הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחזמר זול דביק ומשעמם
 
מיטל פרדו קיוותה ש"ג'אנגו ללא מעצורים" ישחזר את ימיו הגדולים של טרנטינו. לצערה, היא גילתה שמדובר בגרסה מגוחכת של "שרק"
מאת מיטל פרדו | 24.03.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

הפרומואים, הביקורות הנפלאות באינטרנט, המועמדויות לאוסקר, וכמובן הבמאי קוונטין טרנטינו, גרמו לי לרוץ לבית הקולנוע ולצפות ב"ג'אנגו ללא מעצורים". אבל מכל זה יצאה אכזבה גדולה. כן, אני מעזה להגיד שהסרט של טרנטינו מאכזב. לא התלהבתי ממנו ולא הבנתי איך אחרים כן.

 

העלילה מספרת על היחס המשפיל והאכזרי כלפי העבדים השחורים שנסחרים בשוק כמו בשר, כשנתיים לפני מלחמת האזרחים. הסרט מתחיל במפגש בין צייד הראשים ד"ר קינג שולץ (כריסטוף וולץ) לעבד ג'אנגו (ג'יימי פוקס) כשהצייד קונה אותו, על מנת שיעזור לו למצוא את הראש הבא, ומלמד אותו לירות ולהרוג לטובת משימה חשובה. באחת העצירות מספר ג'אנגו על אשתו ברומהילדה (קרי וושינגטון) וכיצד הופרדו באכזריות כשניסו לברוח מהאחוזה בה היו עבדים. סיפורו נוגע ללבו של שולץ שמחליט לסייע לו למצוא את אשתו.

 

ההתחלה הייתה מבטיחה, וישבתי מרותקת כדי לראות לאן הסרט יתפתח. לצערי, הוא הפך לדרמה רומנטית, שבה האביר עושה הכל כדי למצוא את אהובתו, ולשחרר אותה מן העבדות. הקלישאות הופיעו על המסך, ההתלהבות ירדה, ולא פעם שאלתי את עצמי מה נסגר עם העלילה. באתי לראות סרט אקשן איכותי, ולא דרמה רומנטית סוחטת דמעות שיכולתי להוריד מהרשת.

הקלישאות הופיעו וההתלהבות ירדה. וולץ ופוקס
תצלומי מסך מתוך הסרט

העלילה הפכה לרומנטית כשהאביר ג'אנגו חיפש את אשתו. טרנטינו הפך את הסרט לגירסה לא מצוירת של "שרק". גרסת הנסיכה והמכוער נגלתה כשד"ר שולץ סיפר לג'אנגו על האגדה הנצחית של ברומהילדה הגרמנייה, שדומה באופן מפליא לאגדת הילדים. כמו את ברומהילדה של ג'אנגו, גם אותה כלאו בארמון הכי יקר באזור. נגד כל הסיכויים, יצא הגיבור להציל את אהובתו וכשהצליח, שניהם נמלטו על סוס. דביק ומשעמם.

 

הרגע שבו הבנתי ש"ג'אנגו ללא מעצורים" הוא לא מה שציפיתי היה כשהוא הפך לסוג של מחזמר. בקטעי דרמה ואלימות, במהלך הובלתם של העבדים ובמפגשים מרגשים הושמעו שירים שהתאימו לאווירה. זה התחיל בפתיחה ארוכה בה העבדים נגררו בקור כשרגליהם אזוקות, והמשיך לשירים המלווים סצנות רבות בהן הרגשתי שהוא מאבד מהיוקרה שלו והופך למחזמר זול.

 

וכמובן, ישנה סוגיית הדם שלצערי מאפיינת את סרטיו של טרנטינו והשאירה אותי ללא מילים. דם הניתז ללא גבול ומזכיר סרטים ישנים ודלי תקציב. דם הנלווה לאיברים קטועים ושנראה כמים מהולים בצבע מאכל אדום. אמנם זוהי סאטירה על הרג ואלימות אבל לא אהבתי כלל את הסגנון.

 

למרות עלילה מבטיחה, הדרך שבה טרנטינו הציג אותה לא הייתה לטעמי. בתקופה שבה יוצאים סרטים נפלאים בעלי משמעות ומשחק נהדר, ציפיתי שאולי הפעם נראה מהבמאי הדגול משהו אחר. קיוויתי שאולי יחזור לתקופה של "ספרות זולה" עם סרט שמאחוריו תעמוד אמירה גדולה יותר ומעניינת על גזענות ויחסים בין האדם השחור ללבן. לא התחברתי לסגנון ולא הבנתי את היצירה המופלאה שעומדת מאחורי היוצר הגדול. בעיקר חיכיתי שתיגמר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אני באותה דעה כמוך
מאיה 25.03.2013
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©