הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המון כישלונות
 
זו הפעם הראשונה שאילן ארנון מגיע לקלפי לאחר שגיבש דעה פוליטית, והוא כבר יודע שהצמד החדש הליכוד-ביתנו לא יקבל את הקול שלו
מאת אילן ארנון | 21.01.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

ההחלטה שאני לא מצביע לליכוד ביתנו הייתה הבחירה הפוליטית הראשונה, העצמאית והמשמעותית שעשיתי בחיי. בבחירות הראשונות שבהם הייתי בעל זכות הצבעה, בשנת 2006, לא הבנתי דבר בפוליטיקה, למי מצביעים ולמה. עובדה זו הובילה אותי לשים פתק לבן, רק כי רציתי להרגיש איך זה להצביע.

 

בשנת 2009 כבר הבנתי שאין מנוס, ואני צריך לעצב את זהותי הפוליטית. התייעצתי עם הוריי, וכך יצא ששמתי בקלפי את מה שאמר לי מורי ורבי: אבא שלי. בבחירות האלו אני כבר מגובש. יש לי הבנה ברורה מה הם דעותיי הפוליטיות. כשבראש ובראשונה, הדעה המגובשת מכל היא שהליכוד ביתנו זו מפלגה שלא תקבל את הקול שלי בקלפי.

 

הקריטריון הראשון והבסיסי למי אתן את קולי נובע מהאנשים המרכיבים את המפלגה, בשיטה בה פתק אחד מעיד לא רק על העומד בראשה אלא גם על כל האנשים שעומדים מאחוריו. הקריטריון השני נובע מהמציאות שבה אני נמצא כרגע, מהדברים שנוגעים אליי ומפריעים לי. מבחינתי, הליכוד ביתנו לא עומדת בשני הקריטריונים הללו. רשימת החברים בה, וכמובן העומד בראשה לא ראויים בעיניי. ובנוסף, ארבע השנים האחרונות בהנהגתם היו, מנקודת מבטי, מפלה גדולה.

 

אתחיל דווקא מהקריטריון השני שלי. מצב חברתי שהוביל חצי מיליון איש לרחובות. כמות אנשים שלא נראתה בגודלה מעולם, מחזקת את דעותיי. גזרות כלכליות שרק הלכו והחריפו מיום ליום. המצב הביטחוני שהכניס את כולם לפאניקה עקב ההחלטה להעלות את המצב האיראני על נס בצורה תמוהה ולא ברורה. ומבצע "עמוד ענן" שתחילתו ואף יותר סיומו היה לא נכון בעיניי.

גרמה לי לרצות להגיד לה: שבי חמש דקות בעונש בפינה. מירי רגב
צילום מסך מתוך "מצב האומה". תצלום לובי: צילום מסך מתוך תשדירי הבחירות

זוהי המציאות בארבע שנים האחרונות. אם זה הולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, כנראה זה ברווז. אלו היו שנים עם המון כישלונות. הברווז פשוט לא מתפקד, ולא השיג שום דבר משמעותי שהוא יכול להתגאות בו. להיפך. בגלל המצב המדיני, הביטחוני, הכלכלי והדתי, ההנהגה הזו לא שווה פתק מבחינתי.

 

אחזור לקריטריון הראשון. אומרים שהשלם גדול מסך חלקיו. החלקים המרכיבים את הליכוד ביתנו גורמים לשלם להיות בצרות צרורות. אתחיל עם מירי רגב. הרי אין צורך וטעם להכביר במילים על הסטנד אפ שביצעה עם דגל ישראל בפאנל בחירות. אין צורך להזכיר את האופן בו חברת הכנסת התנסחה, התלהמה, והביעה את דעותיה. זוהי אישה שאיני רוצה שתייצג אותי בבית הנבחרים. היא מביכה אותי.

 

האמירה שלה בתוכנית "מצב האומה": "אני מירי רגב ואני אומרת מה שבא לי" גרמה לי לרצות להגיד לה: "תשבי חמש דקות בעונש בפינה". זוהי השיטה שמטפלים באחייניתי בת השש, כשהיא לא מתנהגת כפי שמצופה ממנה. רגב צריכה להבין שכחברת כנסת היא דמות ייצוגית, וככזו היא אומנם יכולה להגיד מה שבא לה, אך יש דרך להגיד זאת.

 

רגב טוענת כי חנין זועבי מתלהמת ומתסיסה, אך היא אינה רואה שהיא עושה אותו דבר. מקרה הבוחן העיקרי מבחינתי זו הדרך בה טיפלה, אם ניתן להגדיר זאת ככה, בעניין העובדים הזרים. דרך שגבלה באלימות ובוודאות הובילה להתלהטות, וזה כלל לא חשוב אם אני בעד הגירוש של העובדים הזרים או נגד. מירי רגב לא שווה פתק מבחינתי!

 

ישראל ביתנו חברה בקול תרועה רמה לליכוד. זכותם, מותר להם. ליברמן החליט שבמפלגה שלו לא יהיו פריימריז, והוא יחליט על דעת עצמו מי ירכיב את הרשימה שלו. גם זה, באופן תמוה בעיניי, מותר לו. אך העובדה שהרשימה של הליכוד, שבה כן מבצעים פריימריז דמוקרטיים באמצעות מתפקדים שמשקיעים מזמנם ומכספם כדי להשתתף בהם, מכניסה אליה את מפלגתו של ליברמן בצורה מזלזלת עבור מתפקדיה, מעוררת בי כעס רב. מי החליט בשביל מתפקדי הליכוד שיאיר שמיר יהיה מספר 4 ברשימה? איזו מין התנהלות זו כשמתמזגים עם מפלגה שערכה פריימריז שבועיים קודם לכן? הקומבינות האלה מעלות ריח לא טוב. הכניסה התמוהה של ישראל ביתנו לרשימת הליכוד לא שווה פתק מבחינתי!

 

דבר נוסף המרכיב את חלקי המפלגה הוא עניין דת ומדינה, ואי ההפרדה שביניהם. אתוודה ואומר שאינני פעיל בעניין, ואינני נלחם על תיקונו. האם זה אומר שאין באפשרותי לרצות לא להיות כבול לתכתיבי הרבנים, להתחתן בנישואים אזרחיים או לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת? אני רוצה שתהיה לי האפשרות. ומה עם הזכות לנישואים חד מיניים? אני רוצה שתהיה להם האפשרות. ושהחרדים יטלו חלק באחריות? אני רוצה את האפשרות.

 

הבחירה בליכוד ביתנו מביאה איתה אוטומטית את ש"ס לממשלה, כך שאף אחד מהדברים הללו ועוד, לא יתממשו. אם הייתי חרדי, ככל הנראה הייתי מעריץ את ש"ס, שדואגת, אולי יותר מכל מפלגה אחרת, לציבור אותו היא מייצגת. היות שאני בדיוק ההפך מכזה, וההצלחה של ש"ס כלפי בוחריה היא חוסר אכפתיות כלפיי, אני חרד מהחיבור הכל כך ברור מאליו הזה. הכניסה הוודאית של ש"ס לממשלה לא שווה פתק מבחינתי!

 

ובסוף, העומד בראשה, ביבי נתניהו. כששאלתי חבר איך יכול להיות שהוא מצביע לליכוד על אף כל האמור לעיל, הוא ענה: "תראה, רק ביבי הוא מנהיג שיכול להתמודד עם הבעיות הקשות". האיש שאובמה וסרקוזי, שני אנשים שרק רצו לעזור לפתור את המצב שאנחנו לא מצליחים לפתור בעצמנו, כינו כשקרן. האיש שטוען שכשהוא מדבר כל העולם מקשיב, זמן לא רב אחרי שאנגלה מרקל הודיעה שהם מסכימים על לא להסכים? האם הוא המנהיג הזה?

 

האיש שכל מעשיו הם מלאכת מחשבת של אנשי תקשורת העומדים מאחוריו: ההחלטה לעלות עם הגרף המטופש לעצרת האו"ם, ההחלטה לשלם לשרית חדד סכום עתק שתשיר לו "אתה תותח" וכמובן ההחלטה לקבל אותו כאיש שזיהה ראשון את גודל האסון בשריפת הכרמל. הכל אנשי תקשורת, הכל ספינים. אפילו היציאה למבצע "עמוד ענן" וההתעקשות שאיראן אוטוטו מפציצה, בתיאום מדהים עם הרצון של ההמונים לצאת למחאה זו שנה שנייה ברציפות. האיש הזה הוא המנהיג? האם אני מפספס פה משהו? הספינים, ותחושת חוסר האמון בביבי נתניהו לא שווים פתק מבחינתי!

 

אינני מבין איך הליכוד ביתנו עדיין מצליחים למשוך אחריהם מצביעים רבים. אומנם אינני מבין גדול בשום דבר, אך כל הדיוט, ביניהם אני, יכול לראות שהליכוד ביתנו לא ראויה, מכל כך הרבה סיבות. הטענה שהאלטרנטיבה לא טובה זוהי סיבה שאיננה מספקת מבחינתי. כל אלטרנטיבה מכבדת את בעליה כאשר בעליה אוכלים מרור. הליכוד ביתנו לא שווה פתק מבחינתי!

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©