הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השד הפוליטי יוצא מהמנורה
 
המחאה הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים נגד הכדורגלנים הצ'צ'נים, מוכיחה שהקשר בין פוליטיקה לכדורגל חי, בועט ומרגיז
מאת קארין רחמין | 10.02.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"לא צריך לערב כדורגל ופוליטיקה" זו אחת הקלישאות הגרועות ביותר בהיסטוריה. שכן, מאז ומתמיד הענף שילב בתוכו מאבקים חברתיים ופוליטיים. בין אם כשנבחרות ממדינות יריבות התמודדו ביניהן במסגרות תחרויות בינלאומיות, ובין אם כאן, במדינתנו הקטנה והשסועה. יכולים להעיד על כך חברי "עוצמה לישראל" מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר, שבחודשים האחרונים הפכו את יציעי אצטדיון טדי בירושלים למקום של תעמולת בחירות רועשת, התסיסו את האווירה, ודאגו להוסיף קצת שמן לאש המתפשטת ממילא - רק בשביל להגדיל את כמות הפתקים שלהם בקלפי.

 

יעידו על כך גם אוהדיה של מכבי אום אל-פאחם, שמספרים בגאווה כי את האוטובוסים שיצאו למשחק נגד בית"ר ירושלים בטדי, מימנו מפלגות כמו מרצ וחד"ש, המזוהות עם השמאל. חלק מהם ניסה לאורך המשחק להניף דגלי פלסטין ולשיר בקול אחד "בדם, ברוח, נפדה אותך אל-אקצא". ואף יעידו על כך אוהדי בית"ר, שבנובמבר 2007 השמיעו קריאות בוז בדקת הדומייה לזכר ראש הממשלה שנרצח, יצחק רבין, רק משום שלא הסכימו עם דרכו הפוליטית. אבל פוליטיקה אינה גזענות. ובכל זאת, היה כתוב "70 שנה של עקרונות" על השלט שהתנוסס בגאון ביציע המזרחי שבאצטדיון טדי, במשחק נגד בני יהודה תל אביב. אך ספק אם הנער המתבגר, שוודאי היה אחראי לכתיבת השלט ולפריסתו ביציע, יודע מהם העקרונות שבשמם הוא פועל.

 

זאב ז'בוטינסקי, מכונן הציונות הרוויזיוניסטית וראש תנועת בית"ר, מתהפך בקברו. הרי הוא זה שנשבע לא להפר את שוויון הזכויות של בני האדם, לדחוק את רגליהם או לדכאם. ז'בוטינסקי דיבר על אהבת הארץ, בנייה והתיישבות בה, והקדיש את חייו להקמתה כדי שהיהודים בדורות הבאים לא יצטרכו לנדוד ברחבי אירופה ולברוח מאנטישמיות וגזענות. האם תיאר לעצמו שבשם עקרונותיו תעמוד חבורת אוהדים יהודים פחדנית, ותסרב לקבל בחורים צ'צ'נים בני 19 ו-23, שהפשע היחיד שעשו הוא להשתייך לדת שונה משלהם, האסלאם? האם הוא דמיין שבמדינת העם היהודי תקום קבוצת אוהדים יהודים של מועדון כדורגל שתבקש להשאיר אותו טהור, בדיוק כפי שדרש זה שרצה להשמיד את העם באירופה מחשש שיטמאו את הגזע הארי?

ספק אם אי פעם ערבי-ישראל יילבש את החולצה הצהובה-שחורה. סדאייב וקאדייב
תצלומים: צילומי מסך מתוך "עובדה", ערוץ 2

"המטרה היא לעשות סוף לכל נושא הגזענות, שפוגע בבית"ר ירושלים לאורך השנים, ולא להיכנע לקומץ קטן וקיצוני״ אמר ארקדי גאידמק, לכלי התקשורת. ועכשיו תאמר לי, גאידמק היקר, אם כל כך חשובה לך המלחמה בגזענות, מדוע שלא תביא שחקן ערבי-ישראלי לסגל? הרי ירושלים מלאה בכאלה וכך גם סכנין, אום-אל פאחם, נצרת, טייבה וכפר קנא. ובכל זאת, בחרת לטוס עד לצ'צניה הקפואה, להשתמש בכישורי הסקאוטינג המרשימים שלך, ולהביא שני שחקנים שיכולותיהם המקצועיות מוטלות בספק, וכל זה למען חברה שוויונית וסובלנית יותר.

 

הידד ארקדי, פרס נובל לשלום בדרך אליך. אומנם בעבר הוא כבר ניהל מגעים עם קפטן בני סכנין ושחקן נבחרת ישראל לשעבר, עבאס סואן, ואף היו דיבורים על הבאתו של חלוץ מכבי נתניה, אחמד סבע, אבל בפועל בית"ר ירושלים נותרה ללא שחקן ערבי. לאו דווקא כי היא איננה זקוקה לאחד כזה. על אף ניסיונותיו הרבים ורצונו הטוב של גאידמק, למראית עין, לשים סוף לגזענות בקבוצה, לא נראה שהם יתממשו בקרוב, בטח לא בזכותם של צמד הכדורגלנים הצ'צ'נים. ראשית, כי בניגוד למה שנוטים לחשוב, אין כאן שום היסטוריה: זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב הם לא המוסלמים הראשונים שנוחתים בבית"ר. עשו זאת לפניהם איברהים נדאללה הניגרי וויקטור פאצ'ה האלבני, ששיחק במדי הקבוצה שתי עונות ואף הפך לאחד השחקנים הזרים האהובים על האוהדים.

 

ערבי-ישראלי, לעומת זאת, טרם זכה ללבוש את החולצה הצהובה-שחורה וספק אם אי פעם ילבש. שנית, לרוב המוחלט של אוהדי בית"ר כלל לא אכפת שסדאייב וקאדייב הם מוסלמים, ואלמלא הקרקס התקשורתי סביבם, לא בטוח שהיו מגלים את דתם כל כך מהר. אולי רק כשסדאייב היה חוגג את כיבוש השער הראשון שלו בקבוצה, בהשתטחות על הקרקע בעודו מודה לאללה. אז האוהדים היו מאבדים את העשתונות, בלי לזכור שאין כל כך הבדל בין זה להצטלבות של דריו פרננדז, או לתנועת שמע ישראל של ערן לוי. חוץ מהעובדה שסדאייב מוסלמי, אז אסור לו. "כי זאת מדינת היהודים וירושלים היא הבירה הנצחית, ואיך הוא מעז להודות לאללה כשיש לו מנורה על החולצה?".

 

אוהדים יקרים, לא נמאס לכם להקשיב לתקליט השבור של עצמכם, שחוזר על המנגינה שוב ושוב, ומצדיק את הסטריאוטיפ שאתם כל כך אוהבים להתלונן שהתקשורת מדביקה לכם? ולגמרי בצדק. התמונות על המסך, בהן אתם נראים עומדים על הגדר, חבורת חוליגנים בפנים רעולות ששרה בקולי קולות, מייצגות בדיוק את הסטיגמה שממנה אתם כל כך מנסים להתנער. האוהד האלים, הגזען, הפרימיטיבי שבמשפט אחד מצליח לקרוא לסלים טועמה הנוצרי מחבל, לקלל את הנביא מוחמד ולכנות את התקשורת השמאלנית.

 

אז נכון, לא מדובר בכל אוהדי בית"ר ירושלים, ורובם מקבל בברכה את סדאייב וקאדייב ורוצה לראות אותם על המגרש, מהסיבה הפשוטה: הם אוהדי כדורגל אמיתיים שאוהבים את הקבוצה ורוצים בטובתה, ולא סתם חבורה של פורעי חוק אלימים שנהנים להשתייך לכנופייה הנקראת לה פמיליה כי זה בעיקר מגניב. הקשר בין כדורגל לפוליטיקה חי ובועט, אבל פוליטיקה אינה גזענות, וחייבים לשים לה סוף בבית"ר ירושלים. למרות הכול, העליהום התקשורתי והחברתי נגד כל אוהדי הקבוצה אינו מוצדק. אומנם כיום, לאור המציאות, לה פמיליה היא חבורת אוהדי הכדורגל גזענית אבל החברה לא פחות גרועה. כי בניגוד לדעה הרווחת בקרב הפרשנים, הארגון לא כולל רק בני נוער חסרי מסגרת אלא גם חיילים, הורים לילדים ונשים. אשכנזים ומזרחים. דתיים וחילוניים. ובמילים אחרות, תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©