הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קול של געגועים
 
אמיר אלון חוגג באהבה את הקאמבק של תקליטי הוויניל, ומסביר מה מפספסים המאזינים לדיסקים
מאת אמיר אלון | 19.03.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

כשהייתי ילד ממש קטן, היה לי צעצוע של פטיפון עם תקליטי פלסטיק. אני זוכר שבכל פעם כשהכנסתי תקליט, והפטיפון התחיל לנגן, הייתי מתרגש יותר מכל משחק אחר. לא האמנתי איך מחתיכת פלסטיק ומחט יוצאת מוסיקה. איזה כיף שדווקא בימים שהטכנולוגיה משתלטת על כל בית, פורצת קדימה ודורכת על הנוסטלגיה, דבר אחד מצליח להישאר בתודעה. ואפילו שכבר הספידו אותו הוא חוזר ובגדול - תקליט הוויניל. ברגע שתשמעו מוסיקה בפטיפון תבינו למה.

 

קודם נתחיל עם כמה עובדות שאולי לא ידעתם. התקליט והגרמופון הומצאו ב-1887 על ידי יהודי בשם אמיל ברלינר, בארה"ב. התקליט עובד על גלים שמוטבעים בחריצים עגולים וברגע שהמחט נוגעת בהם מופק צליל. למעשה, אם תחזיקו מחט ותסבבו את התקליט על האצבע תשמעו את המוסיקה. ההקלטה הראשונה אי פעם לצורך מסחרי הייתה בשנת 1895. התקליט, או בשמו הנוסף, אריך-נֶגֶן, הוצג רשמית ב-1948 על ידי Columbia Records. החברה החתימה מאוחר יותר מאות אמנים ביניהם אלביס פרסלי, לד זפלין, רולינג סטונס, דיוויד בואי והרשימה ארוכה.


מפתיע ככל שזה יישמע, התקליט אחראי לכמה מהיצירות האינסטרומנטליות הטובות ביותר שנכתבו בשנות ה-60 וה-70. לאחר סיום הקלטת האלבום, לפעמים נשאר מקום פנוי. בשונה מהדיסקים של ימינו, מצב זה משמעו שקט, מה שהוביל להקות רבות להקליט יצירות אינסטרומנטליות של 10 או 20 דקות ברווח שנותר. כך יצאו לאוויר יצירות כמו Echoe  וAtom Heart Mother - של פינק פלויד.

מכירות הדיסקים בירידה, כך שהתקליטים עוד עשויים לגבור על מחליפיהם
תצלומים: sxc

התקליט הוליד גם את תרבות הדיסק ג'וקינג (די.ג'יי) והסקרצ'ים שמסוף שנות ה-80 הופיעו כמעט בכל שיר היפ-הופ. עד היום תקליטנים במועדונים מנגנים עם תקליטים על גבי פטיפונים מתקדמים. אפילו אמני היפ-הופ, דאבסטפ והאוס ממשיכים להוציא את המוסיקה שלהם על גבי תקליטים, איתם לתקליטן נוח יותר לעבוד. מעניין לדעת שב-2011 מכירות התקליטים בארה"ב עלו ב-40% לעומת השנה הקודמת והמגמה הזו המשיכה גם ב-2012. בינתיים מכירות הדיסקים רק יורדות, מה שיגרום לכך שהתקליטים יהפכו למובילים בתחום ואף עשויים לגבור על מי שאמור היה להחליף אותם.

 

חוץ מהמוסיקה, ההתעסקות בתקליטים היא מהנה. ניתן לקנות ולמכור אותם באופן פרטי (מתי בפעם האחרונה קניתם דיסק יד שנייה?). עטיפת כל אלבום היא בגודל תמונה שניתנת לתלייה בכל מקום בבית. אפשר אפילו לתלות את התקליט, שבניגוד לדיסקים שמייצגים גם תוכנות ומשחקי מחשב, מייצג מוסיקה בלבד. ליצירתיים שבינינו, יש לו אפילו שימוש נוסף כמו הכנת קערה.

 

התקליטים הם אולי גם הדרך היחידה להציל את המוסיקה שהעידן הדיגיטלי לאט לאט מחסל. בניגוד לדיסקים, אי אפשר לצרוב אותם בבית ואולי ככה האמנים יוכלו שוב להרוויח קצת כסף ותעשיית המוסיקה הגוססת תינצל. בנוסף, המעבר לחיים בעידן של מיחזור שבו הכול מיוצר מפלסטיק, מעולם לא נראה מושך כל כך, שכן יצירת תקליטים מפלסטיק ממוחזר תציל גם את העולם!

 

כל מי ששמע מוסיקה מתקליט יסכים שהסאונד הוא אמיתי יותר ובעל הרבה יותר נפח. הצליל לא עובר תהליכים שמשפרים את האיכות, כפי שקורה עם מוסיקה מדיסקים או במחשב. אמנם הוא לא איכותי כמו המוסיקה הדיגיטלית אבל היופי הוא דווקא בחוסר הדיוק והלכלוך. זוהי גם הסיבה העיקרית מדוע התקליט לא עבר מהעולם ולא יעבור.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©