הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כן, מגיע להם
 
על אף הקריירה הבעייתית כמאמן וכפרשן ספורט, משדר "יציע הכבוד" שהוקדש לשלמה שרף היה ראוי. אחריו צריכים לבוא דני דבורין, גיורא שפיגל ומוטל'ה שפיגלר
מאת אלירן ברנשטיין | 05.03.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


משדר "יציע הכבוד" ששודר בערוץ הספורט לכבוד יום הולדתו ה-70 של פרשן הערוץ שלמה שרף, הוא דבר מבורך ויפה. עם זאת, נשאלת השאלה אם גיל 70 לפרשן היא סיבה מספיק חשובה לחגיגה כה מפוארת, ואם זו הייתה הכרחית? העובדה שהמשדר נערך ושודר בערוץ בו שרף מפרשן מעלה ריח רע. הרי לא מדובר במאמן לשעבר היחיד שמשמש פרשן בערוץ או בעיתונות הספורט בכלל, ושהגיע לגיל 70, ובכל זאת, שרף הוא היחיד עד כה שערכו לו חגיגה כזו.

 

"יציע הכבוד" העניקה הוקרה לשני אנשי כדורגל: מנהלה המיתולוגי של בית"ר ירושלים, אברהם לוי ושרף, כשמטרת המשדר היא ככל הנראה למחוק או לטשטש את האמירה לפיה עיתונות הספורט בישראל לא יודעת לכבד ספורטאי עבר ואנשי מקצוע שנקשרו לענף. המשדר התנהל בסגנון "חיים שכאלה" תחת הנחייתו של מי שהגיש את התוכנית בערוץ הראשון, עמוס אטינגר, והיה מוצלח במיוחד. למרות זאת, אינו עולה באופן קבוע בערוץ הספורט, וחבל שכך. כי ישנם לא מעט אנשי ספורט וסמלי עבר שראויים לכך. הראשונים ברשימה הם דני דבורין, גיורא שפיגל ומוטל'ה שפיגלר.

 

הצטרפותו של אייל ברקוביץ' לערוץ הספורט, כחבר פאנל "יציע העיתונות" הביאה סיפורים רבים מהקריירה שלו ככדורגלן, וגם כאלה על שרף והתנהלותו כמאמנן לשעבר של מכבי חיפה ונבחרת ישראל. את חלקם הוא סיפר גם במשדר, מה שהשליך על אמינותו של שרף כפרשן בערוץ. כי עם כל הכבוד לשרף, ויש כבוד, העובדה שהיה מאמן מצליח אינה סיבה מספיקה בשביל להיות אחד הפרשנים הבכירים של ערוץ הספורט. זאת, בעקבות מעורבותו הנוכחית במועדוני כדורגל, ועקב עימותים וסכסוכים אליהם נקלע מעצם היותו פרשן - עם מאמן בני יהודה תל אביב, דרור קשטן, מאמן הנבחרת לשעבר, אברהם גרנט, מאמן מכבי נתניה, טל בנין וקפטן מכבי תל אביב לשעבר, אבי נמני.

התנהלותו של שרף כמאמן משליכה על אמינותו כפרשן. טל בנין (במדי נבחרת ישראל) 
תצלום: נתן אלפרט, Flickr. תצלום לובי: צילום מסך מ-"יציע הכבוד", אתר ספורט5

שרף אומנם הספיק להתפייס עם נמני וקשטן (איתו נערך הפיוס בערב ההוקרה) אך ניתן לומר שהמעבר מהצד המבוקר למבקר היה קשה לקולגות לשעבר של שרף, שלא קיבלו בהבנה את הביקורת שספגו ממנו. בראיון שנערך עימו במוסף הספורט של "מעריב" בינואר הוא אמר: "קשטן לא הבין שהיום אני בצד השני, ולכן עשה ברוגז. אני מעריך אנשים כמו אלישע לוי ויוסי מזרחי, שגם אחרי שביקרתי אותם, תמיד לחצו ידיים".

 

טענות רבות נשמעו על האובייקטיביות של שרף כפרשן ועל מקצועיותו, כשהשיא היה בקיץ, במהלך אליפות אירופה בכדורגל. אז, שרף התבקש לכתוב למוסף הספורט של "ישראל היום" טור פרשני על המשחק בין גרמניה לפורטוגל. בדיעבד, התברר כי הוא כלל לא צפה במשחק, מכיוון שבילה בהופעה של שלמה ארצי באמפי קיסריה, וצולם שם על ידי אחד הצופים. דבר שלא מנע מהעיתון לפרסם למחרת את הטור, כשהוא חתום על ידי שרף. לאחר שהתגלתה התרמית, הודיע המאמן לשעבר שהוא משעה את עצמו מהעיתון עד תום הטורניר. על אף העונש, והמשך העסקתו של שרף בעיתון, נראה שהמקרה הותיר בקרב הקוראים כתם על הקריירה התקשורתית שלו.

 

שרף לא היה שחקן כדורגל גדול, אך בתור מאמן רשם כמה הצלחות חסרות תקדים, ביניהן זכייה בגביע המדינה כמאמן הפועל כפר סבא בעונת 1974/75 (התואר הראשון של המועדון) וכמאמן בני יהודה בעונת 1980/81 (הגביע השני והאחרון של המועדון עד כה). כמו כן, הוא הוביל את מכבי חיפה לזכייה הראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בעונת 1983/84, ובעונת 1990/91 אף זכה עימה בדאבל. כמאמן נבחרת ישראל הוא הוביל את השחקנים לניצחונות היסטוריים, ביניהם 2:3 על נבחרת צרפת בפארק דה פראנס ב-1993, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994, והניצחון הגדול ביותר של ישראל על נבחרת גדולה, עד כה, 0:5 על אוסטריה ביוני 1999, במסגרת מוקדמות אליפות אירופה 2000.

 

שרף הוא כמו סברס: קשה ומחוספס מבחוץ, אך כמו שאמרו רוב משתתפי "יציע הכבוד" שבאו להוקיר אותו, יש בו מתיקות, רכות וחום אבהי. אומנם הוא מטרה קלה לבדיחות וביקורת, ודי בצדק, אבל המקצועיות שלו עולה על הדברים השליליים, ולכן ראוי היה לערוך לו את משדר הכבוד. נראה גם שהוא יודע לקבל את הביקורת בכיף ובהבנה. "בגיל שלי אני כבר לא יכול להשתנות. זו כל החבילה. או שתאהבו או שלא, אבל ברוך השם הרבה מאוד אנשים אוהבים. זו הגאווה הכי גדולה שלי" הוסיף בראיון ל"מעריב".

 

קרלוס רואיס סאפון אמר: "כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים". שרף שייך לדור שחקני ומאמני הכדורגל שהולך ונעלם. דור שמגיע שיכבדו ויוקירו את פועלו, גם אם לא תמיד היה מושלם. דור שעבורו משדרי "יציע הכבוד" על לוי ושרף הם רק החלוצים להמשך ההתרפקות על מפעל חייהם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כל הכבוד !
קצב 06.03.2013
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©