הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחלה מדבקת
 
"קוליטיס" היא עוד להקה שמנסה לפרוץ את תקרת הזכוכית שמציבות חברות התקליטים. נא להכיר: הלהקה הכי טובה שעדיין לא שמעתם
מאת רועי פרידמן | 26.11.2007
 

כמה שעות לפני ההופעה, הרמקול הגדול ששכרו חברי להקת "קוליטיס" החל לעשות בעיות והפיק צליל זוועתי. לרוע מזלם, זה היה יום שבת, ומי שהשכיר להם את הציוד לא היה זמין כל היום. זה היה לפני שלוש שנים ב"גן הבוסתן" - מקום פתוח עם בריכה, עצים ופינות זולה, והלהקה רצתה להרים הפקה שהייתה קצת גדולה עליה.

שבוע קודם לכן הם חתמו על חוזה עם בעלי המקום ודאגו בעצמם להכל - תאורה, במה, רכב והגברה. הם התרוצצו בכל העיר עם כרוזים ופליירים ודיברו בטלפון כמעט עד אובדן קולם כדי ליחצ"ן את ההופעה. ברגע האחרון, הצליח דודי סרוסי (27), סולן הלהקה, לארגן מחבר קרוב שני רמקולים חלופיים. הסאונד לא היה מרשים והיו לא מעט טעויות בשירים - בתים נשכחו ומילים התחלפו, אבל הקהל, שעוד לא היה בקיא במוסיקה, לא שם לב.

זו הייתה ההופעה הראשונה של הלהקה בהרכב הנוכחי שלה. היא הוקמה ב-1996, כשסרוסי השתחרר מהצבא עקב מחלה קשה. הזמן שהתפנה אפשר לו לעסוק במוסיקה בצורה אינטנסיבית, ולהקים את להקתו הראשונה "מקדם החיכוך", בהרכב שונה לחלוטין. כשעסק בפרוייקט בבית ספר לסאונד בתל אביב, פגש את אבישי מזרב, גיטריסט הלהקה, ומאוחר יותר, בערב ארוך של מוסיקה על חולות הים של ראשון לציון, פגש את אודי פוגלזנג, מי שמתפקד כיום כקלידן.

הלהקה הכי טובה שעדיין לא שמעתם. קוליטיס
 

המוסיקה יצרה ביניהם חיבור, שהתפתח לכתיבת חומרים מקוריים והקמת להקה חדשה, לה קרא סרוסי על שם מחלתו "קוליטיס". המחלה היא דלקת כרונית במעי הגס שאין לה תרופה. כמו המחלה, כך קיווה סרוסי שהלהקה תפרוץ בבת אחת ותשרוד לאורך שנים. בעוד שמזרב לא ייחס חשיבות יתרה לשם יוצא הדופן של הלהקה, הסתייג פוגלזנג מהשם והציע מספר פעמים להחליפו - "קוליטיס הוא אמנם שם שמתגלגל טוב על הלשון, אך פחות טוב בפירושו".

בשלב מאוחר יותר, כשהתחיל מזרב לחשוב על פרסום הלהקה, העלה רעיונות לשמות אלטרנטיביים. סרוסי התעקש על "קוליטיס", בטענה שהשם קליט ושהלהקה כבר מוכרת בקרב מעריציה בשם הזה. "דודי תמיד רצה להשאיר את השם, אז כיבדנו את דעתו ובשלב מאוחר יותר כבר התרגלתי, וכך גם הקהל", מספר מזרב. השלושה היוו את הגרעין הקשה של הלהקה, שצירפה, לאחר בחינות רבות ואין ספור שינויים, את הבסיסט אייל שרף ואת המתופף איתי וייס.

כיום הלהקה מופיעה שלוש פעמים בחודש, כאשר חלק מההופעות מאורגנות על ידה, כך שרוב הקהל בנוי מחברים ומכרים. מדי פעם הם מופיעים ברחבי הארץ באירועים מיוחדים. כך היה באוקטובר 2005 בפסטיבל "בראשית", שם זכו ליחס חם ואוהד. קיימות גם הופעות אליהן מזמינים אותם אנשים פרטים או ארגונים מסחריים. למשל, לאחרונה התארחה הלהקה אצל מישהו ששמע אותם בפסטיבל "בראשית".

חי בתוך חלום

פוגלזנג מספר: "הוא כנראה ממש אהב את המוסיקה ולכן הזמין אותנו להופיע אצלו בקיבוץ. מכיוון שבכל מקרה הוזמנו להופיע באזור, הסכמנו להופיע גם אצלו. אז נכון שהקהל לא מכיר אותנו, אבל יחסית הגיעו לשם הרבה אנשים. רוב הקיבוץ הגיע לראות אותנו, ולמרות שבקושי יצא לנו לנוח שם, מאוד נהנו. הקיבוץ דאג לנו להכל, האווירה הייתה חמה ואוהדת, הקהל הצליח להתחבר למוסיקה למרות שאינה קלה, קיבלנו הרבה מחמאות ופרגונים והכסף כיסה את ההוצאות".

בהופעות מסוג זה, בהן מופיעה רק הלהקה, הם דואגים לבצע את מגוון השירים מהתקליט שלהם. "בין סדקי הקיר" הוא אלבום הבכורה, שמונה 11 שירים ומתאר חוויות שונות בחייו של סולן הלהקה בעשר שנות חייו האחרונות. "האלבום מתאר למעשה רצף של זמן בחיים שלי", אומר סרוסי, "כל שיר מתאר אירוע אחר שעברתי. אם זו התאהבות, פרידה, או מות אבי ואחייניתי. לכל שיר יש משמעות אחרת וחלקם נכתבו במשך יותר משנה, כך שניתן לראות בהם תהליך של התבגרות. השיר 'טוב וטוב' מתאר התאהבות בבחורה ונכתב בצורה מאוד ילדותית. לעומת זאת, 'לתוך פניך' נכתב מנקודת מבט של אדם מנוסה באהבות".

אחת הדרכים של סרוסי להתמודד עם אותם רגשות היא על ידי כתיבה: "כשלינוי, האחיינית שלי, נרצחה בפיגוע, הרגשתי כל כך הרבה תסכול ומרמור שהייתי מוכרח להוציא זאת בדרך כלשהי. סגרתי את עצמי בחדר ונתתי ללב להכתיב את המילים 'לכל אדם יש נוף בבוקר, לי יש לינוי. כל אדם ישן בלילה, ואני חי בתוך חלום'".

בשיר 'לבדי', הוא מתאר את הגעגועים לאביו שנפטר מסרטן כשסרוסי היה רק בן 14, והשאיר אותו לבדו עם חוסר הוודאות שבעולם. כשהשתחרר מהצבא, הרגיש סרוסי שהוא הולך לאיבוד, ואין לו אף מסגרת שתכוון אותו. רק אז הבין שהוא צריך להתמודד עם החיים לבדו: "ישבתי עם עט ודף והרגשתי שאני בוהה בכלום, ורק מריץ זיכרונות. היד החלה לזוז וכתבה משפט אחר משפט. בלי למחוק ובלי לתקן היו תוך שבע דקות בית ופזמון". במילים "אני יושב לבד, לא חושב שמישהו יוכל לעזור. אבי הלך ואין מי שיראה לי את האור" ניתן כבר משמיעה ראשונית להרגיש הזדהות עם המצוקה בה היה נתון בעת כתיבת השיר, ועצוב לדעת שדווקא השירים הכי טובים מגיעים ממקומות כל כך כואבים.

שבע דקות בגן עדן

העובדה שלשאר חברי הלהקה אין שירים בתקליט לא הפריעה להם. יש להם שירים כתובים, אך הם לא ראו אותם כמתאימים לסגנון התקליט. השירים הארוכים, העיבודים והלחנים שיצרו נתנו להם הרבה מקום להתבטא. "השירים עברו הרבה מאוד שינויים עם ההרכב הנוכחי", מסביר פוגלזנג, "יצרתי הרבה מאוד קולות רקע שלא היו קיימים במקור. אני לא רואה לנכון לשיר שירים שלא אני כתבתי, ותמיד האמנתי שמי שכותב את החומר יוציא אותו הכי טוב, ולכן דרשתי מדודי מקצוענות בשירה".

השירים המקוריים לא נשמעים דומים למה שהם היום. מאז שהתגבשה הלהקה, הכניס כל אחד מחבריה אלמנטים ייחודיים לסגנונו האישי. "הרבה מהקטעים בתקליט הולחנו על ידי", אומר מזרב, "הדיסק השאיר לי המון מקום להתבטא ולהכניס מעצמי, אז כרגע אני מסופק. הדיסק הבא יהיה מורכב גם משירים שלי ושל אודי".

כל השירים באלבום אינם קצרים משבע דקות. סרוסי מסביר שהמוסיקה בשבילו היא כלי להעברת רגשות, ומכיוון שהמטען אותו הוא סוחב גדול, אין הוא רואה סיבה ששיר מסוים יסתיים אחרי שלוש דקות רק בגלל שככה מקובל. העובדה שהשירים שוברים את המבנה הקבוע של בית-פזמון-בית-פזמון, יוצרת ייחודיות למוסיקה המגוונת. מבנה משתנה, סולואים ארוכים, מלודיות מורכבות וטקסטים עמוקים הם רק חלק ממה שמבדל את הלהקה מכל מה שמוכר בארץ.

יחד עם זאת, קשה להגיד שהז'אנר הוא ייחודי. בחו"ל היו להקות רבות שניגנו סגנונות זהים - "לד זפלין", "דיפ פרפל" ועוד. אלה הם רק חלק מההרכבים שמנגנים פרוגרסיב והארד רוק איכותי, ז'אנרים שנעלמו בשנים האחרונות, אך עדיין ממשיכים להשפיע על הדורות החדשים. "פינק פלויד" הוא שם שתמיד עולה אחרי הופעה של "קוליטיס", מציין פוגלזנג. "הנוכחות שלהם עוטפת אותנו ומשפיעה עלינו הרבה", וזו כנראה הסיבה שבגללה בחרו חברי הלהקה ב"פינק פלויד" כלהקה שהכי היו רוצים להופיע בפניה בחו"ל.

''להגיע הכי רחוק שאפשר''. קוליטיס בדרך הנכונה
 

לפני כל הופעה יש לא מעט הכנות. חודש קודם לכן כבר מתחילים להפיץ את הידיעה. חברי ההרכב דואגים לתלות כרוזים, לחלק פליירים, לפרסם באינטרנט ואף להגיע להופעות של אמנים אחרים ולחלק דיסקים עם מספר שירים לדוגמה. החלק הבעייתי יותר מגיע ביום ההופעה, כאשר צריכים לשכנע את סרוסי שהוא לא חולה ושאי אפשר לבטל את ההופעה, וזה מצריך הכנה נפשית, מספר מזרב.

מספר שעות לפני תחילת ההופעה הם דואגים להגיע למקום, לבצע בדיקת סאונד לכל הכלים ולתאם מראש עם התאורן את ההנמכה וההגברה של האורות, שמשפיעים על אווירת ההופעה. כאשר הלהקה מנגנת באיטיות את 'חושך', נדלקים זיקוקים וממלאים באור את חשכת האולם. "אין כמו ההרגשה של ההופעה עצמה", מציין מזרב, "לעמוד על הבמה ולנגן את המוסיקה שאתה בעצמך יצרת, כשכולם מאזינים ומתעמקים בה, זו אחת התחושות היותר מספקות שיש". אחרי ההופעה מזדרזים הנגנים לקפל את הציוד, וכהרגלם, הם נוסעים לאחד הפאבים בראשון לציון להעביר את שארית הלילה.

לא תמיד ההופעה עוברת באופן חלק. במהלך בדיקות הסאונד שעשתה הלהקה בהופעתם האחרונה לפני יציאת האלבום, נמחקו כל האפקטים של הגיטריסט מזיכרון המערכת שלו. "מדובר בעבודה רבה שדרשה שעות של בנייה עד שהגעתי לסאונד שאני רוצה, שלא לדבר על כך שלכל שיר יש כמה אפקטים שאני משתמש בהם. זו בעיה להופיע בלי המערכת הזו שעלתה אלפי שקלים". למזלו של מזרב, הוא שמר אצלו את אותם האפקטים הבודדים והישנים שהיה משתמש בהם בעבר, ומתוך שנים של עבודה עם צלילים שונים הוא הצליח להפוך את ההופעה הזו לאחת הטובות ביותר של הלהקה.

לא מתרגמים שירים

נכון להיום ההצלחה עוד רחוקה, ויש ללהקה הרבה עבודה עד להגשמת היעד. השירים הוקלטו באולפן ביתי והאלבום כמעט גמור, אך עדיין אין חוזה עם חברת תקליטים. בימים אלה מתקיימים מגעים עם הד ארצי, והשאיפה כרגע היא להוציא קליפ לערוץ 24, שיקדם אותם צעד נוסף לעבר החלום. "מבחינתנו להגיע רחוק ככל האפשר" מציין פוגלזנג, "כולל חו"ל ואפילו להופיע בטיימס סקוור, וומבלי או כל מקום מפורסם אחר".

הבעיה היא, שחברות הפקה שהלהקה פנתה אליהן לא מוכנות להשקיע כסף, ומצפות להשקעה מלאה של הלהקה באופן עצמאי. רק אחרי שהפירות יבשילו והלהקה תתפרסם, הם יהיו מוכנים להחתימם. "בחו"ל זה לא ככה", טוען מזרב, "למרות שיש המון להקות שמנסות לפרוץ, שם לפחות נותנים לך הזדמנות להוכיח את עצמך, וגם אם לא, אתה תמיד יכול ליזום אירוח של מפיק חשוב בהופעה שלך, ולהראות כמה אתה שווה".

כל השירים כתובים בעברית, והם לא רואים בעין יפה את האפשרות לתרגמם לאנגלית. "ברגע שאתה מתרגם שיר, אתה בעצם מאבד חלק ממנו" אומר סרוסי, "הכי קל להביע את עצמך בשפה שלך. ככה אתה מצליח לתאר הכי טוב מה עובר עליך. אין לנו בעיה לכתוב שירים נוספים באנגלית אם הדבר יידרש, ואז להופיע איתם בחו"ל, אבל יש עוד הרבה זמן".

קוליטיס

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©