הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
7 פרוסות ביום
 
מיטל פרדו מכורה ללחם כמו לניקוטין, אז היא בדקה אם תוכל לשרוד בלעדיו שבוע שלם. ייסורים זו לא מילה
מאת מיטל פרדו | 26.03.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

אני והלחם מנהלים מאבקים ארוכים בשנים האחרונות, ועכשיו הייתה לי הזדמנות לנצח אותו ולהיפטר ממנו לעולם. אפשר להגיד שהלחם הוא המזון הבסיסי שלי, וכמו שרבים אוכלים הכל עם קטשופ, חומוס, מיונז או חריף אני אוכלת הכל עם לחם, כמעט 7 פרוסות ביום. בהתחלה זה היה לחם לבן, פיתות ובאגטים ולאט לאט ניהלתי מאבקים פנימיים כדי לעבור ללחם קל, דגנים, מלא ושאר השטויות האלו, כשהמטרה היא בעצם להיפטר סופית מהלחם. והנה נפלה בחלקי ההזדמנות להיגמל. קמתי ביום חמישי ברוח ספורטיבית כדי להגיע אל המטרה. בארוחה הראשונה פתחתי באופן טבעי את שקית הלחם כדי להכין לי פרוסה מפנקת, ואז נזכרתי שאסור, נבהלתי וזרקתי את השקית. התעשתתי מהר והוצאתי פריכיות כתחליף.

 

את ארוחת הצהריים עברתי בשלום, ואז הגיע הערב. כמו בכל ארוחת ערב בבית ישראלי היה על השולחן סלט ירקות ענקי, גבינות, חביתות וכמובן לחם בכל מיני וריאציות. אמרתי לעצמי "יאללה נוותר על הפרויקט ונאכל את הלחם". חביתה וגבינה בלי לחם או בגט, זאת תהיה ארוחה משעממת. לקחתי פרוסת לחם ומרחתי עליה גבינה, סידרתי יפה את החביתה מעליה, ופיזרתי כמה ירקות. רציתי לקחת ביס אבל אז חבר שלי לקח את הפרוסה מהיד כדי לראות איך יצא וגם כנראה כדי לרמוז לי, ובמקום להתווכח איתו שיחזיר, המשכתי את הארוחה נטולת הלחם שלי.

 

אז את יום חמישי עברתי בשלום, והנה הגיע המכשול הגדול - יום שישי בצהריים. כבכל ארוחת שישי בצהריים אצל ההורים, אימא שלי הגישה לנו מאכל טורקי שאוכלים אותו עם לפחות חצי חלה לכל אחד. אני אכלתי בכף במקום, כשהדבר היחידי שעודד אותי הוא שיש עוד המון ימי שישי. החלק הקשה עוד לפניי - ארוחת שישי. פה הייתה לי נקודת משבר חזקה יותר מארוחת החביתות. ניסיתי לחשוב איך אתגבר על החריימה בלי חלה. איך אפשר לאכול את הדג בלי לטבול את החלה ברוטב? איך אחזיק מעמד? זה כבר היה קשה מדי והייתי קרובה לוותר. מצאתי את עצמי מנהלת מונולוג פנימי, תוך שאני מסתכלת על הדג ומנסה להחליט אם להישבר או לא. לבסוף התחרותיות ניצחה, וויתרתי על החלה. האם זה היה שווה? לא בטוח.

הרגשתי על סף בכי. מצאתי את עצמי מנהלת מונולוג פנימי בעודי מסתכלת על הדג
תצלומים : sxc

אחרי הסופשבוע הקשה הזה התחלתי לחשוב אם אני מסוגלת לעבור את המשימה הזאת, האם שווה שאני אתבאס מכל ארוחה רק בשביל להצליח, הרי מה ייצא לי מזה בסוף? מדליה אני לא אקבל, כסף או תהילה? גם לא. אני רק ארוויח עוד כמה מילים לטור וניצחון פנימי, שרק אני אשמח ממנו. מיואשת, החלטתי שאם כבר לקחתי על עצמי משהו, ארוץ איתו עד הסוף.

 

תחילת השבוע הגיע ואיתו אנרגיות חדשות. קמתי בבוקר נחושה, ואמרתי לעצמי שכלום לא יפיל אותי. ראשון ושני היו ימים מוצלחים, הסתכלתי ללחם בעיניים והכנסתי אותו לארון. במקומו לקחתי את הפתית והפריכיות ועשיתי לעצמי אחלה ארוחת בוקר, ואפילו נהניתי. בערב הסתפקתי בפשטידה או סתם סלט עם גבינה והייתי מרוצה מעצמי, סוף סוף אני מצליחה להיגמל מהלחם. אם הצלחתי לעבור את המכשולים האלו והגעתי עד הלום, שום דבר לא ישבור אותי.

 

קמתי ליום שלישי נחושה כמו בתחילת השבוע, אך הפעם היה לי הרבה פחות פשוט משחשבתי. הרצון ללחם בער בי כמו הרצון לניקוטין. התחלתי להיות עצבנית והרגשתי שאני על סף הבכי. שבוע זה המון זמן, וכל יום נראה כמו נצח, כמו השעה האחרונה שלפני סוף הצום. כמה תחליפים אני יכולה למצוא? הרי אין על טוסט וריבה, אין על לחם וקוטג' ואין על פיתה שמנגבים בחומוס. פתאום רציתי שמישהו מ"הזיקית" יבוא אליי עם פרוסת לחם ויגיד יאללה ניצחת, את יכולה להפסיק. אבל זה לא קרה, ומצב הרוח לא היה בשמיים.

 

במקום לשבת בבית ולהכין לעצמי משהו, הלכתי אל אימא שלי כדי שתכין לי ארוחה עשירה ומפנקת. כשהגעתי הביתה חיכה לי שולחן מלא בסלטים, גבינות, חביתות וכמובן לחם מחמצת עם אגוזים, שאני מאוד אוהבת. פתחתי את השקית, הוצאתי פרוסה ואכלתי. עכשיו רצו לי בראש כל אותן ההזדמנויות השוות שהיו לי כדי להישבר. חשבתי לעצמי שחבל שנשברתי דווקא עכשיו. אבל זה כבר לא משנה, נכשלתי במשימה, ובו זמנית הייתי מאושרת. הארוחה הייתה בין הטובות שאכלתי באותו שבוע. למרות שהייתי מאוכזבת מעצמי הבנתי שכנראה שאני והלחם קשורים מדי וקשה להפריד בינינו. 

 

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©