הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מסתכל קדימה
 
למרות שאמיר אלון לא משתגע מהשיר החדש של דיוויד בואי, הוא מוצא בו התרפקות חגיגית על העבר, והבטחות מעניינות לעתיד
מאת אמיר אלון | 10.02.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

אפתח בווידוי: אני מעריץ ענק של סגנון הרוק-פופ הבריטי. מבחינתי, כוכבים כמו דיוויד בואי, פינק פלויד, רולינג סטונס ולד זפלין סללו את הדרך לאמנים אמריקאים ולשאר העולם. בואי במיוחד מסמל פריצת דרך משמעותית. הקליפים, הסגנון הייחודי והאלטר אגו שלו, זיגי סטארדאסט, הפכו אותו לאחד הזמרים הראשונים שהתמסרו לדמות עד הסוף. לאחר עשור של שתיקה, בואי בן ה-66, שחרר לאחרונה שיר חדש בשםWhere Are We Now?  סינגל ראשון מתוך אלבום שייקרא  The Next Dayשייצא בבריטניה ב-11 במרץ וביום למחרת בארצות הברית. כרגיל, הממלכה המאוחדת מקבלת את הכבוד להיות הראשונה.

 

את האלבום הקליט בואי בעזרת המפיק המיתולוגי שלו, טוני ויסקונטי, שכבר עבד אתו באלבומים מצליחים קודמים. הוצאת האלבום כל כך מפתיעה, משום שב-2003, במהלך סיבוב הופעות עבר בואי אירוע לב שבעקבותיו פרש מהופעות ולעיתים נדירות מאז נראה בפומבי. והנה הוא הפתיע.

 

השיר כבר נמצא בראש טבלת ההורדות, כשהוא עשוי להפוך ללהיט השלישי שלו במקום הראשון. הוא גם בוודאי יחזיר את העניין בבואי ויגביר את קצב ההורדות. ראוי לציין גם את הדרך השקטה והאלגנטית בה הוא יצא, במיוחד משום שאנחנו חיים בעידן דיגיטלי שהכול דולף בו, ומכיוון שהוא הופק בחברת תקליטים גדולה ומפורסמת.

נשמע כמו חלקים קטנים מכל מיני תחנות מוסיקליות שבואי עבר בחייו
תצלום: צילום מסך מתוך הקליפ. תצלום לובי: David Shankbone

כשמאזינים ל-Where Are We Now?  מגלים שאין בו שום דבר מרשים מבחינה מוסיקלית מלבד הפקה יפה ומושקעת כמו שבואי וויסקונטי יודעים לעשות. השימוש בכלי נגינה רבים יוצר הרמוניה נעימה של כינורות עם גיטרה חשמלית בסגנון הוואי. זה נשמע כמו חלקים קטנים מכל מיני תחנות מוסיקליות שבואי עבר בחייו. לקראת הסוף השיר מתרומם קצת אבל לא מגיע לשיא. נותר רק לקוות שהשיא מחכה בהמשך האלבום. ואולי מלכתחילה הוא התכוון לכך?


אני מודה שהסגנון לא מדבר אליי כל כך. בהשמעה ראשונה השיר נשמע קצת עייף, אבל למדתי לחבב אותו אחרי כמה האזנות. לעומת זאת, הקליפ מוזר. אני מבין שאחת המטרות שלו היא להציג מקומות בברלין שבילה בהם במהלך הקריירה, אבל ישנה ציפייה לבואי אנרגטי יותר. הצד החיובי הוא שסוף סוף רואים את בואי בלי כל המסכות שתמיד מלוות אותו. מאז ומתמיד הייתה לו תדמית של פריק והוא עדיין מספק אותה, אם כי באופן מבוגר יותר. אבל זו רק טעימה מעניינת מאלבום שלם שייצא בקרוב, אז יש למה לחכות.


אישית, אני מעריך יותר את העבודות הקודמות של בואי, במיוחד האלבום The Rise And Fall Of Ziggy Stardust And The Spiders From Mars האדיר והפורץ דרך שירים כמו Star ו- The Man Who Sold The World. אבל אי אפשר להתעלם גם מהשיר החדש. הוא אמנם חדש אבל כולו נוסטלגי. הזמר מתרפק על התקופה שבה התגורר בברלין שהניבה טרילוגיית אלבומים בהפקתם של ויסקונטי ובריאן אינו.

 

בסינגל יש סאונד של שנות השבעים, שאפילו קצת מזכיר את פינק פלויד בתחילת דרכם כשהם היו פחות מוסיקליים. יש בו מסר שדומה לשירים האחרונים בקריירה של זמר הקאנטרי ג'וני קאש או לאלו שהופיעו באלבומים האחרונים של מטאליקה. מסרים שמבקשים תשומת לב אחרונה מהמאזינים, רגע לפני שהאמנים יורדים מהבימה והפעם, לתמיד. אבל שום דבר לא ישנה ובואי הוא אגדה. זה תמיד מבורך שזמרים בגילו ובמעמדו ממשיכים ליצור ולתת לנו טעימה מוסיקלית, שאולי לא תחזור אלא אם כן, הוא יפתיע שוב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©