הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קחי לייק ותשתקי
 
אם בעבר אדם יכול היה להתנתק במשך שבוע מהמציאות, הרי שהיום הרשת החברתית מנפצת את בועת הברזל שמקיפה אותו. אריאלה אביר מוחה
מאת אריאלה אביר | 27.01.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

השמועה אומרת שפעם היה פה טוב יותר ושהחיים היו פשוטים יותר. ילדים שיחקו ברחובות, אבות יצאו לעבוד עם עלות השחר וכשחזרו ארוחת ערב שהכינה אם המשפחה, קיבלה אותם באהבה. גם המוות, בדרך כזו או אחרת, היה פשוט יותר. אנשים שנאלצו לשבת שבעה על אהוביהם מצאו עצמם סגורים בבועת ברזל שהגנה עליהם במשך שבוע מהמציאות הקרה. עטופים בבני משפחה וחברים, הם אגרו תמיכה וחיבוקים שעזרו להם להתמודד עם העולם החדש שנפתח בפניהם, עולם השכול. ואז הגיעה הקידמה.

 

הפייסבוק, אותו אתר שבימים כתיקונם נחשב להמצאת העשור, אם לא המאה, מתגלה ברגעים החשובים בחיים כמחסן ענקי המתקשה להכיל את כל חוסר הטאקט האנושי שמיוצר מדי יום. סטטוסים המאחלים שבוע טוב בצירוף אינספור פרצופים מחייכים והודעות בסגנון "מאמי, את יכולה לעשות שיתוף על התמונה שהעליתי עכשיו? אני פשוט חייבת לזכות בנעליים שעולות 50 שקלים" הם רק קצה הקרחון שהאדם האבל צריך לסבול בעודו מנסה לעכל את השינוי בחייו.

 

בעולם החדש שפיתחנו במשך השנים, הפכנו את המילה קירבה לגנאי, ולמדנו לחיות בריחוק מתמיד מהסביבה שלנו. בהתחלה דיברנו בטלפון במקום להיפגש פנים מול פנים, והיום אין לנו אפילו צורך לשמוע את הקול של האדם עימו אנו מדברים. כל מה שנשאר הוא ניסוח משפטים חסרי סימני פיסוק או אינטונציה. אולי הציבור עדיין לא הפנים זאת, אבל עולם שבו צעירים מעל גיל 20 לא יודעים להשתמש כמו שצריך באותיות אית"ן, הוא כזה שמאוד עצוב לחיות בו.

 

במקרה הטוב, האדם האבל נאלץ להסתפק בחיבוקים וירטואליים
תצלום: sxc

 

במקום חיבוקים עוטפים, האדם האבל נאלץ להסתפק בחיבוקים וירטואליים במקרה הטוב, ובצמד סימני פיסוק המרכיב פרצוף עצוב בפחות טוב. במקרה הרע במיוחד, הוא לא יזכה להתייחסות מאותם אנשים שמחשיבים עצמם לקרובים אליו, ושלאחר כמה חודשים יעמידו פני מופתעים כשיספר להם על האבידה שלו. במקום שבוע שלם, הוא מקבל לכל היותר שעה מזמנו של כל אדם השומע את החדשות הרעות. אומנם למילים בכתב יש יותר עוצמה ממילים שנזרקות לחלל החדר, אבל אם מיד לאחר שהודעת התמיכה נשלחת, אותו אדם מפרסם סטאטוס מלא שמחה לאוויר הפייסבוק, היא קצת מאבדת ממשמעותה.

 

אותה בועת ברזל נסדקת עם כל העלאת תמונה, ומתנפצת לרסיסים ברגע הראשון שאחד מחבריו לפייסבוק מפרסם וידאו הכולל חתול או תינוק. בעבר הוא יכול היה להתנתק מהמציאות, לא לפתוח רדיו או טלוויזיה ולתת לעיתון היומי להיערם על פתח דלתו. כל האפשרויות האלו נגזלו ממנו ברגע שהחליט לקנות מכשיר טלפון חכם. כל עדכון יגיע אליו, בין  אם ירצה ובין אם לא.

 

אף אחד לא עושה זאת, חלילה, מרשעות או בגלל רצון עז לפגוע. התרגלנו לחיות ככה, כשמסכי מחשב מפרידים בינינו וכשטלפונים סלולריים מזכירים לנו תאריכים חשובים. הפייסבוק הפך לחיים האמיתיים שלנו, וכל מה שמסביב קורה רק כדי שנוכל לכתוב עליו ולהשוויץ בו, ואף בשורה רעה של אף אדם לא תעצור בעדנו. אנחנו נשמח להביע עצב וחמלה בהודעה מרגשת מלאת חיזוקים ומוסיקת כינורות, אבל אל תצפו שניכנס למכונית ונבוא לבקר אתכם. בכל זאת, יש תחרות של לייקים שאנחנו חייבים לנצח בה, אחרת אבא לא יקנה לנו כלב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©