הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בובה של הופעה
 
אילן ארנון בילה בהופעה של להקת הבובות הרוקיסטית "רד בנד", וגילה שיש בה הרבה מעבר לגימיק: גרסאות כיסוי מפתיעות, ביצועים איכותיים ותפעול משובח
מאת אילן ארנון | 04.02.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

מועדון הבארבי היה מלא לחלוטין, למרות שמדובר בהופעת בובות. להקה בשם רד בד כבשה את הבימה בהופעה מוסיקלית אמיתית. חבריה - רד אורבך הסולן, פונצ'ו הגיטריסט ולפטי הקלידן והבסיסט - מוכרים בעיקר מהסדרה בהוט, בה אירחו אמנים רבים איתם יצרו גרסאות כיסוי. המופע היה חזותי, אינסטרומנטלי וקולי ברמה של להקת רוק איכותית. אבל מי שהקפיץ, הצחיק וריגש אותי היו הבובות.

 

הגימיק הזה עובד. במהלך ההופעה תפסתי את עצמי בוהה בבובה, צוחק ממנה, ושר איתה. נשכחה ממני ההרגשה שמאחוריהן עומדים אנשים לבושים בשחור שמנסים להיבלע ברקע. או כמו שאמר רד, כשהמפעיל שלו (ארי פפר) עשה הפסקת שתייה: "רגע, אני נותן לאדם שלי לשתות". אין ספק שהבובות הן העניין. לדוגמה, ישנה בובה שמנגנת על גיטרה. אך בפועל, יש גיטריסט שמאחוריו עומד עוד אדם שמחבק אותה ומחזיק את הראש שלה. במקום ההבנה ששני אנשים מחובקים כל ההופעה והם עושים את כל העבודה, הצופה מתמסר לבובת בד ומוחא לה כפיים.

 

הבובות חלקן בגודל של חצי בן אדם וחלקן קטנות יותר, כמו פיליפ, העכבר הקטן והסטלן ששר עם הלהקה. אבל כולן הופכות את החוויה לייחודית יותר. בשלב מסוים הסולן עלה עם שתי בובות, אחת בכל יד, כשלכל אחת קול שונה והן שרו דואט. זה היה מדהים ומרשים. גם בין השירים לא משעמם. חברי הלהקה שומרים על שפה בוטה, ומריצים דיאלוגים מצחיקים.

אני לא כזה מוזר כשאני משבח בובות. מימין: פונצ'ו, רד ולפטי
תצלום: יח"צ. תצלום לובי: צילום מסך מתוך התוכנית בטלוויזיה

ברור שהאריזה לבד לא יכולה למכור אלא רק מוסיפה עניין למתרחש על הבימה. על מנת שהופעה מוסיקלית באמת תתפוס, המוסיקה צריכה לעשות את העבודה, ושום בובה לא תחפה על שירים גרועים. מהבחינה הזו, רד בנד נהנים מכל החבילה. יצירת גרסאות כיסוי היא לא רעיון מקורי, ולרוב אני לא מחבב את התופעה. הרי כל להקה קיקיונית יכולה לבחור שיר ולנגן אותו מחדש. אבל הם באמת נותנים ביצועים שונים לשירים המוכרים. הפרשנות שלהם ושל נינט טייב לשיר Crazy של נארלס בארקלי תגרום לכם להבין למה אני מתכוון. אבל הביצוע הבולט ביותר מבחינתי, היה לשיר Bullet In The Head של Rage Against The Machine. פפר, האלמוני שמפעיל את רד, מגיע מארה"ב, ומורגש שהוא שר בשפת האם שירים עליהם גדל.

 

מאוד שמחתי גם באורחים שהופיעו: אפרת גוש, נינט טייב, שלומי סרנגה ויהודית רביץ הם רק חלק מהשמות שאיתם מבצעת הלהקה את שיריה. הפעם הצטרף שלומי גרוניך. לבחור צעיר כמוני, שזוכר אותו רק משיעורי מוסיקה בכיתה ב', זו הייתה אכזבה קלה בהתחלה. אך אני מכה על חטא, כי גרוניך היה מעולה. מה שהוא עשה שם עם הקלידים היה ללא כל ספק מטורף. בשלב מסוים הוא נשאר לבד על הבימה עם הפסנתר ומילא את הקהל באנרגיות מעולות. שאפו לגרוניך, ולרד בנד שהביאו אותו.

 

אם תראו את ההופעה, גם תבינו שאני לא כזה מוזר כשאני משבח בובות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©