. גם המשחקים פחות משעשעים, כשצריך ללחוץ על נקודה מסוימת כדי שיקרה משהו. והכי נוראי היה כשהעברתי אצבע לאורך המסך וכלום לא קרה. אבל, לאט לאט  נגמלתי.

 

עם הזמן, השיעורים הפכו ליותר משעשעים בלי הפלאפון שמעדכן מה כל אחד ואחת מחבריי לכיתה עושים בכל רגע. העבודה הייתה יותר נסבלת בלי מכשיר סלולרי שכל הזמן מזכיר לי שאני יכולה לעשות עם עצמי משהו אחר, אולי יותר טוב עכשיו. היום עבר עם פחות הטרדות בלי עשרות מסרונים מיותרים ולשמחתי, כל מי שרצה ממני יחס  והתכוונתי לסנן  אותו - לא חיפש אותי.

 

אני מאחלת לכולם שבוע רגוע, נטול לחצים ומאתגר כמו שהיה לי, אבל לא שחברכם הטוב, האייפון, יחלה או ימות. כי עכשיו כשהוא חזר, באמת שאין מאושרת ממני. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©