הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הוציאו לו את כל המיץ
 
למרות שמרי רבין נהנתה מהסרט האחרון בסדרת "דמדומים" היא התאכזבה לגלות שהיוצרים העדיפו את הנוסחאות הקבועות של הוליווד
מאת מרי רבין | 30.12.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

סאגת סרטי "דמדומים" היא אולי הסדרה הקולנועית המצליחה ביותר בימים אלה. אבל מי שראה את הסרט האחרון בסדרה "דמדומים 4: שחר מפציע - חלק 2" עלול לחלוק על כך. העובדה שחילקו אותו לשניים כבר הכניסה את הצופים למתח אדיר, וגרמה לציפייה לסיום דרמטי וטרגי. כמובן שזה לא נעשה סתם אלא בדיוק מה שהתסריטאים מליסה רוזנברג וסטפני מאייר והבמאי ביל קונדון רצו שיהיה.

 

הסרט המשיך כמובן לעסוק במשולש אהבה בין בלה סוואן (קריסטין סטיוארט) נערה יפהפייה בת 18, לאדוארד קאלן (רוברט פטינסון) הערפד החתיך, ולג'ייקוב בלאק (טיילור לאוטנר) האדם זאב שמוריד חולצה בכל סצנה אפשרית. אני באמת לא יכולה לחשוב על עוד דרכים להציג את משולש האהבה הזה כי הוציאו ממנו את כל המיץ. מתיש לשבת ולצפות בסצנות הללו שהיו כה צפויות. בלה לא תוותר על אדוארד בשביל ג'ייקוב, שתמיד יישאר בשבילה ידיד טוב. לא ציפיתי לשום תפנית מיוחדת בעניין. במיוחד לאחר שבחלק הראשון של "דמדומים 4 - שחר מפציע" נערכה החתונה של בלה ואדוארד במשך שעות והודיעה סופית על סיום הקשר עם איש הזאב.

 

הסרט מספר על בתם של בלה ואדוארד שנולדה כבת אלמוות מיוחדת, גדלה באופן לא רגיל והתפתחה מאוד מהר. קבוצה בעולם הערפדים, שמכונה וולטורי, מעוניינת להרוג אותה מפני שלדעתה היא מהווה סכנה לעם. מכאן מתחיל המסע של משפחת קאלן המנסה לקרוא לכמה שיותר ערפדים שיילחמו לצידה בקרב הסופי והמכריע מול הוולטורי.

סצנת הלחימה הייתה הטובה ביותר בכל הסדרה: מטורפת עם אפקטים ייחודיים
תצלומים: צילום מסך של הסרט

ללא ספק, הסרט עשוי טוב מבחינה טכנית, ויכולת המשחק מצוינת בדיוק כמו בסרטים הקודמים. האפקטים רק משתפרים עם התפתחות הטכנולוגיה. אז הגיעה ההפתעה הגדולה: סצנת הלחימה שהייתה הטובה ביותר בכל הסדרה. סצנה מטורפת עם אפקטים ייחודיים ומדויקים ונוף משגע שאי אפשר להתעלם ממנו. הקרב נראה כל כך אמיתי ואף הייתה בו תפנית דרמטית שהשכיחה ממני את העובדה שמדובר רק בסרט.

 

במשך דקות רותקתי לכיסא ומחשבות כמו איפה החניתי את המכונית וכמה קר באולם, לא עניינו אותי בכלל. זוהי תפנית שאיש לא ציפה לה, במיוחד לא הנערות שישבו מאחוריי ופרצו בבכי. אבל כמובן שיוצרי הסרט לא יתנו להן ללכת הביתה בשיברון לב ובעיניים נפוחות, וכמו בכל סרט קיטשי, הסוף טוב. בתור צופה הדוקה של כל טרילוגיית הסרטים, שאמנם לא קראה ספר אחד מהסדרה, הרגש היחיד שהציף אותי בכתוביות הסיום היה אכזבה גדולה. למרות זאת, 116 הדקות שישבתי באולם הקולנוע לא היו בזבוז זמן מוחלט.

 

אלא שהגיע הזמן לנפץ את הבועה הוורודה הגדולה שהצופים חיים בה. כן, ישנם מקרים בהם הסוף הוא לא טוב. אז ייתכן שהם ילכו הביתה בהרגשה רעה, אבל אולי זה גם מה שיעורר אותם. צריך להתחיל להכניס קצת מציאות לסרטים, ולהפסיק עם ההנחה הרווחת שזה רק סרט ולכן הסוף חייב להיות טוב. לא תמיד הוא כזה, ואולי כדאי שנתחיל להבין זאת באמצעות הסרטים. זה המקום להשפיע על הקהל ולשנות את קו המחשבה שלו.

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חצי נכון חצי לא
מיטל 31.12.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©