הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבולבלים? גם אנחנו
 
דנה שטרן טוענת כי התנועה בראשות ציפי לבני חפה מכיוון אידאולוגי, וכי אי אפשר לבסס מפלגה רק על התרסה נגד נתניהו
מאת דנה שטרן | 21.01.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

למרות שיום הבחירות קרב ובא, נראה שמפלגת התנועה עדיין לא בטוחה בעמדותיה, וחמור מכך - לא ברור את מי היא מייצגת. אפילו ציפי לבני, שעומדת בראשה לא מספקת החלטיות. "אני באה ממקום שהוגדר ימין, ולא עברתי לשום מקום" טענה בראיון ל"וואלה" וזמן קצר לאחר מכן ציינה שההגדרה של שמאל או ימין כלל לא רלוונטית. גם אני לא בעד תיוגים, אבל לציבור הבוחרים חשוב לדעת באילו עמדות היא תומכת. לבני הצהירה שבכוונתה להמליץ על יו"ר מפלגה מגוש השמאל-מרכז שירכיב את הממשלה הבאה. נראה כי היא מנסה לרצות ולייצג את כולם, הבעיה היא שתפסת מרובה לא תפסת.

 

לבני לא מרכיבה את המפלגה לבדה, ואחריה ברשימה נמצאים עמיר פרץ, עמרם מצנע ואלעזר שטרן. לכל אחד מהם הישגים יפים, אך לא ניתן להתעלם מכך שהם לא תורמים לתחושת הביטחון והיציבות של המפלגה. פרץ, שהפך לסלב בעקבות הצלחתה המסחררת של כיפת ברזל, אומנם טשטש את אופן פעולתו, אך לא לגמרי. שהרי הוא הצטרף לתנועה לאחר שהתמודד בפריימריס של העבודה. נראה שעקביות היא לא הצד החזק שלו. יש שיאמרו כי הוא מנסה ללכת אחרי ליבו, אך אני מאמינה כי הוא מנסה ללכת אחר אור הזרקורים. לבני ופרץ הצהירו כי חזרו לפוליטיקה בעקבות התחושה הקשה שאין במי לבחור, וכי אין מישהו ראוי שייצג את העם. אולי אני אופטימית מדי, אבל הייתי רוצה להאמין שמי שאבחר בו, יפעל מתוך מטרה שהיא קדושה בעיניו, ויילחם בשבילי בכל אמצעיו וימשיך בדרכו גם אם לא יכהן כראש ממשלה או כשר בכיר.

 

אבל לא כך הדברים אצל השניים. לראיה, ב-2006, בממשלתו של אהוד אולמרט, פרץ ויתר די מהר על תיק האוצר ועל המטרות החברתיות שעליהן הכריז שייאבק, והתמנה לשר הביטחון, למרות ניסיונו הדל. לבני לא מתחייבת שתישאר בשום מקום אחרי הבחירות. הניסיון שלה להרכיב גוש חוסם לימין מוטל בספק, כאשר יש עתיד והעבודה הטיחו בה האשמות קשות. לטענתם, קריאתה הנרגשת בשידור חי לשיתוף הפעולה בין כל מפלגות השמאל-מרכז, הוא מסכת שקרים וניסיון כושל לספין תקשורתי שיעלה את מפלגתה בסקרים. ככה לא מקדמים אג'נדה. כולם יודעים להצהיר ולדבר, אך הקושי האמיתי הוא במעשים. אם היא נכשלה בהקמת קואליציה ב-2009 ולא הצליחה להתאחד עם הקולגות שלה בבחירות הנוכחיות, מה יקרה מול אבו מאזן?

אם לא הצליחה להתאחד עם הקולגות שלה בבחירות, אז מה יהיה מול אבו מאזן?
תצלום: Andy Mettler

כחלק מהמצע הביטחוני שלה התנועה דוגלת בניסיון להגיע להסכם שלום באמצעות משא ומתן עם אבו מאזן ולא עם חמאס. לדברי לבני, הסיכום שלה עם יו"ר הרשות הפלסטינית הוא שלא תקום מדינה פלסטינית כל עוד הממשלה בה לא תכיר בישראל ותתנער מהטרור. עם הצהרות כאלו, סביר להניח כי לא נגיע להסכם שלום, ואין שום סיכוי לשיפור במצב הביטחוני. זה לא סוד שאבו מאזן חלש, והשיח איתו לא יביא להפחתת ירי הרקטות לעבר ישראל. הרי אם כוחו היה חזק יותר, כנראה שחמאס לא היה שולט כיום בעזה. בנוסף, אבו מאזן עושה צעדים חד צדדיים שמתנגדים לקיומה של ישראל כמו השתתפות בכנסים שתומכים בחיסולה, הצהרות לפיהן לא יוותר על אף חלק ממנה ופנייה לאו"ם במטרה להעניק לפלסטין מעמד של מדינה משקיפה. כל זה נעשה כשברקע הכרזה חגיגית על כך שהסוף לכיבוש קרוב מתמיד.

 

לבני טוענת שלא ניתן לדבר על מי שיורה עלינו, אך בעיניי, לא ניתן לדבר גם עם מי שפועל נגדנו. כפתרון למצב, היא הציעה לפנות לראשי מדינות. אולי אני טועה, אבל מדובר במשהו שנעשה כבר במשך שנים. בגלל שרשימתה מורכבת מאנשים עם עבר צבאי מרשים כמו מצנע ושטרן, בחנתי אם ישנו פתרון ממשי, ולא רק סיסמאות שזרוקות באוויר. מצד אחד, מצנע הכריז על התנועה כמפלגת שמאל, ומצד שני, שטרן ידוע כמי שמזוהה יותר עם הימין. כשכיהן כשר הביטחון, פרץ הגביר את כמות ההפגזות על רצועת עזה, מהן נפגעה גם אוכלוסייה אזרחית, ולבני ישבה בממשלה שיצאה למבצע עופרת יצוקה ב-2009 - שני מהלכים להם גוש השמאל התנגד. הבלבול רק גדל, וההברקה של פרץ בנוגע לכיפת ברזל לא יכולה להוות את המגן הביטחוני הנצחי של המפלגה.

 

המצע הכלכלי לא פחות חשוב. היא הייתה בעד הפרטה, בעוד שעמיר פרץ הוא מתנגד מושבע לכך. היום, לאחר המחאה החברתית היא מסייגת את חיבתה וטוענת שיש לשקול כל דבר לגופו. זוהי רק השנה הראשונה של התנועה ולכן אי אפשר לבחון את עברה. עם זאת, פועלם של נציגיה לא מבשר טובות. לא ברור כיצד אפשר להוביל מפלגה, ששום מטרה מרכזית בה לא ברורה והחלטית, ובמקום שחבריה יגבשו דעות מאוחדות, הם מרבים להתעסק בהתקפות על בנימין נתניהו על כל אמירה ועל כל פעולה שהוא מבצע. התנועה צריכה לבסס אידיאולוגיה ממוקדת, וכך ליצור לעצמה ציבור בוחרים יציב ותומך, ולא להסתמך על התרסה בלתי פוסקת נגד השלטון הקיים. דרך התעמולה משקפת את דרך המפלגה. ואם כך נראית תעמולת הבחירות מצבה ומצבנו כבוחרים עגום מתמיד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©