הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעגל האבטחה האחרון
 
לא פשוט להיות מאבטח אוטובוסים, במיוחד לאור העובדה שהמתאבדים מעדיפים לפגוע בהם. גשאו ארטה לא ישכח לעולם מה ראה בפיצוץ מול צריפין
מאת יוסי אליאס | 24.11.2007
 

ב-9 בספטמבר 2003, אהאב סלים, תושב רנטיס בן 19, פוצץ עצמו בתחנת אוטובוס סמוך למחנה צה"ל בצריפין. באותה שעה המתינו בתחנה עשרות חיילים לאוטובוסים שיסיעו אותם לבתיהם. 9 חיילים נהרגו ו-18 נפצעו. גשאו ארטה (24), ראש-צוות המאבטחים, היה באותה עת בתחנת האוטובוס שמעברו השני של הכביש. "הפיצוץ היה אדיר. ראיתי הרבה עשן. רצתי לשם ונתקלתי בגופות מרוסקות וזרוקות של חיילים על המדרכה. חלקי ידיים ורגליים פזורים עם הרבה דם. הראש של המחבל נתקע בגדר שבצד התחנה, והגוף כולו היה מפורק. לא יכולתי לאכול שבועיים בגלל הדברים שראיתי שם".

יחידת "מגן" אליה משתייך ארטה הוקמה בראשית העשור האחרון על מנת למנוע פיגועים אלו, על-ידי הצבת מאבטחים חמושים בקווי התחבורה העירוניים, הבינעירוניים ובתחנות בהן קיים ריכוז גדול של נוסעים. אלא שלאחרונה, בעקבות ירידה בהיקף הפיגועים בתוך הקו הירוק, הוחלט לפרק את היחידה בסוף דצמבר השנה. אבל רבים המתנגדים לכך.

מאבטחי התחבורה הציבורית, שרובם יוצאי יחידות קרביות, הינם מעגל האבטחה האחרון המסוגל לתת מענה לפיגועי ההתאבדות באוטובוסים, שארגוני הטרור הפלסטיניים מוציאים אל הפועל מראשית שנות ה-90. רוב הזמן הם עסוקים בשגרה - לאחר תדריך הבוקר יוצא כל מאבטח אל גזרת עבודתו, בה הוא מסנן מאות נוסעי תחבורה ציבורית בחיפוש אחר מפגע פוטנציאלי. על-מנת שהמאבטח יוכל לזהות את המפגע, עליו להכיר תחילה את דרכי פעולת המחבלים המתאבדים, ולדעת לפעול ברגע הקריטי מול אדם המוכן להקריב את חייו למען זריעת הרס וגרימת מוות לאנשים חפים-מפשע. בתהליך ההכשרה של המאבטחים עובר המועמד אבחונים פסיכולוגיים, מבדקי כשירות, קורסי קרב-מגע,, שימוש באקדחים, וסדנת נוהלי-יחידה, שבסופם רק אחד מתוך עשרה מתקבל לתפקיד.

''לרגע נכנסתי לבלק אאוט''. אוטובוס לאחר פיגוע
 

אחת מהם היא טליה לזרוב (21), שסיימה לא מכבר את תהליך ההכשרה, ומשמשת כבודקת ביטחונית ב"צוות שפלה": "כששמעתי על העבודה בפעם הראשונה לא תיארתי לעצמי כמה קשה להתקבל. חשבתי שהקורס יהיה ממש קל אבל טעיתי. העבודה דורשת הרבה אחריות וערנות למתרחש מסביב". כבר במשמרת הראשונה שלה נוכחה לזרוב לדעת כי תפקיד המאבטחים אינו קל. במהלך סריקה שגרתית באוטובוס אותו איבטחה, זיהתה חפץ חשוד: "ברגע הראשון שכחתי מה עלי לעשות. נכנסתי ל'בלק-אאוט'. אבל בסופו של דבר פיניתי את האוטובוס מהנוסעים, הזעקתי תגבורת, והאירוע הסתיים ללא נפגעים". מאוחר יותר התברר כי החפץ החשוד היה תיק של אחד הנוסעים שנשכח באוטובוס. שלומי גינדי, סגן ראש הצוות משבח אותה: "למרות שהיא עובדת חדשה, טליה תפקדה כמו שצריך במהלך האירוע - נתנה דיווח נכון וברור".

חייבים לתת תחושת ביטחון

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הוצאת מחבל לפיגוע אינה משימה קלה. הדבר מתחיל מאיתור אדם בעל פרופיל נפשי וחברתי מתאים, אשר קל להשפיע עליו, ועד להכנות נפשיות ופיסיות. בסופו של דבר מובל המחבל אל היעד באמצעות אנשי השטח, אשר תפקידם להעביר את המפגע במחסומים, להלין אותו במקומות מסתור ולשלח אותו לדרכו. מראש הוא מתודרך לפעול ברגע שבו יימצא בתוך ריכוז קהל גדול, שם הנזק הוא מרבי. כך למשל היה בפיגוע בצריפין. ארטה, שעזר לפנות את הנפגעים, מספר שהאירוע הטרגי צרב במוחו תמונה קשה במיוחד: "אני לא אשכח את החייל שנפצע מרסיסים בבטנו וצרח לעזרה. אני וירון, מאבטח נוסף שהגיע, הכנסנו אותו למכונית וטסנו לבית-החולים".

למרות הפיגוע הקשה שחווה, ארטה שולל כל אפשרות עזיבה. "להיפך, זה חיזק אותי. בעקבות האירוע הפנו אותנו לטיפול פסיכולוגי שגרם לי להאמין כי העבודה שאנחנו עושים היא חשובה ומצילה חיים. המצב שאנו נמצאים בו הוא לא הגיוני. זה טירוף שבנאדם נכנס למקום בשביל להתפוצץ בו".

כמו ארטה, גם עודד אברהם, ראש-צוות מזה שלוש שנים, רואה בעבודתו שליחות: "המדינה נמצאת כבר מספר שנים תחת טרור. הם מנסים לשבש את שגרת החיים שלנו אבל אסור לנו לתת להם להצליח. אני הייתי כבר במספר פיגועים, והמסקנה שהגעתי אליה היא שחייבים לתת תחושת ביטחון לאזרחים ולנסות לחזור לשגרה כמה שיותר מהר".

עם זאת גינדי טוען כי ישנם מקרים בהם רואים אזרחים במאבטחי האוטובוסים נטל המפריע לשגרת חייהם: "קרה לי כבר מספר פעמים שרציתי לבדוק אדם שנראה לי חשוד באוטובוס או בתחנה, אבל הוא לא שיתף איתי פעולה ולא נתן לי לבדוק אותו". אברהם לא מסכים עם הקביעה הזו ומאמין כי יש הרבה אזרחים שמבינים את חשיבות המאבטחים באוטובוסים: "זה נותן להם תחושת בטחון. נכון שיש כאלה שחושבים שאנחנו לא נחוצים, אבל התגובות החיוביות שאנחנו מקבלים רק מחזקות אותנו".

הבחירה בעיסוק בו הקשיים הם פיזיים והמנטאליים, אינה מובנת מאליה. אך אנשי יחידת מגן, שפעלו בזירות פיגוע ונחשפו לגרוע מכל, מאמינים כי יש הצדקה לעבודתם במציאות של חיינו, וכל עוד ארגוני הטרור מנסים להוציא אל הפועל פיגועי תופת הם לא יישארו מחוסרי עבודה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לצערי גם אני הייתי עד לזוועת צריפין
סטודנט 21.01.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©